אבנר חרמוני
אבנר חרמוני (נולד ב-5 בדצמבר 1947) הוא אלוף-משנה במילואים בצה"ל אשר פיקד על עוצבת שועלי מרום ועל סיירת צנחנים. במגזר העסקי עסק בניהול חברות בינלאומיות בתחומי ההיי-טק והחקלאות. שירותו הצבאיאבנר חרמוני נולד וגדל בקיבוץ הזורע. הוריו, לולי ומיכאל חרמוני, נמנו עם מייסדי הקיבוץ[1].עם גיוסו לצה"ל בשנת 1965 התנדב חרמוני לחטיבת הצנחנים. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. לאחר הקורס שב לצנחנים ושימש כמפקד מחלקה בסיירת דוכיפת ולחם במלחמת ששת הימים ובפעולת כראמה. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד 890 ולחם במלחמת ההתשה[2]. ביוני 1970 בהיותו מ"פ בגדוד 890 פיקד על פעילות מבצעית בלבנון, ליד הכפר הלבנוני בליידה. עם חזרת הכוח נפתחה עליו אש כוחותינו, ממארב של משמר הגבול, אשר תפעל מערכת "דגן" - צריח עם מקלע, עליו הורכבה משקפת ראיית לילה עם זרקור אינפרא אדום. כוח הצנחנים הסתער על המארב והשמיד את ה"דגן". בפעולה זו נפצע חרמוני ואושפז בביה"ח זיו בצפת. בשנת 1972 התמנה למפקד סיירת צנחנים ופיקד עליה במספר פעולות קרביות, כולל מבצע קלחת 4 מורחבת בספטמבר 1972. חרמוני פיקד על הסיירת גם ב"פעולת טריפולי" שנקראה גם מבצע ברדס 54-55[3], במהלכו הוביל את תקיפת יעד "אהובה 3". בלחימה על היעד ספג הכוח שלושה פצועים, בהם חרמוני עצמו[4]. כן הוא נטל חלק במבצע אביב נעורים[5]. ב-1973 השתחרר משירות הקבע, מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים. בשירות המילואים פיקד על יחידת סיור נ"ט 70[6]. במלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח מסיירת צנחנים בראס סודאר[7]. לאחר מכן נלווה לכוח גדוד 890 ולחם בקרב החווה הסינית, בו נפצע בשלישית[8]. לאחר המלחמה שימש סמג"ד בגדוד 420, גדוד מילואים שהוקם במסגרת חטיבת צנחנים במילואים חדשה, חטיבה 646 עוצבת שועלי מרום. הגדוד השתתף בקרבות ההתשה שלאחר מלחמת יום הכיפורים במובלעת הסורית ברמת הגולן. בהמשך שימש חרמוני כמפקד הגדוד ולחם במלחמת לבנון הראשונה. באוקטובר 1983 מונה למפקד עוצבת שועלי מרום, חטיבת צנחנים במילואים. ושירת בתפקיד עד פברואר 1987. לאחר מכן שירת כסגן מפקד אוגדה 98. במגזר העסקיניסיון בניהול עסקי בתעשייה הקיבוציתבתחילת שנות ה-80 היה חרמוני סמנכ"ל השיווק של "פלסטופיל" הזורע שמפתחת, מייצרת ומשווקת יריעות פלסטיק לענפי החקלאות והתעשייה. בשנת 1984, כשהצטרף לקיבוץ מעגן מיכאל בעקבות אשתו, אפרת (לבית קנטור) בת הקיבוץ, החל את תפקידו כסמנכ"ל השיווק של המפעל "צורון" שמפתח, מייצר ומשווק רכיבי מתכת לתעשיית האלקטרוניקה. ניסיון בניהול עסקי בתעשיית ההיי-טקבשנת 1986 נשלח חרמוני להקים את החברה .ORBOT EUROPE S.A, חברת הבת של "אורבוט מערכות", כיום "אורבוטק" (NASDAQ: ORBK). במסגרת התפקיד עבר עם משפחתו להתגורר בבריסל לתקופה של שלוש שנים. בשנים האלו הוקם למעשה הסניף האירופי של "אורבוט מערכות", כולל חברות בנות באנגליה, בצרפת ובגרמניה, שהיו כפופות למטה החברה בבלגיה. כשחזר לארץ ב-1990 מונה למנכ"ל חברת "אורבוט מכשור" בע"מ. עם כניסתו לתפקיד הייתה "אורבוט מכשור" חברת הזנק (סטארט אפ) זעירה, ועם השנים הפכה לחברה בינלאומית עם מחזור מכירות של 45 מיליון דולר. בשנים אלו נוצר שיתוף פעולה הדוק עם חברת NIKON כולל שיווק מוצרי החברה ביפן. "אורבוט" זכתה בפרס היצואן המצטיין 1995. בשנת 1997 "אורבוט" נרכשה על ידי החברה האמריקאית Applied Materials, מהמובילות בעולם בייצור ציוד היקפי לתעשיית המוליכים למחצה. סכום עסקת רכישת החברה היה 110 מיליון דולר – עסקת הרכישה הגדולה ביותר בתחום ההיי-טק בישראל עד לאותה שנה. לאחר השלמת עסקת המכירה, סיים חרמוני את תפקידו כמנכ"ל[9]. בשנים שלאחר מכן מילא מספר תפקידים בכירים בתעשיית ההיי-טק הישראלית ובהם: מנכ"ל "קוליק אנד סופה" (ישראל) בע"מ (ובמקביל סגן נשיא בחברת האם הבינלאומית), מנכ"ל "שירון – תקשורת לוויינים" בע"מ[10], משנה למנכ"ל (C.O.O) "נייס מערכות" בע"מ ומנכ"ל "N-trig" בע"מ. בשנת 2007 השתלב מחדש בתעשייה הקיבוצית כמנכ"ל "נען דן ג'יין השקיה" שמפתחת, מייצרת ומשווקת מוצרי השקיה מגוונים כדוגמת ממטרות, ממטזים, טפטפות, צינורות טפטוף ועוד. משנת 2012 החברה היא בבעלות מלאה של חברת הענק ההודית Jain[11]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|