|
אד הומינםטיעון אַד הוֹמִינֶם (מלטינית, argumentum ad hominem – "טיעון לגופו של אדם") הוא כשל לוגי שבו משיבים לטיעון או לקביעה באמצעות התייחסות לאדם המציג את הטיעון או את הקביעה, במקום להציג טיעון אחר המתייחס לטענה עצמה.[1][2] לדוגמה:
הכשל בטיעוני אד הומינם טמון בכך שההנחה הראשית וההנחה המשנית (הכלל והפרט) אינם קשורים זה בזה, ולכן, המסקנה אינה רלוונטית להנחות המוצא. בספרי הפלוסופים בעת העתיקה, בכתבי הרמב"ם והוגי דעות יהודיים הובאה האימרה "שמע האמת ממי שאמרה" המבקשת לשלול טענת אד הומינם. הכשל הלוגי בטיעוני אד הומינם מתייחס רק במקרה שלמציג הטיעון הראשון אין כל נגיעה אישית לנושא. כאשר הטיעון כולל עדות אישית או נקודת חשיבה עצמית שאינה מתבססת על טענה לוגית, תשובה לגופו של הטוען עשויה להיות תקפה מבחינה לוגית. לדוגמה: כאשר הטוען הראשון אומר: "הסיפורים על חלקיק שיכול להיות בשני מקומות בו בזמן אינם נראים לי סבירים", טענת אד הומינם נגדית כמו "ומה בכך, הרי גם פיזיקה ניוטונית אינה ידועה לך" יכולה להיות תקפה.[3] אד הומינם ככשל לוגיטיעון אד הומינם מסורתי תואר על ידי אריסטו בספרו "על הפרכת טענות סופיסטיות" וצורתו הבסיסית היא:
סוג אחר, מהופך, נוטה לאשר טיעון משום שטוענו רצוי:
כשל אד הומינם נמנה עם הכשלים הלוגיים הידועים והנפוצים ביותר, והוא מופיע כדוגמה בקורסי מבוא ללוגיקה ולחשיבה ביקורתית. אף שהוא נחשב בדרך כלל לטיעון לא מתוחכם, הוא נפוץ מאוד גם כאמצעי רטורי, במיוחד כאשר המשתמש בו חפץ לחמוק מדיון לגופו של עניין. השימוש בטיעוןברטוריקה נעשה שימוש רחב בטיעוני אד הומינם, מתוך מניע לערער טיעון מסוים על ידי התקפת הטוען במקום התמודדות עם הטיעון עצמו. התקיפה פוגעת ללא הצדקה באמינותו וביכולתו של הטוען להשתתף בוויכוח. כך בדוגמה אותה הבאנו בפתיח, שני אנשים, מלח ומלומד, מתווכחים על אודות צורתו של העולם:
התשובה הפסקנית של המלומד בעניין צורתו של העולם לוקה בכשל לוגי. הוא מגיע למסקנה לא על יסוד המידע שסיפק המלח, אלא על סמך השכלתו או, ליתר דיוק, היעדר השכלתו של המלח. על פי אותה שיטה יכול היה המלומד לשלול את טענתו של המלח אף אילו טען האחרון כי השמש תזרח בבוקר. כשל לוגי מסוג אד הומינם יכול להיעשות גם במסגרת ניסיון לבסס קביעה, ולא רק בוויכוח לשמו. להלן שתי דוגמאות:
טענה מסוג זה מופנית גם נגד אמנים נערצים שאופיים בלתי נסבל; כאילו תכונותיהם האישיות מבטלות את מצוינותם.[4] אד הומינם שאינו כשל לוגיאד הומינם בטענות מנגיעה אישיתיש מקרים בהם טענת אד הומנים קבילה, כגון אשר הטיעון כולל עדות אישית או נקודת חשיבה עצמית שאינה מתבססת על טענה לוגית. במקרה שכזה תשובה לגופו של הטוען עשויה להיות תקפה מבחינה לוגית. שכן הטענה מתבססת על מעמדו או אמינותו של הטוען והדיון לגופו של טוען רלוונטי לנושא ויכול להוביא למסקנה לוגית או סבירה. לדוגמה: כאשר הטוען הראשון אומר: "הסיפורים על חלקיק שיכול להיות בשני מקומות בו בזמן אינם נראים לי סבירים" טענת אד הומינם נגדית כמו "ומה בכך, הרי גם פיזיקה ניוטונית אינה ידועה לך" יכולה להיות תקפה. אד הומינם בנושאי מוסר ואתיקהגם כשעוסקים בנושאי מוסר ואתיקה יש לאופיו או למעשיו של הטוען השלכה על אמינות טיעוניו, אך לא באופן מוחלט כמו באד הומינם בטענות מנגיעה אישית. לדוגמה:
או:
סוגי טיעוני אד הומינםבפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים. (1 בפברואר 2020)
אד פרסונםטיעוני אד פרסונם (לטינית, argumentum ad personam – "טיעונים לאופיו של אדם") כוללים על פי רוב (ולעיתים באופן בלתי הוגן) עלבון המוטח בטוען, או עובדות הפוגעות בו. זהו כשל לוגי משום שעלבונות ועובדות פוגעות אינם נוגעים ברוב המקרים לטיעון שהועלה, ואינם מערערים את בסיסו הלוגי. דוגמאות:
או מהכיוון הנגדי:
אד הומינם נסיבתיטיעוני אד הומינם נסיבתיים הם הצבעה על כך שמישהו שרוי בנסיבות שבהן ייטה לנקוט עמדה מסוימת. כלומר, הוא בעל הטיה מסוימת. זהו כשל לוגי משום שעמדותיו או נטיותיו של אדם אינן משליכות כלל על אמינות טיעוניו או על נכונותם. דוגמה:
אף שזהו כשל לוגי, הטיעון עשוי להיראות רציונלי. אדם סביר יכול בהחלט להניח כי היותו של אדם בעל מפעל עשויה להטות את דעותיו בנושא שכר. אך מבחינה לוגית טהורה זהו כשל, ואין די בהנחה הסבירה להטיה כדי להוכיח שבעל המפעל אכן מוטה. טיעוני אד הומינם נסיבתיים עשויים לעלות גם בוויכוח שבו אחד הצדדים מתעלם מערך האמת שבדבריו ומנסה לשכנע את יריבו כי טענותיו אמיתיות רק בשל נסיבות מיוחדות. כך לדוגמה ייאלץ אדם דתי לקבל טענה בעייתית רק משום שיריבו טוען בפניו כי התנערות ממנה מנוגדת לרוחם של כתבי קודש, ואיש ציבור בעל אמונה/עמדה א-לוגית ייאלץ להסכים עם הנחה אשר יריבו יטען בפניו כי היא נגזרת מעקרונות היסוד של מצע ארגונו, ללא כל קשר לערך האמת של טענה זו. אד הומינם טו קווקואהאד הומינם טו קוּוֹקואה (לטינית, ad hominem tu quoque – "לגופו של אדם, אתה בעצמך") הם טיעוני צביעות. הטוען מואשם בהיעדר עקביות, או בסתירה פנימית בעמדותיו, או בכך שפעולותיו אינן עולות בקנה אחד עם עמדתו. לעיתים קרובות, טיעוני טו קווקואה הם גם טיעוני "שתי עוולות יוצרות צדק" (אנ'). [2] דוגמאות: גינוי עם שבח קלושהטוען מותקף באמצעות מחמאה או שבח, אך "דברי ההלל" מכוונים למקום בלתי-רלוונטי או מובעים בדרך המבהירה כי עמדת הטוען נדחית. דוגמאות:
אקס קונקסיסטיעוני אקס קונקסיס (לטינית, Ex Concessis – "מתוך מה שהוסכם") הם טיעוני אד הומינם התוקפים את עמדתו של אדם באמצעות הצבעה על כך שהוא פועל באופן מנוגד לעמדתו זו, או מחזיק בהשקפות כלליות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדה זו, או שהוא קשור באנשים הפועלים באורח מנוגד לעמדתו זו. דוגמאות:
ארגו דסידוטיעוני ארגו דסידו (מלטינית: Ergo decedo – "ולכן תעזוב") פירושם להגיב לביקורת על ידי תקיפת העדפתו של האדם המבקר לקבוצה חיצונית כסיבה העיקרית לאותה ביקורת ולא להתייחס לביקורת עצמה ועל כן עליו לעזוב. ההנחה היא שהמבקר הוא חסר הערכה לערכים ולמנהגים של הקבוצה או בוגד בה, ובכך מוצע לו להתרחק מהנושא על ידי עזיבת הקבוצה. דוגמה:
פנייה מיוחדתטיעוני פנייה מיוחדת הם טיעוני אד הומינם התוקפים או מבטלים את דעתו של אדם משום שלא היה שותף או לא חווה חוויה מסוימת או משום שנקודת מבטו מוגבלת. דוגמאות:
זהו כשל לוגי, אף שהטיעון עשוי להיראות רציונלי. אדם סביר יכול בהחלט להניח כי היותו של אדם גבר עלולה להטות את דעותיו בשל מגבלות הבנתו את מלוא המשמעות של הנושא הנדון, אך באותה מידה של רציונליות ניתן לטעון כי דעתה של האישה מוטה בשל עצם היותה אישה. מבחינה לוגית טהורה זהו כשל, ואין די בתשובה זו כדי להוכיח שהגבר מוטה או לקבוע כי דעת האישה מוטה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
