|
ארתור ויילי
ארתור ויילי (באנגלית: Arthur Waley; 19 באוגוסט 1889 – 27 ביוני 1966) היה חוקר מזרח אסיה אנגלי וסינולוג נודע ממוצא יהודי. בעל תואר כבוד של מסדר חבר העמים הבריטי. חייוארתור ויילי נולד בטאנברידג' ווילס, קנט שבאנגליה בשם ארתור דייוויד שלוס, כבן לכלכלן דייוויד פרדריק שלוס. הוא היה ממוצא יהודי ושינה את שם משפחתו לשמה לפני הנישואים של סבתו מצד אביו, ויילי, ב-1914. ויילי התחנך בבית הספר רוגבי והחל ללמוד בקינג'ס קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1907, שם הוא למד לימודים קלאסיים וקיבל תואר ראשון ב-1910. ויילי קיבל עבודה כעוזר גנז של כתבי יד ותדפיסים במוזיאון הבריטי ב-1913. במהלך שהותו שם הוא למד בעצמו סינית ויפנית, באופן חלקי בשביל לסייע לקטלג את הציורים שבאוסף המוזיאון. הוא עזב ב-1929 על מנת להקדיש עצמו באופן מלא לתחומים הספרותיים והתרבותיים שמשכו את ליבו, אולם המשיך להורות בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה שבאוניברסיטת לונדון. ב-1918 הוא פגש את בריל דה זואט, מבקרת מחול וסופרת; והם חיו יחדיו עד למותה ב-1962. ב-1966 נשא ארתור ויילי את אליסון רובינסון, בה הוא פגש לראשונה ב-1929. הם חיו בהייגייט בלונדון, היא נהפכה להיות דמות מוכרת בשנים לאחר מכן והאריכה ימים מעבר לגיל מאה. ויילי חי ברובע בלומסברי שבלונדון והתרועע עם מספר חברים מקבוצת בלומסברי, אל רבים מהם הוא התוודע בתקופת לימודיו לתואר הראשון. הוא היה אחד מהראשונים שזיהו את רונאלד פירבאנק כסופר מוכשר, וביחד עם אוסברט סיטוול כתב את המבוא למהדורה הראשונה של אסופת הסיפורים של פירבאנק. המשורר האמריקאי עזרא פאונד סייע בהבאתו לדפוס של תרגומו הראשון של ויילי בכתב העת הספרותי The Little Review. אף על פי שהוא היה חלוק בדעתו על טיבה של עבודתו הראשונה של ויילי. כפי שהוא כתב למרגרט אנדרסון, עורכת כתב העת, במכתב ב-2 ביולי 1917, "ברשותנו סוף סוף תרגומיו של ויילי ל-Po chu I [1] כמה מהשירים הם נפלאים. כמעט כל התרגומים נפגמו בשל האנגלית החלשה שלו והמקצב הפגום. אני אסייע בידו לשפר את עבודתו הקלוקלת (האם הוא עקשן כפרד או מלומד?)". אם כי במבוא לספר הדרך והסגולה מסביר ויילי, מסביר שהוא מקפיד לתת משקל כבד יותר למשמעות על פני הסגנון בתרגומו, מכיוון שלדעת הקורא המערבי בן ימינו המשמעות חשובה יותר. ויילי נבחר כעמית של כבוד בקינגס קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג' ב-1945 וקיבל את התואר "מפקד מסדר האימפריה הבריטית" (CBE) ב-1952, את מדליית המלכה לשירה ב-1953, ואת האות "CH" (Order of the Companions of Honour) ב-1956. הוא נפטר בלונדון ונטמן בבית הקברות המפורסם הייגייט (Highgate Cemetery). מחקריו ועבודותיותרגומיו הרבים כוללים את A Hundred and Seventy Chinese Poems (1918), Japanese Poetry: The Uta (1919), The No Plays of Japan (1921), The Tale of Genji (בעברית מעשה גנז'י, פורסם בשישה כרכים בשנים 1933-1921), The Pillow Book of Sei Shonagon (1928), Monkey (גרסה מקוצרת של המסע למערב 1942), The Poetry and Career of Li Po (1959),ו-The Secret History of the Mongols and Other Pieces (1964). ויילי קיבל הפרס את James Tait Black Memorial Prize עבור תרגומו ל"קוף" (Monkey) ותרגומיו לחיבורים הקלאסיים Analects of Confucius (המאמרות) ו-The Way and its Power (Tao Te Ching), (ספר הדרך והסגולה), נחשבים עדיין כמעולים בידי בני סמכא. המשורר הגרמני זלהוארהוף (J. Slauerhoff) השתמש בשירים מתוך Hundred and Seventy Chinese Poems ומתרגומים נוספים על מנת לכתוב את עיבודו לשירה הסינית Yoeng Poe Tsjoeng שראה אור ב-1929. תרגומיו של ויילי נחשבים כשירים בפני עצמם, והם נכללים באנתולוגיות רבות כמו Oxford Book of Modern Verse 1892-1935, Oxford Book of Twentieth Century English Verse, ו-Penguin poetry anthologies, תחת שמו של ויילי. חרף העובדה שוויילי תרגם טקסטים קלאסיים רבים מסינית ויפנית לאנגלית, בכללם ספרי שירה רבים ומספר ספרי פילוסופיה, הוא מעולם לא נסע למזרח הרחוק. במבואו ל-The Secret History of the Mongols, הוא כותב שהוא לא שלט בשפות רבות, אלא התיימר לדעת סינית ויפנית היטב, בצורה טובה את שפת איינו ומונגולית ומעט עברית וסורית. כתבים נבחרים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
