הסרט, המשתייך לגל סרטי הקולנוע הביקורתיים, מתרחש בשלהי מלחמת ששת הימים, ומהווה מעין ביקורת סוריאליסטית על המלחמה[2].
אוונטי פופולו זכה לביקורות משבחות בישראל ומחוצה לה[3], הוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם וזכה בפרסים בינלאומיים[4]. הוא היה מועמד ישראל לפרס אוסקר לסרט זר, אך לא נבחר כמועמד סופי[5].
בשנת 2013 נבחר למקום הראשון בפרויקט חמישים הסרטים הישראלים הגדולים בהיסטוריה, של Nrg מעריב[6].
עלילה
הסרט מתרחש בשלהי מלחמת ששת הימים ביוני 1967. שני טוראים מצריים, חאלד (סלים דאו) ורסאן (סוהיל חדאד) תועים חסרי תקווה במדבר סיני. הם מבקשים לחצות את תעלת סואץ ולהגיע לביתם בשלום. בדרכם הם נתקלים, בין היתר, בחייל או"ם הרוג, שבג'יפ שלו יש בקבוקי ויסקי בו הם מרווים את צמאונם ומשתכרים, ובפטרול צה"לי אליו הם מצטרפים בנדודיהם הזוכים לאיכות של פארסהסוריאליסטית.
על הסרט
הסרט, שהחל את דרכו כפרויקט גמר באוניברסיטת תל אביב, התרחב לסרט באורך מלא. רפי בוקאי סיפר שההשראה לסרט הגיעה ממראות שלדות טנקים שרופים ונעליים בעת שהיה בטיול עם הוריו בחצי־האי סיני, זמן קצר לאחר סיום מחלמת ששת הימים.[2] הסרט הופק באופן עצמאי על ידי בוקאי בסיוע המפיק מיכה שגריר וחברתו "סרטי קסטל".[7].
ערב יום הצילומים הראשון של סרט הסטודנטים הקצר שלו ישב רפי בוקאי בדירתו מוקף הררי חומר גלם מיושן, כמות גדלה והולכת של מדי צבא, כלי נשק צה"ליים ונשקי שלל, מכשירי קשר ואביזרים ואכל קוטג'. הוא לא ידע, לא תכנן ולא חלם שאוונטי פופולו יהיה, לאחר שנתיים נוספות של תלאות, סרט עלילתי מצליח באורך מלא. ערב הצילומים הוא רק רצה לחזור הביתה בשלום.[8]
פרופ' רז יוסף, אשר הגדיר את אוונטי פופולו כסרט החשוב בתולדות הקולנוע הישראלי, כתב על הסרט במאמרו על הקולנוע הישראלי:[דרוש מקור]
....הסרט הזה שובר לגמרי את כל המיתוסים של הז'אנר הלאומי-הרואי, מבלבל את הצופים והופך את כל הסכמות שהיו מוכרים עד אז. שבירת סטריאוטיפים. החייל המצרי הופך להיות מרכז הנרטיב. הוא בעצם דומה לחייל ישראלי...
...באוונטי פופולו יש הזדהות עם הערבי. יש לו שם, יש לו פנים, יש לו זהות. מוצג כאנושי ודואג לפצועים. בניגוד לסטריאוטיפ כסדיסט ולא הומני, רואים דימוי אחר לחלוטין...
...הסרט מפשיט את החייל מההרואיות ומאחוות הלוחמים... שובר את ייצוג החייל הישראלי והערבי. המצרי הוא הומני רגיש ואינטלקטואל. הישראלי מוצג כעצלן סדיסט ומרושל. לא עונים למיתוס הצבר. הם לא יפי הבלורית. חיילי מילואים. למפקד יש פגם בדיבור. כל זה כדי לפגום בתדמית הצבר הגברי.
עם זאת, יש הטוענים כי גם דמות הערבי מוצגת בחילוף תפקידים בלבד - הערבי דומה ליהודי ותופס את מקומו, בעוד זהות הערבי אינה קיימת בסרט. נקודת התצפית בסרט היא יהודית, גם אם הסרט עוסק בערבי - כיוון שהערבי תופס זהות יהודית (הוא מכונה "היהודי" על ידי חבריו לתיאטרון, ונושא את נאומו של שיילוק מוונציה).
