|
אטרוסקית אטרוסקית הייתה שפתם של האטרוסקים, עם עתיק אשר חי ברובו באטרוריה שבצפון איטליה המודרנית. האטרוסקית השפיעה על הלטינית אך לבסוף הוחלפה על ידיה לחלוטין. האטרוסקים השאירו כ־13,000 כתובות שנמצאו עד כה, רק מיעוט קטן מהן באורך משמעותי; כמה כתובות דו לשוניות עם טקסטים בלטינית, יוונית או פיניקית; וכמה עשרות מילים המושאלות משפות אחרות. הקשר של האטרוסקית לשפות אחרות היווה מקור לתיאוריות שונות ומחקר ארוך טווח, כאשר השפה מסווגת לעיתים כשפה מבודדת (אנ') ולעיתים כאחת מהשפות הטירניות (אנ'). הקונצנזוס בקרב בלשנים ואטרוסקולוגים הוא שהאטרוסקית הייתה שפה אחות לפרוטו הודו־אירופית (אנ'),[1][2][3] ושפה פליאו־אירופית (אנ')[4][5] והיא קשורה קשר הדוק לשפה הראטית (אנ') המדוברת בהרי האלפים,[6][7][8][9][10] ולשפה הלמניאנית (אנ').[11][12] מבחינה דקדוקית, השפה האטרוסקית היא שפה צירופית, עם שמות עצם ופעלים המציגים סיומות הטיה. שמות העצם מציגים חמישה מקרי יחסה, מספרי יחיד ורבים, עם הבחנה מגדרית בין זכר לנקבה בכינוי גוף. נראה שלאטרוסקית הייתה מערכת פונולוגית, עם ארבעה תנועות פונמיות וניגוד לכאורה בין עיצורים סותמים לעיצורים מנושפים. תיעוד השפה מצביע על כך ששינוי פונטי התרחש לאורך זמן, עם ביסוס מחדש של התנועות הפנימיות של המילים, אולי בגלל ההשפעה של ההדגשה הראשונית של המילים של ההטעמה האטרוסקית. הדת האטרוסקית (אנ') השפיעה על הדת ברומא העתיקה (אנ'), ורבים מהחפצים של התרבות האטרוסקית ששרדו הם בעלי משמעות דתית. האלפבית האטרוסקי נגזר מהאלפבית היווני שהיה מקור האלפבית הלטיני. היסטוריה של האוריינות האטרוסקית האוריינות האטרוסקית הייתה נפוצה בחופי הים התיכון, כפי שמעידים כ־13,000 כתובות (הקדשות, כתובות וכו'), רובן קצרות למדי, אך חלקן באורך ניכר.[13] הם מתוארכים בערך לשנת 700 לפנה"ס.[14] לאטרוסקים הייתה ספרות עשירה, כפי שציינו סופרים לטיניים. טיטוס ליוויוס וקיקרו היו מודעים לכך שטקסים דתיים אטרוסקים מיוחדים נקבעו במספר קבוצות של ספרים שנכתבו באטרוסקית תחת הכותרת הלטינית הגנרית Etrusca Disciplina. ה־Libri Haruspicini עסק בגילוי עתידות על ידי קריאת קרביים מחיה שהוקרבה, בעוד ה־Libri Fulgurales הסביר את אמנות הניבוי על ידי התבוננות בברק. סט שלישי, ה־Libri Rituales, עשוי היה לספק מפתח לציוויליזציה האטרוסקית: היקפה הרחב יותר אימץ סטנדרטים אטרוסקיים של חיים חברתיים ופוליטיים, כמו גם פרקטיקות פולחניות. לפי הסופר הלטיני מהמאה ה־4, סרוויוס, קיימת קבוצה רביעית של ספרים אטרוסקים.[15] בשנת 30 לפנה"ס, טיטוס ליוויוס ציין שפעם לימדו נערים רומאים באופן נרחב אטרוסקית, אך מאז הוחלפה בהוראה של יוונית בלבד, הסופר הרומאי מרקוס טרנטיוס וארו ציין שעבודות תיאטרון חוברו לפני זמנו באטרוסקית.[16] הכחדות השפהתאריך ההכחדה של השפה האטרוסקית התרחש לפי החוקרים, בשלהי המאה הראשונה לפנה"ס, או בתחילת המאה הראשונה לספירה. נראה כי ניתוח של עדויות כתובות מרמז כי האטרוסקית עדיין פרחה במאה השנייה לפנה"ס, עדיין חיה במאה הראשונה לפנה"ס, ושרדה לפחות במקום אחד בתחילת המאה הראשונה לספירה.[17] עם זאת, ההחלפה של האטרוסקית בלטינית התרחשה כנראה מוקדם יותר באזורים הדרומיים הקרובים יותר לרומא.[18] בדרום אטרוריה, האתר האטרוסקי הראשון שעבר תהליך של לטיניזציה (אנ') הייתה העיר האטרוסקית ההיסטורית, ויי שבמרכז איטליה, כאשר היא נחרבה ואוכלסה מחדש על ידי הרומאים בשנת 396 לפנה"ס.[18] בטרקוויניה, כתובות לטיניות התקיימו יחד עם כתובות אטרוסקיות בציורי קיר ובכתובות על קברים במשך מאות שנים, מהמאה ה־3 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה־1 לפנה"ס. בצפון אטרוריה נחשפו כתובות אטרוסקיות המאוחרות במאות שנים לאחר היעלמותן בדרום אטרוריה. בקלוסיום (אנ'), סימוני הקברים מראים השפעה מעורבת, לטינית ואטרוסקית במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס, עם מקרים שבהם שני דורות עוקבים רשומים בלטינית ואז הדור השלישי והצעיר ביותר, באופן מפתיע, מתומלל באטרוסקית.[18] בפרוג'ה, כתובות מונומנטליות באטרוסקית עדיין נראות במחצית הראשונה של המאה ה־1 לפנה"ס, בעוד שתקופת הכתובות הדו־לשוניות נמשכת מהמאה ה־3 ועד סוף המאה ה־1 לפנה"ס.[18] הכתובות הדו־לשוניות האחרונות התגלו בשלושה אתרים בצפון אטרוריה. כתובות בארצו כוללות כתובת אחת המתוארכת ל־40 לפנה"ס ואחריה שתי כתובות עם תאריכים מעט מאוחרים יותר. מטבעות עם כיתוב אטרוסקי ליד סיינה תוארכו לשנת 15 לפנה"ס.[19] האטרוסקולוג פיליפ פרימן (Philip Freeman) מציין שבאזורים כפריים ייתכן שהשפה שרדה קצת יותר זמן, וכי אפשרות של הישרדות השפה האטרוסקית עד סוף המאה ה־1 לספירה ואילך היא אפשרית, במיוחד בהתחשב בהתגלות הכתב האוסקאני (אנ') בקירות פומפיי.[20] למרות היכחדות השפה האטרוסקית, נראה שהטקסים הדתיים האטרוסקים נמשכו הרבה יותר מאוחר, והמשיכו להשתמש בשמות האטרוסקים של אלוהויות שונות, ייתכן עם שימוש ליטורגי כלשהו בשפה. בשלהי תקופת הרפובליקה הרומית ובתחילת התקופה האוגוסטנית, מקורות לטיניים שונים, כולל קיקרו, ציינו את המוניטין המוערך של מגידי העתידות האטרוסקים.[21] בסביבות 180, הסופר הלטיני אולוס גליוס מזכיר את האטרוסקית לצד השפה הגאלית (אנ'). בזמן הכחדתה, רק כמה רומאים משכילים בעלי תחומי עניין עתיקים, כמו מרקוס טרנטיוס וארו, ידעו לקרוא אטרוסקית. הקיסר הרומי קלאודיוס נחשב לבעל יכולת לקרוא אטרוסקית, וחיבר חיבור על ההיסטוריה האטרוסקית (אנ'). הקדשה נפרדת של קלאודיוס מרמזת על ידע מ"מקורות אטרוסקיים מגוונים", אך לא ברור אם היו דוברים שוטפים של אטרוסקית.[22] פלאטיה אורגולנילה, אשתו הראשונה של הקיסר, הייתה אטרוסקית.[23] לאטרוסקית הייתה השפעה מסוימת על הלטינית, שכן כמה עשרות מילים ושמות אטרוסקיים הושאלו על ידי הרומאים, חלקם נשארו בשפות מודרניות, כמו נשר (אטרוסקית – voltur, אנגלית – vulture), חצוצרה (אטרוסקית – tuba,אנגלית – trumpet) ואנשים (אטרוסקית – populus, אנגלית – people).[24] תפוצה גאוגרפית כתובות נמצאו בצפון־מערב ומרכז איטליה, באזור הנושא את שמה של הציוויליזציה האטרוסקית, טוסקנה (מלטינית tuscī "אטרוסקים"), וכן בלאטיום המודרנית מצפון לרומא, במערב אומבריה המודרנית של נהר הטיבר, במחוז קמפניה ובעמק הפו מצפון לאטרוריה. מחוץ לאיטליה נמצאו כתובות בקורסיקה ובגאליה נארבוננסיס שבדרום צרפת. סיווג השפההשערת המשפחה הטירנית בשנת 1998, הלמוט ריקס (אנ') הציג את ההשערה כי השפה האטרוסקית קשורה לשפות ממשפחה אחרת, במה שהוא כינה משפחת השפות הטירניות (אנ'). משפחת השפות הטירניות של ריקס – שהורכבה מראיטית (אנ'), שדוברה בימי קדם במזרח האלפים, ולמנית (אנ'), שיחד עם האטרוסקית – זכתה להכרה בקרב חוקרים.[25] משפחת השפות הטירניות של ריקס אושרה על ידי החוקרים סטפן שומאכר,[6][7][8][9] נורברט אוטינגר,[10] קרלו דה סימון,[11] וסימונה מרצ'סיני.[12] מאפיינים נפוצים בין האטרוסקים, הראטיים והלמניאנים נמצאו במורפולוגיה, בפונולוגיה ובתחביר. מצד שני, התכתבויות מילוניות מעטות מתועדות, לפחות בחלקן בשל המספר המועט של טקסטים ראטיים והלמניאנים.[26][27] המשפחה הטירנית, או הטירנית הנפוצה, במקרה זה נחשבת לעיתים קרובות לפליאו־אירופית וכקדומה להגעת השפות ההודו־אירופיות לדרום אירופה.[28][4] מספר חוקרים מאמינים שהשפה הלמניאנית יכולה הייתה להגיע לים האגאי במהלך תקופת הברונזה המאוחרת, כאשר שליטי מיקנים גייסו קבוצות של שכירי חרב מסיציליה, סרדיניה ומחלקים שונים של חצי האי האיטלקי.[29] חוקרים כמו נורברט אוטינגר, מישל גראס וקרלו דה סימון סבורים שלמניאנית היא עדות על התיישבות מסחרית אטרוסקית באי שהתרחשה לפני 700 לפנה"ס, ואינה קשורה לגויי הים.[25][30] כמה חוקרים סבורים שהשפה הקמונית (אנ'), שפה נכחדת המדוברת באלפים המרכזיים של צפון איטליה, עשויה להיות קשורה גם לאטרוסקית ולשפה הראטית.[31][32] מערכת כתיבהאלף בית  הכתב הלטיני התפתח מהאלפבית האטרוסקי (אנ'), שהותאם ללטינית בצורת הכתב האיטלקי הקדום (אנ'). האלפבית האטרוסקי[33] משתמש בגרסת הכתב של האי אוויה[34] של האלפבית היווני באמצעות האות (דיגמא) והועבר ככל הנראה דרך אנאריה וקימה, שני יישובים יוונים בדרום איטליה. האלפבית האטרוסקי הוא בן 26 אותיות, שתיעוד מוקדם שלו מופיע על אגרטל קטן עם מכסה בצורת תרנגול במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. הכתובת מתוארכת לסביבות 600–650 לפנה"ס.[35] האלפבית במלואו כלל 26 אותיות וכונה על ידי החוקרים 'אלפבית מודל'.[36] האטרוסקים לא השתמשו בארבע אותיות ממנו, בעיקר משום שלאטרוסקים לא היו העיצורים o,[דרושה הבהרה] b, d ו־g.[34] הכתיבה הייתה מימין לשמאל למעט כתובות ארכאיות, שהשתמשו מדי פעם בבוסטרופידון. בכתובות המוקדמות ביותר, המילים הן רציפות. החל מהמאה ה־6 לפנה"ס, הם מופרדים על ידי נקודה או נקודתיים, שיכולים לשמש גם להפרדת הברות. הכתיבה הייתה פונטית, כלומר האותיות ייצגו את הצלילים. מצד שני, כתובות רבות מקוצרות מאוד ולעיתים נוצרות כלאחר יד, כך שלעיתים קשה לזהות אותיות בודדות. האיות עשוי להשתנות מעיר לעיר והדבר משקף ככל הנראה הבדלי הגייה.[37]
שלבים בהתפתחות הכתב האטרוסקי  למערכת הכתב היו שני שלבים היסטוריים: השלב הארכאי מהמאות השביעית עד החמישית לפנה"ס, שהתפתח מהאלפבית היווני הקדום, והמאוחר יותר מהמאות הרביעית עד הראשונה לפנה"ס, שבה שונו חלק מהאותיות לאותיות הייחודיות לכתב האטרוסקי. האלפבית האטרוסקי שרד גם לאחר העלמות השפה המדוברת. בנוסף להיותו המקור של האלפבית הרומי, הוצע כי הוא העתיק את מקום השפעתו צפונה לונטו ומשם דרך רייטיה אל השפות הגרמניות, שם הוא הפך לאלפבית הפותארק הקדום (אנ'), הצורה הקדומה של האלפבית הרוני.[39] הגייההדיבור בשפה האטרוסקית שם דגש חזק על ההברה הראשונה של המילה, וגרם לסינקופה על ידי היחלשות של התנועות הנותרות, אשר אז לא היו מיוצגות בכתב.[34] הרגל דיבור זה הוא אחד ההסברים לצבירי העיצורים האטרוסקים הייחודיים. טקסט דו לשוני
לוחיות פירגי הן טקסט דו־לשוני באטרוסקית ובפיניקית החקוק על שלושה לוחיות זהב, אחד בפיניקית ושניים באטרוסקית. הלוחיות הכתובות בשפה האטרוסקית כוללות 16 שורות ו־37 מילים. הלוחיות מתוארכות לסביבות 500 לפנה"ס. הלוחיות נמצאו בשנת 1964 על ידי מאסימו פאלוטינו במהלך חפירה בנמל האטרוסקי העתיק של פירגי (אנ'), כיום סנטה סברה (אנ'). המילה האטרוסקית החדשה היחידה שניתן היה לחלץ מניתוח מקרוב של הלוחות הייתה המילה ל'שלושה', ci.[40] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
