אנדרייאן ניקולאייב

אנדרייאן ניקולאייב
Андриян Григорьевич Николаев

אנדרייאן ניקולאייב, 1976
לידה	5 בספטמבר 1929 שורשלי, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית צ'ובשית רוסיה, ברית המועצות
פטירה	3 ביולי 2004 (בגיל 74) צ'בוקסרי, הרפובליקה הצ'ובשית, הפדרציה הרוסית
מידע כללי
בשירות	קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית
לאום	ברית המועצות סובייטי - צ'ובשי
השכלה	Chernihiv Higher Military Aviation School of Pilots (1954) אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי (1968)
עיסוק בעבר	טייס
תקופת השירות	1960–1982 (כ־22 שנים)
דרגה	גנרל מיור בחיל האוויר הסובייטי
זמן שהייה בחלל	21 ימים, 15 שעות ו-20 דקות
משימות
ווסטוק 3, סויוז 9
עיטורים

אנדרייאן גריגורייביץ' ניקולאייב (ברוסית: Андриян Григорьевич Николаев;‏ 5 בספטמבר 1929 – 3 ביולי 2004) היה טייס סובייטי, בן לעם הצ'ובאשי, שהתפרסם כקוסמונאוט השלישי.

אנדרייאן ניקולאייב נולד בכפר שוֹרשֶלי Шоршелы (בצ'ובאשית: שורשל Шуршăл ) שברפובליקה האוטונומית הצ'ובאשית כאחד מששת ילדיה של משפחת איכרים. לאחר סיום בית הספר התחיל לימודי רפואה בבית הספר לאחיות אך עזב כדי להרשם לפי דוגמת אחיו איוואן, שהיה יערן, לבית הספר לתעשיית היערות בעיר מרינסקי–פוסאד (סנטרבארי). בהמשך נסע לעבוד כטכנאי יערן בקרליה הרחוקה בין השנים 1947–1950. כשגויס לצבא הסובייטי התקבל ליחידת נ. מ. ולאחר מכן בין אוגוסט 1951 -1954 לבית הספר הצבאי של חיל האוויר בעיר פרונזה שם סיים כקצין טיס. מאוחר יותר למד באקדמיה להנדסה אווירית ע"ש ניקולאי ז'וקובסקי במוסקבה אותה סיים בשנת 1968. בין השנים 1955 – 1960 שירת ביחידות שונות של חיל האוויר באזור מוסקבה.

במרץ 1960 נבחר לקבוצה הראשונה של טייסי חלל במסגרת תוכנית החלל הסובייטית. הצטיין בעת האימונים בכוח הסיבולת האדיר שהפגין וכונה משום כך "איש הברזל". לקח חלק פעיל בשני פרויקטים עיקריים של טיסה בחלל: ווסטוק 3, ומאוחר יותר סויוז 9. היה לטייס הראשון שבילה יותר מיממה בחלל.

ב-11 – 14 באוגוסט 1962 נשלח לחלל בחללית ווסטוק 3 ושהה שם במשך 95 שעות תוך ביצוע 64 הקפות מסביב לכדור הארץ. זאת הייתה גם טיסת החלל הראשונה שממנה שודרו תמונות בטלוויזיה. יום אחריו נשלחה גם החללית ווסטוק 4, מאוישת על ידי הקוסמונאוט פאבל פופוביץ'. ימים אחדים אחרי חזרתם לארץ שניהם קיימו מסיבת עיתונאים מפורסמת שבה השתתפו חמשת אלפים עיתונאים. החל משנת 1966 התחיל להתאמן במסגרת התוכנית לטיסה לירח. כעבור 3 שנים ב-1 – 19 ביוני 1970 טס שנית בחלל כחבר בצוות של סויוז 9 יחד עם ויטאלי סבסטיאנוב. בהזדמנות זו נשאר בחלל 18 יום, באותם הימים שיא להישארות בתנאי חוסר כבידה. אחרי הנחיתה לכדור הארץ סבל מתשישות עם קושי בהליכה. מצב זה של קושי להסתגל בחזרה לתנאי כדור הארץ כונה "אפקט ניקולאייב". מניעת אפקט זה הפכה ליעד חשוב בתוכניות הבאות לאיוש תחנות חלל.

ניקולאייב התחתן במוסקבה ב-3 בנובמבר 1963 עם הקוסמונאוטית הראשונה ולנטינה טרשקובה, אותה הכיר תוך כדי האימונים לטיסות. במערב הובלטה מעורבותו, ברוח הזמן, של מנהיג המפלגה ניקיטה חרושצ'וב בארגון החתונה ובתעמולה סביבה^[1]. .אחרי החתונה שכונתה "החתונה הקוסמית", קיבל הזוג הטרי מפתחות לדירת פאר בפרוספקט קוטוזובסקי היוקרתי. בשנת 1964 נולדה לזוג בת בשם ילנה, לימים רופאה. חיי הנישואין לא עלו יפה אך הזוג נפרד רשמית רק בשנת 1982.

ניקולאייב מילא תפקידים בכירים בתוכנית החלל הסובייטית – בין השנים 1963–1968 ניהל את יחידת טייסי החלל ובין 1968 לספטמבר 1992 היה סגן מנהל המרכז לאימוני הקוסמונאוטים ע"ש יורי גגארין (משנת 1974 סגן - מנהל ראשון).

ב-22 בינואר 1969 בעת נסיעה לטקס לכבוד הקוסמונאוטים בקרמלין, ירה קצין בשם ויקטור איליין 16 כדורים משני אקדחים ברכב שבו נמצאו ניקולאייב, אשתו ולנטינה, והעמיתיו הקוסמונאוטים אלכסיי לאונוב וגאורגי ברגובוי. המתנקש חשב שירה ברכבו של ליאוניד ברז'נייב, המנהיג של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. נהג הרכב נהרג בעוד היושבים האחרים ניצלו. ניקולאייב עצמו נפצע קל מאוד בגבו.

בשנת 1970 ניקולאייב טס לחלל בפעם השנייה כמפקד חללית סויוז 9. הצוות שהה בחלל 17 ימים ונחת בהצלחה. לאחר סיום הטיסה אדריאנוב התלונן על השלכות בריאותיות שלקח זמן עד שהלשכות שהות ארוכה יחסית בחלל נעלמו.

היה חבר בסובייט העליון של ברית המועצות בקדנציות ב-6 עד 11. כמו כן בין השנים 1990– 1993 נבחר ניקולאייב לחבר בפרלמנט הסובייטי החדש - קונגרס נבחרי העם של ברית המועצות שהפך ב-1991 לקונגרס נבחרי העם של הפדרציה הרוסית.

ניקולאייב הגיע לדרגת גנרל מיור, קיבל פעמיים את התואר גיבור ברית המועצות וכמו כן הוענקו לו העיטורים "לנין" ו"הכוכב האדום". כמו כן קיבל עיטורים גבוהים ביותר של מונגוליה, בולגריה ווייטנאם ומדליות של ארצות נוספות. היה אזרח כבוד של הרפובליקה הצ'ובשית.

כמו כן מכתש על הירח נקרא ניקולאייב לכבודו.

ניקולאייב קיבל בין השאר את הפרס ע"ש דניאל ופלורנס גוגנהיים ואת פרס לנין בשנת 1981. כמו כן היה חבר באקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה. בשנת 1999 כשמלאו לו 70 יוצר מותג חדש של וודקה על שמו.

הוא נפטר ב-3 ביולי 2004 מהתקף לב בזמן שהנחה אירוע ספורטיבי בעיר צ'בוקסרי, בירת מולדתו, צ'ובשיה. מיוזמת נשיא צ'ובשיה, ניקולאי פיודורוב, הקוסמונאוט, אחד האישים הבולטים של העם הצ'ובאשי, נקבר בטקס ממלכתי בכפרו שורשלי. זאת בניגוד לרצון בתו היחידה, ילנה מיורובה, תושבת מוסקבה, שביקשה שייטמן ב"עיירת הכוכבים" של הקוסמונאוטים בבירת רוסיה. ב-25 ביוני 2005 נחנך על קברו של ניקולאייב קפלה בעלת גובה של 16 מ', בטקס ממלכתי ודתי נוצרי אותודוכסי.

בשנת 2001 נחנך בכפר גם מוזיאון טיסות החלל המהווה בימינו חלק מקופמלקס הכולל את הקפלה, את "דרך הקוסמונאוטים", בית הוריו של ניקולאייב ופארק ציבורי שנקרא על שמו.

אנדריאן ניקולאייב כתב שני ספרים, "חוזרים למסלול", ו"הקוסמוס – דרך אינסופית".

מדיה וקבצים בנושא אנדרייאן ניקולאייב בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר רוסקוסמוס (ברוסית)
• ביוגרפיה מפורטת (ברוסית)
• אתר של כפר הולדתו, שורשלי - קורות חייו
• מאמר הספד אחרי מותו של ניקולאייב -2004
• ניקולאי בודארין - כתבה על פתיחת מוזיאון טיסות החלל בכפר הולדתו שורשלי
• כתבה על חנוכת הקפלה לזכרו של אנדריאן ניקולאייב
• אנדרייאן ניקולאייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנדרייאן ניקולאייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)