אהרן קלר
הרב ד"ר אהרן קלר (ז' באייר ה'תרס"ט, 1909 – ט"ו בשבט ה'תשנ"ח, 1998), היה רבה הראשון של נהריה. קורות חייואהרן קלר נולד בעיר ראדומישל בגליציה כבן למשפחה בת תשעה ילדים[1]. בצעירותו עבר לקלן ואחר כך לברלין, שם רכש השכלה כללית ותורנית. במהלך תקופת לימודיו הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בברלין על ידי הרב יחיאל יעקב וינברג והשלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ברלין, שם נישא בשנת 1938 לאשתו חנה צביה (סינאסון) קלר. עד למלחמת העולם השנייה כיהן כרב העיירה ביטום בשלזיה עילית. עם פרוץ המלחמה ברח לפולין, שם נולדה בתו אסתר, משם דרך רומניה הגיע לארץ ישראל בחודש אפריל 1939, יחד עם אשתו ובתו. בני משפחתו, חוץ ממנו ומאחיו, נספו בשואה. תחילה התיישב בתל אביב, וממנה עבר לרעננה שם הקים את תיכון "יבנה" שהיה התיכון הדתי הראשון בעיר. כעבור תקופה קצרה, הציע לו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שתי הצעות מעניינות, האחת - לכהן כרב הראשי של שווייץ והשנייה לכהן כרב במושבה נהריה שהוקמה כמה שנים קודם לכן על ידי עולים חדשים יוצאי גרמניה שהגיעו לארץ ישראל במסגרת העלייה החמישית[1]. הוא קיבל את ההצעה ועבר בשנת 1943 עם בני משפחתו צפונה למושבה הקטנה שמנתה אז כ-1,300 נפשות. באוגוסט 1943 הוא הוכתר רשמית לרבה של נהריה[2]. בהיעדר סמכות דתית נוספת באזור, סיפק הרב קלר את צורכי הדת לאזור הצפון כולו ושימש כאב"ד של הגליל המערבי. זוגות רבים מבני המושבה נישאו בחצר ביתו, בסמוך לפחון ששימש את ענייני הדת בראשית ימיה של נהריה. במשך עשרות שנות פעילותו היה אחראי להקמת שירותי הדת בעיר ולביסוסם, וזה במקביל להתפתחותה של העיר שהפכה מעיירה קטנה לעיר בת עשרות אלפי נפשות. במשך שנים רבות כיהן גם כיו"ר המועצה הדתית בעיר. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר את אסירי המחתרות בכלא עכו וסייע בהעברת מידע חיוני בין האסירים לחבריהם מחוץ לכלא. במלחמת העצמאות דאג להבאת חללי צה"ל לקבורה ראויה, לעיתים תוך סיכון עצמי. בין השאר השתתף בזיהויים של חללי שיירת יחיעם בשיטה קבלית בדומה לזיהויים של חללי שיירת הל"ה על ידי הרב אריה לוין. בשנת 1998 נפטר הרב קלר ונטמן בחלקת הוותיקים בבית הקברות הישן בעיר. בית הכנסת המרכזי בעיר שהרב קלר עמד בראשו במשך עשרות שנים נקרא על שמו "היכל אהרן". כמו כן, בצומת הרחובות הרצל וסולד בנהריה הוקמה כיכר על שמו. משפחתולרב קלר ולאשתו צביה נולדו ארבעה ילדים:
ספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|