אחיזת המקרקעין באימפריה האתיופית

אחיזת המקרקעין באימפריה האתיופית נשענת על תפיסה לפיה הקרקע שייכת לאלוהים והוא מקנה אותה לקיסר אתיופיה. הקיסר, בתורו, מעניק את זכות השימוש בקרקע לנתיניו בתור רסת, גלת או מדריה, בתמורה לחלק מהיבול^[1]. הכנסייה האורתודוקסית האתיופית מוסמכת אף היא להעניק זכויות שימוש בקרקעות המוקדשות לה, המכונות אדמות רים, בתמורה לחלק מהיבול. ההבדל היסודי בין גלת לבין רים נעוץ בבעלות על הקרקע: גלת היא זכות לקבל מיסים מאיכרים שנשארים בעלי הקרקע ומורישים אותה לצאצאיהם, בעוד שאדמות רים שייכות לכנסייה והיא המקנה לצמיתים את הרשות הזמנית לעבד את אדמותיה תמורת מיסים^[2]. החברה הכפרית בתקופת התחייה האתיופית הורכבה מבעלי אדמות, צמיתים חסרי-אדמה המכונים זֶגוׂץ' ואיכרים הזכאים להוריש את אדמתם לצאצאיהם ומכוניהם בעלי רסת^[3].

רסת

מקור המונח רסת (בגעז: ርሰት) בשורש ורס ወረሰ המקביל בגעז לשורש העברי ירש ומתאר הורשה של הבעלות על אדמות מאדם לצאצאיו^[4]. הרסת התקיימה בחברה החבשית המסורתית ואפשרה לאדם לטעון לבעלות על חלקת אדמה שהייתה שייכת לאחד מאבותיו, בין אם מדובר על גבר או אישה. אדם שהוא בעל זכות שכזו מכונה "רסתנה" (ርስተኛ) או "בלה-רסת"(בעל רסת) (ባለርሰት).

בעלי הרסת נדרשים להעלות מס, בין אם ישירות לקיסר ובין אם לאצילים להם העניק הקיסר את מסי הקרקע בתור גלת, אולם סדר הורשת הקרקע נשמר במסגרת הרסת.

מעמדם של חסרי רסת

בתפיסה המסורתית אוכלוסיות חסרות רסת נתפסות כנחותות. חוסר הרסת בקרבם גורם להן לעסוק במקצועות אחרים כגון קדרות, נפחות, אריגה ומסחר. בעלי מקצועות אלו נחשבו בזויים וליוצרים מתוכם - הקדרים, הנפחים והאורגים - יוחסו תכונות של בודה. בשטחים האמהרים-תגרים היהודים, המוסלמים והוויטו היו בסטטוס של מחוסרי רסת.

ביתא ישראל

החל מהמאה ה-15 החלו הקיסרים האתיופים לנשל את ביתא ישראל מאדמותיהם והקיסר יצחק הוציא צו השולל מהיהודים את הרסת אם לא יתנצרו:

מי שייטבל בטבילה הנוצרית יירש את אדמת אביו; ולא, ייעקר מאדמת אבותיו ויהיה פלאסי.

— ^[5]

בתחילת המאה ה-17, עם הבסת המרכז העצמאי בסמין, הוחרמו אדמות היהודים על ידי קיסרי אתיופיה. חלק מהאדמות ניתנו לכנסייה, ואחרות למתנצרים ולמהגרים. לחלק מהיהודים באזורים קווארה, ולקאית ותיגראי לא נשללה הרסת. רבים מהיהודים שנשללה מהם הרסת חכרו אדמות והפכו לאריסים של בעלי האדמות הנוצריים. במהלך תקופת גונדר חלקים מהאליטה היהודית ששירתו את הקיסרים קיבלו מהם רסת.

גלת

גלת (ጏሇተ) פירושו הקניית פייף, משמע אדמות ונכסים שמעניק הקיסר כתגמול לאצולה המשרתת אותו^[6]. בעלי הרסת שומרים על בעלותם על הקרקע ומורישים אותה לצאצאיהם, בעוד שהאציל לו הוענק הגלת על הקרקע נהנה מהמסים שמפרישים בעלי הרסת מהיבול.

רים

מנגנון אֲמִישוֹ רִים התפתח כנראה בעשור האחרון של המאה השש-עשרה כאמצעי לממן את צורכי הכנסייה האתיופית. קרקעות באזור גונדר ואגם טאנה שהוחרמו על ידי קיסרי אתיופיה הוקדשו לכנסייה. בפרט, נקמתו של הקיסר סוסניוס ביהודים בראשית המאה השבע-עשרה כללה טבח ביהודים, מכירתם לעבדות, הטבלתם בכפייה לנצרות והחרמת אדמותיהם לטובת הכנסייה. משם התפשט מנגנון החרמת האדמות לאזורים נוספים שנכבשו על ידי קיסרי אתיופיה, מתקופת התחייה האתיופית, דרך תקופת השופטים האתיופית ועד ראשית המאה העשרים^[7]. חמישית מהיבול שהופק מאדמות רים הועבר לכמורה^[8]. עובדי אדמות רים נקראו זגה (ברבים: זגוץ') ומעמדם היה דומה, אך לא זהה, לזה של צמיתים באירופה. מקור המילה זגה בשורש 'זֶגֲ' (ዜገ) שפירושו 'נעשה עני, חסר מעמד, הושפל, הוכפף'^[9].

מדריה

מדריה (mādaryā) הוא מנגנון דומה לרים המשמש להזנת כוחות הצבא הקיסרי האתיופי(אנ')^[10]. המנגנון חל על זגוץ' המעבדים אדמות מדינה שנשארו בבעלות הקיסרות האתיופית ולא הוקדשו לכנסייה כבמקרה של רים. מנגנון המדריה התפתח במאה ה-18 בשאווה והתפשט משם בהדרגה לוולו^[10].

לקריאה נוספת

Habtamu Mengistie Tegegne, Land tenure and agrarian social structure in Ethiopia, 1636-1900, doctoral dissertation, University of Illinois at Urbana-Champaign, 2011
Dena Freeman & Alula Pankhurs (Eds.), Peripheral People: The Excluded Minorities of Ethopia, C. Hurst & Co. Publishers, 2003, ISBN 9781850656562
Donald Crummey, Land and Society in the Christian Kingdom of Ethiopia: From the 13th to the 20th Century, James Currey Publishers, 2000
Bairu Tafla, The notion of rim in traditional Christian Ethiopia, Proceedings of the International Workshop on Rim held in the University of Bologna, 15-17 January 1999, I documenti etiopici del Fondo Ellero (Torino, L'Harmattan Italia), pages 46-57

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Bairu Tafla, The notion of rim in traditional Christian Ethiopia, Proceedings of the International Workshop on Rim held in the University of Bologna, 15-17 January 1999, I documenti etiopici del Fondo Ellero (Torino, L'Harmattan Italia), pages 46-57
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Habtamu Mengistie Tegegne, Land tenure and agrarian social structure in Ethiopia, 1636-1900, doctoral dissertation, University of Illinois at Urbana-Champaign, 2011
^ טגנייה, שם^[2], עמוד 18
^ טגנייה, שם^[2], עמודים 11-12
^ James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168, p. 55
^ טגנייה, שם^[2], עמוד 11
^ טגנייה, שם^[2], עמוד 15
^ טפלה, שם^[1], עמוד 56
^ טגנייה, שם^[2], עמוד 16
^ ¹ ² טפלה, שם^[1], עמוד 51

[טפלה-1] ¹ ² ³ Bairu Tafla, The notion of rim in traditional Christian Ethiopia, Proceedings of the International Workshop on Rim held in the University of Bologna, 15-17 January 1999, I documenti etiopici del Fondo Ellero (Torino, L'Harmattan Italia), pages 46-57

[טגנייה-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Habtamu Mengistie Tegegne, Land tenure and agrarian social structure in Ethiopia, 1636-1900, doctoral dissertation, University of Illinois at Urbana-Champaign, 2011

[3] טגנייה, שם^[2], עמוד 18

[4] טגנייה, שם^[2], עמודים 11-12

[5] James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168, p. 55

[6] טגנייה, שם^[2], עמוד 11

[7] טגנייה, שם^[2], עמוד 15

[8] טפלה, שם^[1], עמוד 56

[9] טגנייה, שם^[2], עמוד 16

[טפלה51-10] ¹ ² טפלה, שם^[1], עמוד 51

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]