|
אנדה קני
אנדה קני (באנגלית: Enda Kenny, באירית: Éanna Ó Coinnigh ; נולד ב-24 באפריל 1951) הוא מדינאי אירי שכיהן כטישך (ראש ממשלת אירלנד) ממרץ 2011 ועד יוני 2017. קני שימש כמנהיג מפלגת פינה גייל מאז 2002 ועד לסיום כהונתו כראש הממשלה. הוא כיהן כשר התיירות והמסחר בין השנים 1997-1994. הוא כיהן במשך שתי תקופות כסגן נשיא מפלגת העם האירופית. קני נבחר לראשונה לפרלמנט האירי, הדאל אירן ב-1975 מטעם מחוז מאיו ואת מושבו הוא ירש מאביו, הנרי קני.[1] נכון ל-2016 הוא הוותיק ביותר מבין חברי הדאל. קני הוביל את פינה גייל בבחירות של 2011. לאחר מכן הוא הקים יחד עם מפלגת הלייבור ממשלת קואליציה שהחלה לכהן ב-9 במרץ.[2] הוא ראש הממשלה הראשון מטעם מפלגת פינה גייל מאז ג'ון ברוטון שכיהן בין השנים 1997-1994 והראשון מבין מנהיגי המפלגה שניצח בבחירות מאז גארט פיצג'רלד ב-1982. במאי 2017 הודיע על התפטרותו[3]. ראשית חייו וחייו הפרטייםאנדה קני נולד בכפר אילנדדי (Islandeady) שבמחוז מאיו כילד שלישי מבין חמישה. הוא התחנך בבית הספר המקומי ובבית הספר התיכון בקאסטלבר[4] ולמד בקולג' להוראה על שם פטריק הקדוש שבדבלין[5] ולאחר שנתיים הוכשר להוראה ולזמן קצר עבד כמורה בבית ספר יסודי. קני נישא לפיאונולה או'קלי, עיתונאית במקצועה, בשנת 1992. התקשורת מתארת אותה כ"נכס הטוב ביותר" שלו וכ"נשק הסודי" שלו.[6][7] לזוג בת אחת ושני בנים. קני הוא ספורטאי נלהב. הוא עוסק ברכיבה על אופניים[8] וטיפס על הר הקילימנג'רו. הוא אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל הגאלי של מחוז הולדתו ובעבר שיחק בקבוצה של כפר הולדתו, שכיום הוא משמש כנשיא שלה.[9] אביו היה גם הוא ספורטאי וסבו היה שומר מגדלור.[10] קריירה פוליטיתמגיל צעיר נחשף אנדה קני לפוליטיקה באמצעו אביו, הנרי קני, שנבחר לפרלמנט בשנת 1954. בראשית שנות השבעים הוא נעשה מעורב ישירות בפוליטיקה כאשר הוא החל לסייע לאביו במחוז הבחירה שלו. ב-1975 מת הנרי קני, שהיה אז מזכיר פרלמנטרי בממשלה, לאחר מאבק קצר במחלת הסרטן. בנו נבחר עם 52% בחירה ובגיל 24 היה לחבר הצעיר ביותר בפרלמנט.[11] קני המשיך לשבת על הספסלים האחוריים של הפרלמנט במשך כמעט עשור. הוא מונה להיות דובר המפלגה בנושאי נוער וספורט ולאחר מכן בנושאי פיתוח. יחד עם זאת הוא התקשה לבנות לעצמו תדמית בקנה מידה ארצי, שכן הוא התמקד בעיקר בנושאים הקשורים למחוז הבחירה שלו. קני הושאר ללא תפקיד כאשר מונה גארט פיצג'רלד לכהונתו הראשונה כראש ממשלה ב-1981 ובכהונה השנייה שלו ב-1982. יחד עם זאת, הוא צורף למשלחת של פינה גייל לפורום אירלנד החדשה ב-1983 ומאוחר יותר היה חבר באגודה הפרלמנטרית הבריטית-אירית. ב-1986 הוא מונה לתפקיד תת-שר במשרדי החינוך והעבודה. ב-1987 הובסה פינה גייל בבחירות הכלליות וקני עבר לספסלי האופוזיציה למשך שבע השנים הבאות. למרות זאת מעמדו בקנה מידה ארצי עלה והוא שירת בכמה תפקידים בספסלים הקדמיים של המפלגה ועסק בנושאי חינוך, אומנויות, מורשת, גיילטאכט (האזורים דוברי האירית) והאיים. למשך תקופה קצרה הוא היה גם המצליף הסיעתי של פינה גייל. שרבסוף שנת 1994 קרסה הקואליציה של פיאנה פול והלייבור. למרות זאת לא נערכו בחירות כלליות. תחת זאת עלתה לשלטון הקואליציה הרחבה של מפלגת פינה גייל-מפלגת הלייבור-מפלגת השמאל הדמוקרטית. קני, כמצליף הראשי של פינה גייל, היה ציר מרכזי בצוות של המפלגה למשא ומתן הקואליציוני. תחת מנהיגותו של ראש הממשלה, ג'ון ברוטון, הצטרף קני לקבינט ומונה לתפקיד שר התיירות והמסחר. במהלך כהונתו כשר, התחוללה התפתחות משמעותית בענף התיירות באירלנד ובמעמדה המסחרי הבינלאומי. הוא ישב בראש מועצת הסחר של האיחוד האירופי במשך מחצית השנה בה הייתה אירלנד הנשיאה התורנית של מועצת אירופה וכן היה יושב ראש שותף בשיחות של ארגון הסחר העולמי ב-1996. בין הישגיו הנוספים של קני היו חידושו של מצעד יום פטריק הקדוש בדבלין והמשא ומתן המוצלח להבאת אחד המשלבים של הטור דה פראנס ב-1998 לאירלנד. ב-1997 הובסה הממשלה בבחירות וקני שב לספסלי האופוזיציה. הבחירות למנהיגות המפלגה ב-2001ב-2001 התפטר ג'ון ברוטון מתפקידו כמנהיג מפלגת פינה גייל בעקבות הצבעת אי-אמון.[12] קני היה אחד מהמועמדים שהציגו את עצמם לבחירה והוא הבטיח "לחשמל את המפלגה".[13] בסופו של דבר נבחר מייקל נונן לתפקיד המנהיג. מנהיג המפלגהבבחירות הכלליות של 2002 נחלה מפלגת פינה גייל את התבוסה הגדולה בתולדותיה. היא איבדה 23 מושבים בפרלמנט, הרבה מעבר לצפוי. קני עצמו כמעט ואיבד את מושבו והוא כבר הכין נאום הפסד. בסופו של דבר הוא זכה במושב השלישי מבין החמישה במחוז הבחירה שלו. נונן התפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה בליל הבחירות, צעד הוביל לקיומן של בחירות נוספות לתפקיד המנהיג. מפגשי מחאה התקיימו על ידי חברים כנגד החיפזון שבהחלטה על עריכת בחירות וכנגד הכישלון בהרחבת מעגל בעלי זכות הבחירה. נטען שזהו צעד טיפשי לבחור מנהיג לפני שיוסקו מסקנות על הכישלון בבחירות הכלליות. קני הציג את מועמדותו שוב והפעם נחל הצלחה.[14] עם בחירתו הוא ניצב בפני משימה לא קלה. לא רק שהיה עליו לבנות מחדש מפלגה שהמורל שלה בשפל, שאיבדה 31 מושבים בפרלמנט. הוא היה צריך להתייצב מול ראש ממשלה פופולרי, ברטי אהרן. בתחילת תקופת מנהיגותו הוא זכה לביקורות על סגנון המנהיגות שלו. ההצלחה החלה להאיר למפלגה פנים ב-2003 כאשר הפופולריות של ממשלת פיאנה פול החלה לרדת. מספר החברים במפלגת פינה גייל החל לעלות והמפלגה החלה להיות מאוחדת יותר. הנאום הטלוויזיוני החשוב הראשון של קני בנובמבר 2003 זכה לשבחים בתקשורת ועבור רבים הוא מסמל נקודת מפנה עבור המפלגה שהחלה להיות אופוזיציה לוחמנית יותר מול ממשלתו של אהרן. בספטמבר 2002 הואשם קני על הערה גזענית כאשר הוא הפטיר את המילה "ניגר" (כושי) בהתייחסו לפטריס לומומבה, ראש הממשלה הראשון של קונגו, שנרצח ב-1961. למרות שהוא ביקש מהעיתונאים שנכחו בעת שאמר את הדברים לא לפרסם אותם, הם פורסמו וקני ספג ביקורות על כך ברחבי העולם.[15][16] המבוכה הייתה רבה יותר כאשר התברר כי כמה מקרובי משפחתו של לומומבה חיים באירלנד.[17] ניצחונה של פינה גייל בבחירות לרשויות המקומיות ובבחירות לנציגות האירית לפרלמנט האירופי היה מעל ומעבר למצופה. הייתה זו הפעם הראשונה שמפלגת פינה גייל הביסה את פיאנה פול בבחירות ארציות והפעם הראשונה בה פיאנה פול הובסה בבחירות מאז 1927 (גם אז על ידי מפלגת "חברת הגאלים", קודמתה של פינה גייל). ביולי 2005 נכלאו חמישה אנשים ממחוז הבחירה של קני על סירובם לציית לצו בית משפט על רקע מחאתם על פיתוחו של מיזם גז טבעי העובר בשטח שבבעלותם בצפון-מערב אירלנד. אחד מהאנשים, פיליפ מק'גארט, עבד עבור קני במסגרת מערכת הבחירות. שלא כמו עמיתו למפלגה, חבר הפרלמנט מייקל רינג, שגם הוא נבחר במחוז הבחירה של קני, היה קני יותר זהיר בנוגע לתמיכה בעמדתה של קבוצה המחאה (רינג אולץ מאוחר יותר לסגת מתמיכתו בקבוצה). תנועת המחאה שקמה כדי לשחרר את האסורים הצליחה לגרום לממשלה להשעות את הפרויקט ל-15 חודשים. כאשר פיזרה המשטרה את המפגינים באמצעים שבעקבותיה נפצעו חלק מהם, אמר קני: "יש לציית לחוק".[18] במרץ 2006 נבחר קני להיות סגן נשיא מפלגת העם האירופית, הגוף הפוליטי האירופאי הגדול ביותר שמפלגת פינה גייל מסונפת אליו.[19] בנאום הבחירה שלו הוא הצהיר שמפלגתו תחזור לשלטון תוך שנתיים. במחצית הראשונה של שנת 2006 נקט קני בקו אגרסיבי בנוגע לנושאים כמו הגירה, פשע, פדופיליה וזכויות בעלי הבתים. תיאור גרפי של מעשה שוד שהוא חווה תואר על ידו בפני הפרלמנט, אך למחרת התברר כי מעשה השוד אירע למעשה בקניה ולא באירלנד.[20] הבחירות הכלליות של 2007בהנהגתו של קני הסכימה מפלגת פינה גייל להיכנס להסדר עם מפלגת הלייבור כדי להציע לציבור הבוחרים קואליציה חלופית בבחירות שהתקיימו ב-24 במאי 2007. מפלגת הירוקים הביע את רצונה להיות חלק מקואליציה כזאת, אם כי היא לא הייתה מוכנה להתחייב על כך בכתב. כמנהיג המפלגה ניסה קני להגדיר את פינה גייל כמפלגת מרכז פרוגרסיבית. יוזמותיו התרכזו בנוגע לערך הכסף, לזכויות הצרכנים, לשותפות אזרחית, רפורמה בהוצאה הציבורית, שכר הוגן וקידום מערכת הבריאות. הוא שאף להחזיר למפלגתו את התדמית של מפלגה המגנה על החוק והסדר. בוועידת המפלגה שהתקיימה במרץ 2007 התווה קני את קווי היסוד לקראת הבחירות למען אירלנד טובה יותר.[21] הסעיפים העיקריים כללו: הוספת 2300 מיטות אשפוז בביתי החולים, 2000 שוטרים נוספים, החמרת הענישה על הפשיעה, ביטוח בריאות חינם לכל הילדים עד גיל 16 והפחתת שיעור מס ההכנסה. תוצאות הבחירות הראו על הצלחה גדולה של פינה גייל. היא הגדילה את מספר המושבים שלה בפרלמנט ל-51. יחד עם זאת, הלייבור והירוקים לא נחלו הצלחה בבחירות וקני לא הצליח לגייס את הרוב הדרוש להקמת ממשלה. פיאנה פול הגדילה את מספר המושבים שלה בפרלמנט ל-78 וברטי אהרן החל את הקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה.[22] הבחירות להנהגת המפלגה של 2010ביוני 2010 פורסם סקר דעת קהל, על פיו מפלגת הלייבור הפכה להיות המפלגה הפופולרית ביותר לראשונה בתולדות אירלנד. במקביל, התרחשה ירידה בכוחן של פיאנה פול ושל פינה גייל ובשביעות הרצון ממנהיגיהן. פיאנה פול ירדה ל-17% תמיכה, פינה גייל ירדה ל-28% והלייבור עלתה ל-32%. שביעות הרצון מקני ירדה ל-24%. בעקבות כישלונו של סגן מנהיג המפלגה, ריצ'רד ברוטון, פיטר אותו קני באותו חודש וביקש שתערך הצבעה פנים מפלגתית לאמון במנהיגותו. בהצבעה קיבל קני את אמון המפלגה וביצע חילופי גברי בשורות הנהגתה. הבחירות הכלליות של 2011עם תחילתה של מערכת הבחירת אמר קני שפינה גייל הכירה בחשיבות של החזרת האמון והתקווה של העם באמצעות מערכת המיסוי. הוא הכריז כי מפלגתו היא היחידה המבטיחה שלא יהיה גידול במס ההכנסה במהלך תקופת שלטונה. הוא אמר שהמדינה זקוקה לממשלה.[23] במהלך מערכת הבחירות השתתף קני במספר עימותים טלוויזיוניים. ב-11 בפברואר הוא נפגש עם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שמפלגתה, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, ומפלגת פינה גייל, הן חלק ממפלגת העם האירופית, וקיים אתה דיון על הכלכלה האירית. מערכת היחסים הקרובה בין שני המנהיגים החלה עוד בבחירות של 2007, עת תמכה מרקל במפלגת פינה גייל.[24][25] ניצחונה של פינה גייל בבחירות היה מוחלט. המפלגה זכתה ב-76 מושבים בפרלמנט, המספר הגדול ביותר מזה 78 שנים והייתה למפלגה הגדולה בפרלמנט בפעם הראשונה בתולדותיה. פיאנה פול ספגה את התבוסה הגדולה בתולדותיה ומספר המושבים שלה בפרלמנט ירד ב-75%. למרות שמועות שפינה גייל תרכיב ממשלת מיעוט, הודיעו מנהיגי המפלגה כי מרגע שייוודעו התוצאות הרשמיות, תיכנס המפלגה לקואליציה עם הלייבור.[26] ב-5 במרץ חתמו שתי המפלגות על הסכם קואליציוני. קני נהיה ראש הממשלה, מנהיג הלייבור, איימון גילמור מונה כסגן ראש הממשלה וארבעה חברים נוספים מהלייבור מונו כשרים בממשלה. עם בחירתו הכריז קני כי משימתו הראשונה לדון מחדש בתוכנית החילוץ הכלכלית. ראש ממשלהב-9 במרץ 2011 התכנסו חברי הפרלמנט ובחרו באנדה קני להיות ראש הממשלה ברוב של 117 תומכים ו-27 מתנגדים. על סמך בחירה זו מונה קני לתפקיד על ידי נשיאת אירלנד, מארי מקאליס ומינה את שרי ממשלתו. כשהוא בן קצת פחות מ-59 שנים ו-11 חודשים בעת בחירתו, קני הוא ראש הממשלה השני המבוגר ביותר בתולדות אירלנד לאחר שון למס.[27] את כניסתו לתפקיד פתח קני בשורה של קיצוצים בהוצאות הממשלה ובראש ובראשונה בהוצאות שכרו ושכר שריו בכ-7% ובצמצום צי הרכב הממשלתי העומד לרשותו ולרשות השרים בכמחצית.[28] בשבועות הבאים הוא הודיע כי אין בכוונתו להעלות את אחוז המס, למרות לחצים מצד מנהיגים באיחוד האירופי לעשות כן.[29] הוא גם החל לנקוט בשורה של צעדים לחילוצם של הבנקים האירים מהמשבר בו הם נמצאו.[30] ביולי 2011 הודיע קני כי הצליח להגיע להסדר עם מנהיגי גוש האירו להפחית את הריבית שאירלנד משלמת ב-2% ולפרוס את תשלומי החובות לאורך זמן רב יותר. בהמשך הודיע קני על פתיחתה של תוכנית ליצירת מקומות תעסוקה שתמומן על ידי מיסוי על הפנסיות.[31] במאי 2011 אישרה הממשלה שורה של רפורמות בתחום הפוליטי שהוכרז עליהן עוד בזמן מסע הבחירות. בין השינויים היו הקמתה של ועדה שתשנה את מבנה מחוזות הבחירה, מתוך כוונה לצמצם את מספר חברי הפרלמנט ב-20, חקיקתו של חוק להגביל זמן ההמתנה לבחירות ביניים ללא יותר משישה חודשים, מגבלה של 750,000 אירו לתקציב מערכת הבחירות לנשיאות, מגבלה על תרומות למפלגות והקמתה של ועדה שתבחן את ביטולו של הסנאט.[32] הכוונה להפחית את מספר חברי הפרלמנט עוררה מחלוקות והסתייגויות, שכן החוקה דורשת היחס בית תושבי אירלנד לבין מספר חברי הפרלמנט יעמוד על יחס של לא פחות מחבר פרלמנט אחד ל-30,000 תושבים ולפיכך המספר הנוכחי של 166 חברי פרלמנט לא יוכל להיות מופחת ביותר מ-16 חברים.[33] ביולי 2011 פורסם דוח שעל פיו אירעה שורה ארוכה של מקרים בהם כמרים בכנסייה הקתולית של אירלנד ביצעו התעללות מינית בילדים, שהמקרים לא דווחו למשטרה ושהוותיקן סייע בהסתרת העובדות בפרשה.[34] קני גינה את חלקו של הוותיקן וטען כי זוהי התערבות בלתי נסלחת של הכנסייה הקתולית בענייניה הפנימיים של אירלנד. בנאומו בפרלמנט הוא הודיע כי היחסים בין הכנסייה הקתולית לבין אירלנד לא יהיו כפי שהיו בעבר.[35][36] המתקפה של קני על הכנסייה הייתה למעשה שבירת שתיקה של 17 בהם התגלו מקרים רבים של ניצול מיני על ידי כמרים. בדצמבר נשא קני נאום טלוויזיוני בפני האומה, השישי בתולדות אירלנד, בו פרס את הקווים לתקציב 2012 והודיע כי התקציב יהיה קשה וכי הוא יהווה צעד ראשון לקראת הגעה ליעד של גירעון של 3% ב-2015.[37] בפברואר 2013 הגיע קני להסדר עם הבנק המרכזי האירופי בנוגע לחילוצו של הבנק האנגלו-אירי.[38] בפברואר 2013, בנאומו בפני הפרלמנט, התנצל קני בשם המדינה בפני ניצולות בתי המחסה מגדלנה. הוא הודיע כי עבור ניצולות בתי המחסה שמספרן מוערך ב-800 עד 1000 תוכן תוכנית לפיצויים.[39] כדי לסמן את סיומו של משבר החוב האירופי, נשא קני נאום שני לפני האומה בדצמבר 2013 וציין כי אירלנד צועדת בכיוון הנכון לקראת שיקום כלכלתה.[40] בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, משמש קני גם כשר ההגנה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
