|
איטלו זבבו
אִיטַלוֹ זְבֶבוֹ[1] (Italo Svevo, שם שפירושו "איטלקי-שוואבי") הוא שם העט של אהרון אֶטורֶה שְׁמִיץ (Aron Ettore Schmitz; 19 בדצמבר 1861 – 13 בספטמבר 1928), סופר איטלקי ממוצא יהודי. ביוגרפיהזבבו נולד כאטורה שמיץ לפרנץ שמיץ, איש עסקים יהודי ולמרים פליצ'יה (אלגרה) מורביה, גם היא ממשפחה יהודית מקומית, במשפחה בת שלושה בנים, בעיר טריאסטה (אז באימפריה האוסטרית). אביו קיווה שבניו ימשיכו בקריירה עסקית ועל כן שלח אותם (אטורה היה אז בן 12) לפנימיה בגרמניה, על מנת שילמדו את השפה הגרמנית. ב-1878 שב מגרמניה ויצא לפירנצה על מנת לשפר את ידיעותיו באיטלקית. שמיץ נכנס לעסקים מגיל צעיר, אבל אהבת הספרות לא הניחה לו כל חייו. היכרותו עם ג'יימס ג'ויס עם בואו של זה לטריאסטה השפיעה מאוד על כתיבתו. ג'ויס, ששימש כמורו לאנגלית, עודד אותו לכתוב, קרא את יצירותיו והתרשם, ואף עזר לו לפרסמן. זבבו מצדו העשיר את ידיעותיו של ג'ויס בכל הנוגע ליהדות ולעברית. קיימת טענה מבוססת שג'ויס הכניס קווים מדמותו של זבבו-שמיץ לדמותו של לאופולד בלום, אחד מגיבורי ספרו "יוליסס".[2] זבבו נחשב לסופר מודרניסט ומקורי. את הרומן הראשון שלו, "חיים" (Una vita), פרסם בשנת 1890. בשנת 1898 יצא לאור הרומן "גבר מזדקן", או "זקנה" (Senilità), שהביקורת התעלמה ממנו. לאחר שנים רבות זכה "זקנה" להצלחה: הוא תורגם מאיטלקית ללשונות רבות ואף הוסרט בהצלחה רבה, בכיכובה של קלאודיה קרדינלה. זבבו נישא לבת דודתו, ליביה ונציאני, שהייתה קתולית, והתנצר בעקבות נישואיו. בשנת 1899 הצטרף למפעל של חותנו, ובו עבד עד סוף ימיו. בשנת 1923, לאחר 25 שנות שתיקה ספרותית, יצא לאור "תודעתו של זנו" (La coscienza di Zeno), רומן הנחשב לאבן דרך בספרות האיטלקית המודרנית. בספטמבר 1928 נפצע זבבו בתאונת דרכים, ונפטר כעבור ימים ספורים. משנת 2001 מחולק בהמבורג פרס שנתי על שמו בסך של 15,000 יורו. ספרי זבבו בעבריתזבבו פרסם באיטלקית כעשרים כרכים של סיפורת, מחזאות ופרוזה נסיונית. לעברית תורגם רק חלק קטן, אבל חשוב, מיצירתו. (ספריו בעברית פורסמו תחת השם "איטלו סבבו".)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||
