אגממנון (אונייה, 1865)
אוניית הקיטור "אגממנון" (באנגלית: SS Agamemnon) הייתה אוניית קיטור מסחרית, אחת מאוניות המשא המוצלחות הראשונות להפלגות ארוכות. היא נבנתה ב-1865 לסחר בין בריטניה וסין, והתחרתה עם קליפרי התה לפני פתיחת תעלת סואץ ב-1869 ולאחריה. "אגממנון" שילבה שלושה שיפורים משמעותיים במבנה אוניות קיטור ובהנעתן: לחץ קיטור גבוה יותר, מנוע קיטור דו-דרגתי קומפקטי ויעיל יותר, וגוף כלי שיט מברזל הבנוי להשגת מהירות שיט גבוהה. האונייה ומנועה תוכננו על ידי אלפרד הולט (Alfred Holt). לפני זמנה של "אגממנון" לא התאפשר לאוניות קיטור מסחריות להפליג מבריטניה למזרח הרחוק. כמות הפחם לצריכה עצמית שנדרשו לשאת לא הותירה די מקום למטען, כך שההפלגה הייתה הפסדית. מנוע הקיטור של "אגממנון" העניק לה מהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש) ותצרוכת פחם של 20 טון ביממה בלבד. תצרוכת זו הייתה נמוכה במידה משמעותית משל אוניות אחרות בנות זמנה.[1] על כן יכלה להפליג לסין ולעצור לתדלוק רק פעם אחת במאוריציוס בנסיעה הלוך ופעם נוספת בנסיעה חזור. "אגממנון" הייתה הראשונה מחמש אוניות החברה "Blue Funnel" ונקראה על שמו של אגממנון מלך מיקנה במיתוס על מלחמת טרויה. בניית האונייה וביצועיה"אגממנון" הייתה הראשונה בסדרה של שלוש אוניות. אחיותיה היו "אקילס" (Achilles, 1866) ו"אייג'קס" (Ajax, 1867). חברת סקוט ושות' (אנ'), מגרינוק (אנ') שבסקוטלנד, בנתה את שלוש האוניות עבור חברת Ocean Steam Ship Company של אלפרד הולט ואחיו פיליפ הולט, שנקראה לימים Blue Funnel Line (אנ'). התפוסה ברוטו של כל אחת מהן הייתה 2,270 טון, והתפוסה נטו 1,550 טון. האורך הכללי 309 רגל (94 מ') והרוחב 38 רגל (12 מ').[2] ל"אגממנון" ושתי אחיותיה היו המאפיינים העיקריים הבאים: המאפיין הראשון היה לחץ דוד גבוה מן המקובל עד אז באוניות סוחר בריטיות. אלפרד הולט ערך ניסויים עם לחץ דוד של 60 ליברות לאינץ' מרובע באוניה "קליאטור", ששימשה עבורו מעין מעבדת ניסויים צפה. הוא התגבר על התנגדות משרד המסחר (Board of Trade) ללחצי דוד שמעל 25 ליברות לאינץ' מרובע באוניות אוקיאניות. המאפיין השני היה מנוע הקיטור הדו-דרגתי שלה. נוסף על היותו יעיל הרבה יותר ממנועים אחרים בני זמנו, הוא היה גם קטן מידות באופן יחסי, ועל כן נשאר באונייה מקום רב יותר למטען. המאפיין השלישי היה גוף אונייה מברזל, חזק יותר בהשוואה למשקלו ולמחירו, ואשר נדרש לו מנוע בעל הספק קטן יותר מן המקובל אז. מנוע הקיטור היה מסוג טנדם, אנכי, דו-דרגתי בעל הספק אינדיקטורי של 945 כוחות סוס.[3] הן גוף האונייה הן המנוע תוכננו על ידי אלפרד הולט.[1] תצרוכת הפחם הנמוכה של "אגממנון" איפשרה לה להתחרות בהצלחה עם קליפרי התה בין בריטניה וסין. היא יכלה לשוט מלונדון למאוריציוס, מרחק של 8,500 מייל (מחצית המרחק בערך לסין דרך כף התקווה הטובה), מבלי לעצור כדי לתדלק. משך המסע הרגיל שלה מפוג'ואו לליברפול היה 58 ימים,[4][2] ואילו הקליפרים יכלו לעשות זאת בין 80 ימים (זמן שיא) ועד 140 ימים ויותר, ובממוצע ב-123 ימים (בשנים 1867-68).[5] זאת ועוד, קיבולת המטען של האונייה הייתה פי שניים ואף שלושה מקיבולתן של אוניות המפרשים.[2] האונייה הושקה ב-25 בנובמבר 1865 ובנייתה הושלמה ב-31 במרץ 1866.[6] נמל הבית שלה היה ליברפול, ומספר האונייה במרשם האוניות הבריטי היה 54924.[7] ב-1871 קיבלה את אות הזיהוי (אנ'): JKGB.[8] הפלגת הבכורה"אגממנון" החדשה הגיעה לליברפול מגרינוק ב-1 באפריל 1866, השנה בה נערך מרוץ קליפרי התה הגדול מסין ללונדון (אנ'). היא הפליגה לסין ב-19 באפריל.[9] הנסיעה הלוך הייתה המהירה ביותר שנרשמה עד אז, ו"אגממנון" הגיעה למאוריציוס לאחר 40 ימים ולסינגפור לאחר 60 ימים. כל המסע מליברפול להונג קונג ארך 65 ימים.[10] הישג זה עלה על השיא של 77 ימים בהפלגה הלוך שעשה הקליפר Cairngorn ב-1853. המשך שירותהפתיחת תעלת סואץ ב-1869 הבטיחה את עתידה המוצלח של "אגממנון" ושל אחיותיה, משום שהנתיב שאוניות קיטור יכלו להפליג בו מאירופה לסין התקצר, בעוד אוניות המפרשים המשיכו לשוט סביב כף התקווה הטובה. בתוך שנים אחדות איבדו הקליפרים את עליונותם במסחר עם סין. עד מהרה בנו גם חברות ספנות נוספות אוניות הדומות לאלו שתכנן אלפרד הולט, והמסחר הימי למרחקים ארוכים השתנה לבלי הכר. אחריתה"אגממנון" נמסרה ב-1897 לחברת הבת ההולנדית של הולט Nederlandsche Stoomboot Maatschappij Ocean. היא הוצאה מן השירות ונגרטה ב-1899. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|