|
אפטר (סרט)
אפטר (באנגלית: After או Time Off) הוא סרט קצר משנת 1990 בבימויו של איתן פוקס ובכיכובם של גיל פרנק וחנוך רעים[1]. הסרט נוצר כפרויקט הגמר של פוקס באוניברסיטת תל אביב[2]. הסרט הופק בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב[3].בנובמבר 1990, זכה הסרט בפרס ראשון בפסטיבל סרטי סטודנטים במינכן[4]. עלילהעלילת הסרט מתרחשת במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982. מחלקה של טירונים יוצאת לחופשון (אפטר) בירושלים. במהלך החופשון תועה יונתן אל גן העצמאות - מקום הידוע כנקודת מפגש של גברים הומוסקסואלים - שם הוא מגלה מדוע זכה ליחס נוקשה מצד מפקדו, סגן ארז (גיל פרנק). חלק ממאפייניו ונושאיו של הסרט מלווים את המשך יצירתו של פוקס: עיסוק בגבריות הישראלית ובדמות הגבר-מאצ'ו-הלוחם הישראלי, עיסוק בגיבורים הומוסקסואלים ויציאה מהארון[5][6], שימוש במוזיקה, בעיקר עברית, כאלמנט בעל תפקיד חשוב בסרט. מחלקת חיילים "מתוזזת" באישון לילה על ידי המ"מ שלה. בתום ה"טרטור" שרועים החיילים על הקרקע בעיניים עצומות. ארז, מפקד המחלקה, עובר ביניהם ונותן מונולוג אירוטי, בו הוא מבקש מחייליו לדמיין את עצמם מתפשטים, מתקלחים ונכנסים מתחת לשמיכת הפוך במיטה. הוא מעיר חייל חייל ומותיר את יונתן שכוב בעיניים עצומות. יונתן ניעור לקריאת ההקשב של המחלקה ולקול צחוקם של החיילים. יונתן מתקלח במלתחות בגפו. ארז מתקרב למלתחות ונעצר לשוחח עם סמל המחלקה. יונתן שמבחין בבואו ממהר להתלבש ולצאת, אך לא מספיק לחמוק ממפגש עמו. ארז שואל אותו לפשר המקלחת המאוחרת, ומבקש ממנו שלהבא יתנגב בטרם הוא מתלבש, שכן צה"ל לא רוצה חיילים חולים. למחרת נודע לחיילי המחלקה על עלייתם צפונה, ומובטח להם שאם יסיימו את ההתארגנות מוקדם הם יזכו ל"אפטר" בירושלים. בנסיעה מתגלע ויכוח פוליטי עז בדבר המוות בצבא והמלחמה בלבנון. חברו הטוב של יונתן, עידו, מתנגד לכניסתם ללבנון, ואילו חיילים אחרים להוטים "להרוג ערבים". יונתן מתכנס בעצמו ופותח חלון. המ"מ מפסיק את הוויכוח, ובשקט שמשתרר מבקש אחד החיילים מיונתן לנגן בגיטרה "שיר שמח, משהו בשביל הלב". יונתן מבצע את "זמר אהבה לים"[7]. בהגיעם לירושלים עולה עידו בגורל ונותר לשמור על האוטובוס של המחלקה. הוא מבקש מיונתן ליצור קשר עם חברתו, שירה, ולבקש ממנה לבוא לאוטובוס. יונתן מבקש להיפגש עם אימו, אך אינו מצליח להשיגה בטלפון. הוא פוגש בחבריו למחלקה וחובר אליהם לישיבה בבית קפה, שם הם מתחילים עם מספר בחורות אמריקאיות. יונתן נראה טרוד ואינו מעוניין בבנות. הוא מנסה לחייג מבית הקפה אך מקבל צליל תפוס. החבורה מבקשת להגיע לאכסניית אגרון, אך אין מקום במונית לכולם. יונתן, ירושלמי במקורו, מתנדב ללכת ברגל. הוא מגיע לטלפון ציבורי ומנסה ליצור קשר עם שירה. שותפתה לדירה, אותה רצה עידו לשדך ליונתן, משיבה לו, ולא מתחייבת כי תספיק להעביר את ההודעה מעידו בטרם תעזוב את הבית. ניסיון נוסף ליצור קשר עם אימו כושל. יונתן נכנס לגן העצמאות, מתיישב על ספסל וצופה בגברים שעוברים במקום. מולו מתיישב אדם מבוגר ובוחן אותו. יונתן מבחין בארז נכנס לגן, וממהר לקום ולהתחבא. תחילה יושב ארז על אותו ספסל, ולאחר שהמבוגר מתיישב לצידו הוא עוזב את המקום ומחל בקרוזינג. יונתן עוקב אחריו ואחר בחור נוסף, ונכנס בעקבותיהם לשירותים הציבוריים שבגן. מתאו הסמוך לשלהם הוא עד ליחסי המין שהשניים מקיימים. עם תום האקט בתא הסמוך ממהר יונתן לעזוב את המקום. תלמיד תיכון עוצר אותו ונותן לו תעודת חייל שמצא על רצפת השירותים. יונתן שב לאוטובוס, שם הוא משתהה לצד עידו ושירה ומאחר למסדר. הוא מספיק לשמוע מרחוק את ארז מספר לסמל כי אבדה לו תעודת הקצין. הוא בודק את התעודה שניתנה לו ומגלה שהיא של ארז. עם היכנסו למסדר מוציא אותו ארז, שואל לפשר האיחור ולאחר שלא נענה מורה לו לרדת לשכיבות שמיכה. הוא עוצר אותו לפרקים, שואל שוב ומשלא נענה מורה לו להמשיך. הדבר נמשך עד שיונתן מוציא את התעודה מכיסו וצועק "די!". ארז מבחין בתעודה שבידו, מורה לחיילים לעלות לאוטובוס ומעניש את יונתן ב"שבת בבסיס". המחלקה עולה לאוטובוס. ארז ניגש ליונתן וללא מילים לוקח את התעודה שלו. באוטובוס ישנים כל החיילים מלבד יונתן וארז. ברדיו נשמע "זמר אהבה לים", ארז מבקש מהנהג להגביר ושואל את יונתן האם הוא שומע את השיר. יונתן לא משיב ופניו שלוות. בתמונה הנועלת את הסרט נראה האוטובוס כשהוא נוסע לאורכה של גדר המערכת. צוות השחקנים
מועמדויות וזכיות בפרסים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
