|
אלינור סטבר
אלינור סטבר (באנגלית: Eleanor Steber, 17 ביולי 1914, ווילינג, וירג'יניה המערבית - 3 באוקטובר 1990, לנגהורן, פנסילבניה) הייתה זמרת סופרן אופראית אמריקאית. ייחודה של סטבר הוא בהיותה אחת מזמרות האופרה הגדולות הראשונות, שהגיעו לפסגת ההצלחה בתחומן בהכשרה ובקריירה שבסיסן בארצות הברית. קריירהאלינור סטבר הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה בשנת 1940 והייתה בין האמנים המובילים בה עד 1961. היא נודעה בקולה הגדול והגמיש, הצלול כפעמון של כסף, בייחוד בתפקידי הסופרן הגבוהים של ריכרד שטראוס. בה במידה נודעה גם בגילום התפקידים הליריים של גיבורות מוצרט, רבות מהן בשיתוף עם המנצח ברונו ולטר. מעבר למוצרט ושטראוס, היה לה רפרטואר עשיר ומגוון. היא נחלה הצלחה במוזיקה של וגנר, אלבן ברג, פוצ'יני ובאופרות צרפתיות. סטבר שרה את התפקיד הראשי בהצגת הבכורה העולמית של האופרה האמריקאית "ונסה" מאת סמיואל בארבר. כן הופיעה במספר רב של בכורות במטרופוליטן אופרה, ביניהן "אראבלה" של שטראוס, החטיפה מן ההרמון של מוצרט וווצק של ברג. מחוץ למטרופוליטן כללה הקריירה שלה הופעה בפסטיבל ביירוית בשנת 1953, שם נחלה הצלחה גדולה בתפקיד אלזה בלוהנגרין, בהצגה שהוקלטה בחברת דקה. היא שרה בניצוח טוסקניני עם התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית בשידור של פידליו מאת בטהובן. בשנת 1954 הגישה הופעה מעולה בפסטיבל האביב של פירנצה בתפקיד מיני באופרה "הנערה מן המערב הזהוב", בניצוחו של דימיטרי מיטרופולוס. עם סרגיי קוסביצקי והתזמורת הסימפונית של בוסטון שרה ב-1948 בהצגת הבכורה העולמית של "נוקסוויל, קיץ 1915" מאת סמיואל בארבר, יצירה שנכתבה בהזמנתה. מעבר לאופרה, סטבר הייתה פופולרית בקרב מאזיני הרדיו והטלוויזיה בהופעות תכופות בתוכניות The Bell Telephone Hour, The Voice of Firestone ואחרות. תפוקת ההקלטות המקיפה שלה כללה מספר רב של בלדות ונעימות מתוך ואופרטות פופולריות, נוסף לאריות, שירים אמנותיים ואופרות שלמות. חוש ההומור של סטבר וההרפתקנות שלה חיבבו אותה על קשת רחבה של מאזינים. בשנות ה-70' הקליטה אפילו בשביל תקליטי RCA אלבום שירים באתר ניו-יורקי, שאירח אז בקביעות את בט מידלר. בה בעת שרה ברסיטל בקרנגי הול וכן, בהופעה ראויה לציון בשלהי הקריירה, את "ארבעה שירים אחרונים" של ריכרד שטראוס עם ג'יימס לוויין ותזמורת קליבלנד. במקביל למוניטין שלה כאמנית העונה על אמות המידה הגבוהות ביותר, יצא לסטבר שם של חובבת בילויים והנאות החיים מחוץ לבימת האופרה. היו מבקרים שחיוו את דעתם, שחייה האישיים, שתוארו כסוערים, נתנו במשך הזמן את אותותיהם בקולה. ידוע הסיפור, כי לאחר הצלחה מבריקה שנחלה ב-1946 בתפקיד הרוזנת בנישואי פיגארו של מוצרט בפסטיבל אדינבורו, הזמינה אותה חברת HMV "(קול אדוניו)" להקליט כמה אריות פופולריות, של מוצרט ושל אחרים. לפי עדותו של וולטר זוסקינד, מנצח ההופעות באדינבורו וההקלטות המתוכננות, הגיעה סטבר לאולפנים כשאינה חשה בטוב אחרי שהייתה ערה במשך רוב שעות הלילה. היא לא יכלה לשיר את האריות הרגילות שלה ואמרה, "אין לי חשק לשיר את זה." זוסקינד, שרצה להציל את זמן ההקלטות, שאל, "מה יש לך חשק לשיר?" סטבר הרהרה לרגע ואמרה, "בואו ננסה את "Depuis le jour" . תפקידי התזמורת לאריה מתוך "לואיז" נמצאו והתקליט נוצר בניסיון אחד. ההקלטה, המציגה קו ווקאלי לירי יוצא מן הכלל ופרשנות רטורית מעולה, זכתה לפרסום רב. עם פרישתה מן השירה, פנתה סטבר להוראה והצטרפה לסגל המורים במכון למוזיקה של קליבלנד. היא נחשבת לאחת הסופרניות האופראיות הגדולות ביותר שנולדו, למדו והוכשרו לקריירה באמריקה. הקלטותיה הרבות עודן מצויות בשוק, וכן קלטות שמע ווידאו של שידוריה ברדיו ובטלוויזיה ב"קול פיירסטון". שום סקירה של שירת אופרה באמריקה לא תהיה שלמה בלי התייחסות רצינית לסטבר. אלינור סטבר מתה ב-3 באוקטובר 1990 בלנגהורן, פנסילבניה לאחר ניתוח של שסתום הלב והיא קבורה בבית הקברות גרינווד בעיר הולדתה וילינג. רשימת הקלטות נבחרות
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||
