|
אבן ערבי
אִבּֽן עַרַבּי (בערבית: ابن عربي) או בשמו המלא אבו עבד אללה מוחמד בן עלי בן מוחמד אבן אל-ערבי אל-חאתמי אל-טאיי היה פילוסוף, מיסטיקן, איש דת וסופר מוסלמי ידוע בן המאה ה-13. הוא נולד בשנת 1165 בעיר מורסיה שבחבל אל-אנדלוס (בספרד, שהייתה אז תחת שליטת המוסלמים) ומת בדמשק בשנת 1240, שם נקבר.[1] לאבן ערבי שמור עד ימינו מקום חשוב בתולדות התפתחות המחשבה המוסלמית. במיוחד מוכרת תרומתו לקאנון המחשבה הסוּפית והמיסטית של האסלאם הסוני. בניגוד להוגים אחרים, ששמם נקשר בדרך כזו או אחרת לחשיבה הסופית, אך זכו למוניטין של "חדשנות מגונה" (תרגום אפשרי לעברית של "בדעה"; بدعة) או אף כפירה בעיקר (למשל כמו מי שייתכן והיה ממנהיגי תנועת "האחים הטהורים" (إخوان الصفا), אבו סלימאן מחמד בן מעשר אל-ביסתי, המכונה אל-מקדסי),[2] הרי שאבן ערבי נחשב כסופר השייך לזרם המרכזי, בדומה לאל-ע'זאלי, רומי ואחרים. עדות לכך ניתן למצוא בשני הכינויים המקובלים של אבן ערבי בארצות ערב: "محيي الدين" ("מחיי אלדין", קרי: "מחייה הדת", Reviver of Religion) ו-"الشيخ الأكبر" ("אלשיח' אלאכבר", קרי: "השייח' הגדול"). מעמדו זה של אבן ערבי (המשתקף בכינוייו) בא לו אף על פי שבכתביו ניתן למצוא לעיתים קרובות התבטאויות בלתי שגרתיות בנוגע לטקסט הקוראני ולמחשבה הדתית בכלל, אנלוגיות (במובן היקשים, דימויים ומשלים, כלי פרשני שאופן השימוש בו מעורר מחלוקת לא מעטה בחוגים אסלאמיים שונים) קטעי שירה ארוכים, וסגנון כתיבה ציורי ופנטסטי לעיתים, שתואר על ידי חוקרי סופיזם מודרניים, למשל אדריס שאה (אנ'), כאחד האלמנטים שהעניקו לאבן ערבי את מעמדו האיתן בהיסטוריה של האסלאם הסופי.[3] אשר לנָסָבּ "אִבֽן עַרַבּי" (נסב הוא אחד מכמה סוגים של שמות שניתן להתייחס באמצעותם לאישים ערבים או מוסלמים; בדומה לכינוי אבן עזרא) הרי שזוהי הצורה המקובלת ביותר להתייחס אליו ברוב ארצות ערב. מילולית פירושו של הנסב הזה הוא "בנו של ערבי" (ללא יידוע) ולא "בן הערבי" (ابن العربي) - צורה אחרת של שם זה שמשתמשים בה לא אחת בתרגומים של כתביו לאנגלית. הצורה "אבן ערבי" נהוגה יותר בארצות המשריק (ארצות הלבנט: סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, וכן עיראק ומצרים) כדי להבדילו מאבו בכר בן אל-ערבי (ערבית: أبو بكر بن العربي), מלומד מוסלמי ספרדי בן העיר סביליה, שאינו קשור לסופיות. לעומת זאת בארצות ערב של צפון אפריקה, המגרב, ניתן לא אחת למצוא התייחסות אל ההוגה הסופי נשוא הערך הנוכחי גם בתור "אבן אל-ערבי" (ערבית: ابن العربي). כתביו המרכזיים
מעמדו של אבן ערבי במסורת של המסדרים הצופיים הקאנוניים לעומת תפיסתו בחוגים אחרים בחברהבספרו משנת 1964 של אידריס שאה, חוקר הסופיזם בן המאה ה-20 שככל הנראה היה בעצמו סופי, מובא קטע המתאר ויכוח בין חכמי דת מחוגים שונים אודות מעמדו של מחיי א-דין אבן ערבי. הקטע מתאר בקצרה מקרה שבו אדם, צופי כנראה, בשם עז א-דין בן עבד א-סלאם יושב בפגישה עם כמה תלמידי דת. נושא השיחה הוא כופרים ואנשים שדוגלים בדוקטרינות של מינות (heretics). עד מהרה עולה שמו של אבן-ערבי בתור שכזה, אך השייח' עבד אל-סלאם לא אומר דבר. בערבו של אותו יום, יושב אותו השייח' עם אחד מתלמידיו שהתלווה אליו לפגישה הקודמת. התלמיד שואל אותו מיהו בעיניו הסמכות הגבוהה ביותר בסופיזם באותו זמן the magnetic pole of the Age ? (אבן ערבי וכמשתמע גם הנפשות הפועלות בסיפור זה, חיו במאה ה-13). השייח' משיב מיד בנונשלאנטיות: זהו מחיי א-דין אבן אל-ערבי. התלמיד מופתע ותמה למה שתק השייח' מוקדם יותר כאשר שמע שאדם מכנה את אבן ערבי מפורשות בתור heretic. השייח' משיב: "Yes, but it was in a meeting of scholars, legists".[3] ("כן, אבל זה היה בפגישה של מלומדי דת, אנשי ההלכה האסלאמית"). את המינוח scholars אין להבין במקרה בתור "אקדמאים" או "חוקרים" וכיוצא בזה, אלא, שכוונתו של שאה למלומדים בהלכה הדתית, אנשי השריעה האסלאמית. שכן, באסלאם ובמיוחד באסלאם הקלאסי, ניתן לדבר ככלל על גישה של כבוד לידע ולמחקר האנושי וזהו אחד המאפיינים המרכזיים של התרבות של ספרד המוסלמית, שבה חי ופעל אבן ערבי, לא הרבה אחרי זמנם של הרמב"ם, יהודה הלוי, ושלמה אבן-גבירול. מכל מקום במקרה זה השייח' הנזכר שומע את הדברים הנאמרים ושותק. קטעי וידאו של הרצאות
לקריאה נוספת
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||
