|
אברהם גרינזייד
אברהם מיכאל גרינזייד (3 במרץ 1926 – 8 באפריל 2024) היה יושב ראש ארגון ותיקי הַוֵּטֵרָנִים בישראל, חבר מועצת העיר רחובות. ביוגרפיהגרינזייד נולד למאיר ולובה גרינזייד ב-3 במרץ 1926, בכפר זגוריצה, רומניה. בשנת 1943 התגייס לצבא האדום, כנקמה בנאצים שרצחו את בני משפחתו[1][2]. במהלך מלחמת העולם השנייה, גרינזייד שירת כלוחם בחטיבה 782 בדיוויזיה 282, והשתתף בקרבות בנורווגיה, אסטוניה, פולין וגרמניה. משם עבר לפראג, שם שירת עד סוף המלחמה[3]. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, גרינזייד המשיך בשירותו הצבאי עוד 5 שנים בבלארוס. ב-1950 עזב גרינזייד את הצבא, ועבד כמורה מספר שנים. לאחר מכן שירת כמנהל בית ספר מקצועי ומנהל מכללה. ב-1990 גרינזייד עלה לישראל, והתגורר ברחובות, שם החל בפעילות ענפה לשימור זיכרון הגבורה היהודית בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, בדגש מיוחד על תוכניות חינוכיות לבני נוער בשיתוף פעולה עם תנועות הנוער[4][1]. לקח חלק בהקמת מוזיאון הגבורה היהודית בלטרון ובקידום חקיקת שורת חוקים ותקנות למען רווחתם וזכויותיהם של הווטרנים בישראל[4]. השתתף בצורה פעילה בוועד המחוזי של רחובות ונבחר למועצת העיר. עיטוריובמהלך שלוש שנות לחימה, עוטר גרינזייד 3 פעמים באות מיוחד על גילויי גבורה יוצאת דופן, וכן עוטר באות התהילה, אות המלחמה על המולדת ועיטורים נוספים[5]. ב-2007 קיבל את אות "יקיר העיר רחובות", עיר מגוריו, וב-2010 נבחר להשיא משואת יום העצמאות בהר הרצל. ב-2019 קיבל תעודת הוקרה על ידי הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי, במסגרת מיזם פרח לניצול. ב-2021 קיבל מדליה ותעודת הוקרה מהשר בני גנץ על פעילותו להנחלת מורשת הווטרנים ולהכרה בזכויותיהם[6][7]. חיים אישייםגרינזייד היה נשוי לבינה[5]. התגורר ברחובות. נפטר ב-8 באפריל 2024 והובא לקבורה בבית העלמין ברחובות[8]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
