|
אורי אפק
אורי אפק (נולד ב-11 בספטמבר 1932) הוא ספורטאי, מאמן לאומי ושופט בינלאומי בכדורעף. כיהן כמפקח משרד החינוך על החינוך הגופני, סגן מנהל וממלא מקום מנהל רשות הספורט, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, ראש משלחת ישראל בשלוש אולימפיאדות ויו"ר ועד המנהלים של המכללה האקדמית בווינגייט. ביוגרפיהאפק נולד בבלפוריה בשם אורי פינצ'וק וכתינוק עבר לכפר יונה ולמד בנתניה הסמוכה. כבר מגיל צעיר בלט כישרונו הספורטיבי והוא החל את דרכו כאתלט במכבי נתניה. הצטיין בריצות קצרות ובקפיצות ואף גבר באחת מאליפויות הנוער על אריה קלינשטוב-נווה, שהיה אז אלוף ישראל בקפיצה לגובה. במכבי נתניה העבירו את אפק בן ה-16 לקבוצת הכדורגל המקומית ששיחקה בליגה העליונה, בתפקיד שוער. איתו שחקו אריה מכנס, שמואל פרלמן, יוסי מלר, ויצחק כספי. אפק התגייס לנח"ל ושימש כשוער בנבחרת החיל. בימים ההם, כפי שסיפר, היה הכדורגל בצבא מפותח ונערכו משחקים בין החֵילוֹת[1]. אורי אפק עבר קורס קצינים ושימש קצין ספורט חיילי של הנח"ל עד שחרורו בשנת 1952. עם שחרורו מצה"ל בדרגת סגן (מיל.) המשיך אורי אפק לשרת במילואים כקצין בגדוד חי"ר בו התקדם בדרגות ובתפקידים ולימים מילא לסירוגין את תפקידי המג"ד והסמג"ד. בגיל 40 עבר לשרת בענף אימון גופני והשתחרר משירות המילואים בדרגת סגן-אלוף. במהלך שירותו עבר קורס צניחה. קריירהדרכו בחינוך הגופני כמורה וכמפקחעם שחרורו, החל אפק ללמוד במדרשה לחינוך גופני שהתמקמה באותם ימים במחנה יונה. באותם ימים נמשכו הלימודים שנתיים. עם פתיחת מכון וינגייט החל אפק ללמד במקום בתפקיד מדריך כללי[2]. בשנת 1958, החל אפק ללמד כדורעף במדרשה, ובנוסף לכך שימש כעוזרו של מנהל המדרשה, איסר וגנר, שהיה עולה חדש מפולין, בנושאי שפה ובירוקרטיה. דוד אלדר, שהחליף את וגנר כמנהל המכללה, החליט להאריך את משך הלימודים משנתיים לשלוש על מנת להרחיב את השכלת המורים לחינוך גופני ואפק סייע לו במשך מספר שנים בהקמת שנה ג' נוספת לסטודנטים[1]. בנוסף לעבודתו במדרשה, לימד אפק חינוך גופני בקיבוצי האזור והצטיין בהקמת נבחרות כדורעף. בד בבד עם עבודתו כמורה לחינוך גופני, מונה אורי לתפקיד מדריך למורים באזור, ומכאן נסללה דרכו לפיקוח על החינוך הגופני באזור, משרה בה שימש שבע שנים[1]. בשנת 1975 נסע לשנתיים לארצות הברית, שם למד וסיים תואר שני באוניברסיטת CSUN. במהלך לימודיו גם אימן את נבחרת האוניברסיטה בכדורעף וזכה לתואר "מאמן השנה". עם סיום לימודיו חזר לתפקידו בשנת 1977[1]. אימון כדורעףאפק היה בן טיפוחיו של מיכה שמבן, מורה ומאמן מוערך בכדורסל וכדורעף, ששכנע את אפק להתמחות בכדורעף. בשנת 1955 אימן אפק את כפר יונה[3] ולאחר מכן אימן במשך מספר שנים את הפועל עין שמר[4]. בשנים 1962–1966 אימן אפק את נבחרת הכדורעף של אליצור[5]. בשנים 1967–1969 ושוב מ-1971 אימן את קבוצת "הפועל העוגן" שזכתה תחת ניהולו בגביע המדינה בשנת 1973[6]. היה זה הגביע התשיעי שבו זכה אפק כמאמן. בסך הכול, זכה ב-14 אליפויות וגביעים. בשנת 1976 מונה על ידי גרי אברמוביץ למאמן קבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא ותרם תרומה משמעותית להתפתחות הכדורעף בעיר[7][8]. בשנות ה-80 חזר שוב לאמן את הפועל העוגן[9]. כמאמן לאומי אימן את נבחרת הנשים לקראת אליפות עולם בפריז 1956[10], היה מאמן לאומי של נבחרת הגברים שהשתתפה בטורניר בינלאומי באיסטנבול[11] ובאליפות קדם אולימפית בהודו 1963[12]. אימן את נבחרות ישראל לאוניברסיאדות מקסיקו 1970, טורינו 1973 ומוסקבה 1981. במקביל לאימון שימש אפק כשופט בכדורעף[13]. הוא שימש שופט בינלאומי באליפות העולם במוסקבה 1962 ובמשחקים נוספים[14]. תפקידים במוסדות הספורט הממלכתייםבשנת 1959 החל לכהן כרכז ארצי לכדורעף במרכז הפועל[15]. עם מינויו של יריב אורן למנהל רשות הספורט בשנת 1970 הוא מינה את אפק לסגנו[16][17]. אפק היה (בשיתוף פעולה עם הפיקוח על החינוך הגופני) אחראי על הספורט ההישגי ועל התאחדות הספורט ומוסדות ספורט אחרים. בשנים 1980 - 1981 מילא את מקומו של יריב אורן, שהשתתף באותה עת בקורס דו שנתי של המכללה לביטחון לאומי והיה למעשה מנהל הרשות[18][19]. במסגרת תפקידו כסגן מנהל רשות הספורט, היה אפק פעיל בכל המכביות. כאיש כדורעף, שימש בחלק מהן כיו"ר ענף הכדורעף במכבייה. כן סייע למפעלי ספורט לאומיים אחרים כגון האליצוריה והביתריה. עוד ב-1968, כאשר סייע ליריב אורן במגוון תחומים, היה מעורב באירוח המשחקים הפאראלימפיים באותה שנה. אפק המשיך במרוצת השנים לסייע במסגרת תפקידיו לספורט הנכים ושימש כגמלאי בהתנדבות בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות הישראלית לספורט נכים. אורי אפק עבר בשנת 1982 לוועד האולימפי לתפקיד שהוגדר לאחר מכן כמנכ"ל ועד זה. במסגרת תפקידו היה אפק אחראי על ההכנות האולימפיות של נבחרות ישראל בענפים האולימפיים, תוך שיתוף פעולה עם היחידה לספורט הישגי שהיא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי. במהלך שנות כהונתו בתפקיד זה, היה ראש משלחת מוסדות ישראל בשלוש אולימפיאדות, לוס אנג'לס 1984 (יחד עם שמואל ללקין), סיאול 1988 וברצלונה 1992. בשנת 1995 החליט לעזוב תפקיד זה והוחלף על ידי אפרים זינגר. למרות פרישתו מהתפקיד, המשיך במשך כשלוש שנים לעבוד במנהלת הספורט ההישגי, והיה פעיל בהכנות לאולימפיאדת סידני 2000. יו"ר מועצת המנהלים במוסדות אקדמיים ואחריםכיהן כיו"ר מועצת המנהלים במכללת וינגייט, במרכז הספורט של אוניברסיטת ת"א ושל להקת המחול של גברי לוי שלום. פעילות והתנדבות לאחר הפרישהלאחר פרישתו בשנת 1992 המשיך אורי אפק לעבוד בהתנדבות מלאה בנושאים החשובים בעיניו, תוך ויתור על שכר כלשהו ותרומתו למוסדות ראויים. היה חבר הוועדה שהעניקה את פרס ישראל לספורט לאסתר רוט וליהושע רוזין. עסק בניהול 14 מחזורים של קורס מנהלי ספורט בכירים במכון וינגייט ובאוניברסיטת ת"א, פעילות בקרן כהנא, שעיסוקה העיקרי הוא שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים בכדורגל באמצעות הפועל תל אביב, ניהול קורס של מנכ"לי איגודי הספורט וייעוץ לזבולון אורלב, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך לאחר מכן יו"ר ועדת החינוך והספורט של הכנסת. במסגרת תפקידו זה סייע בהעברת שני חוקים חשובים הקשורים לספורט, חוק שוויון מלא בין נכים לספורטאים רגילים ברמה ההישגית וחוק חדרי כושר[1]. כתיבהבשנת 1959 הוא פרסם בעל המשמר כתבות על ענף הכדורעף[20]. בראשית שנות ה-60 הוציא ספר על משחק הכדורעף[21]. אורי אפק כתב 29 ספרים, הן בנושאי ספורט מקצועיים והן בתיעוד חוויותיו כנושא תפקיד בכיר במשחקים האולימפיים[22]. להלן הבולטים שבהם:
חיים אישייםאורי נשוי לדליה אפק, מורה לחינוך גופני וקפטן נבחרת הנשים בכדורעף. לאורי בת אחת ושלושה בנים, 11 נכדים ושני נינים. בתו עינת היא מורה ורעייתו של הכדורגלן עודד מכנס, בנו ירון הוא רואה חשבון, בנו אלון הוא בוגר המכללה בווינגייט ובעל תואר ד"ר בחינוך גופני ובנו שרון אפק הוא אלוף במילואים בצה"ל, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי. אחיו היה שאול אפק, קצין בכיר בצה"ל, אביה של מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה[23]. עיטורים ותוארי כבודבמהלך השנים זכה אפק בתוארי כבוד שונים, בהם[24]:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
