ביגנוניים
ביגנוניים (שם מדעי: Bignoniaceae) היא משפחת צמחים מסדרת הצינוראים, הכוללת כ-901 מינים בכ-79 סוגים שמרביתם נפוצים בעיקר באזורים הטרופיים[1][2]. משפחה זו אינה מיוצגת בצמחיית הבר של ישראל, אך מספר מינים גנניים נקלטו היטב והפכו לנפוצים בגינות, בפארקים ובמרחבים ציבוריים בשל פרחיהם הגדולים והמרהיבים. לדוגמה, הסוגים עקולית (Campsis), סיגלון (Jacaranda) וביגנוניה (Bignonia) נשתלים בשל פריחתם הצבעונית, המוסיפה יופי לגינות ולנופים עירוניים. אף אחד ממיני הנוי התרבותיים בישראל לא הפך לפולש. משפחת הביגנוניים היא משפחה טרופית של עצים ומטפסים מעוצים, ולעיתים רחוקות גם של שיחים, צמחים עשבוניים רב-שנתיים או בני-שיח. תפוצתה רחבה בכל האזורים הטרופיים של העולם, ומרכזה באזורים הטרופיים של צפון דרום אמריקה. בית הגידול האופייני של המשפחה הוא יער גשם טרופי או יער יבש, סוואנה או סראדו. סראדו הוא אזור סוואנה טרופית נרחב במרכז ברזיל, המשתרע על פני כ-2 מיליון קמ"ר. האקלים בסראדו הוא טרופי עונתי, עם עונה גשומה ועונה יבשה מוגדרות. סוואנה היא מערכת אקולוגית המאופיינת בערבות עשב רחבות ידיים עם עצים ושיחים פזורים. הסוואנה מתאפיינת בשתי עונות מרכזיות: עונת גשמים קצרה ועונת יובש ארוכה. הטמפרטורות גבוהות לאורך כל השנה, עם הבדלים בכמות המשקעים בין העונות. מאפייניםמוצא מרבית מיני המשפחה באזורים הטרופיים של אמריקה הדרומית, אולם מינים רבים מצויים גם בסין, הודו, אוסטרליה, אפריקה הדרומית ואמריקה הצפונית. רוב הצמחים הם שיחים, עצים או מטפסים. עליהם בדרך כלל מורכבים, מנוצים. הפרחים גדולים, בעלי עטיף כפול. הכותרת דמוית משפך או חצוצרה, כמעין צינור מוארך שבקצהו אוגן הנפתח לצדדים. לעיתים הכותרת שִׂפתנית. הפרי הוא הלקט הנפתח לאורכו, והזרעים בחלק מהמינים בעלי כנפיים קרומיות. רבים מהמינים מפרישים צוף ומושכים אליהם ציפורים המסייעות בהאבקתם. מקור השםשם משפחת הביגנוניים (Bignoniaceae) נקרא על שם הסוג ביגנוניה (Bignonia), אחד מהסוגים הראשונים שתוארו ונחקרו במשפחה זו, שנחשב מייצג את מאפייניה. השם Bignonia ניתן לסוג זה בשנת 1694 על ידי הבוטנאי הצרפתי ז'וזף פיטון דה טורנפור כאות כבוד לאב ז'אן-פול ביניון (Jean-Paul Bignon), מלומד ומדינאי צרפתי בן המאה ה-17, ששימש כספרן של המלך לואי ה-14. ביניון, איש קהילת האורטוריאנים, היה סופר ומטיף, אך לא בוטנאי בעצמו. טורנפור, שהיה חניכו ומעריץ של ביניון, בחר להוקיר אותו באמצעות קריאת הסוג על שמו. בעבר כלל סוג זה מינים רבים, אולם מחקרים פילוגנטיים הביאו לפיצול הסוג, לחלוקה מחדש של המינים במשפחה לסוגים שונים, ולאיחוד מינים אחרים. הדבר גורם לכך שרבים מהצמחים הפופולריים במשפחה מוכרים ביותר משם אחד. בנוסף לכך, קיימים בתרבות זני מכלוא אשר לא תמיד ידוע מהם המינים שמהם פותחו. בקרב גננים ושתלנים יש המוסיפים לכנות רבים מהמינים במשפחה בשם הכולל "ביגנוניה". באנגלית מכונים חלק מהצמחים בשם "Trumpet Vine" ("מטפס חצוצרה") על שום צורת פרחיהם. מאפיינים מורפולוגייםהפסקה הבאה היא תמצית המאפיינים, וכל האמור לאחריה מתאר מאפיינים מפורטים: העלים נגדיים, מורכבים מ-2 עד 3 עלעלים, מנוצים או דמויי כף יד ולעיתים רחוקות פשוטים. הכותרת צינורית (עלי הכותרת מאוחים בבסיסם ונושרים כיחידה אחת), לרוב בלתי-סימטרית; השחלה עילית. הפרי הוא הלקט עם שני קשוות, דמוי תרמיל, ולעיתים רחוקות בשרני ובלתי-נפתח. הזרעים מרובים, לרוב שטוחים ומכונפים[3]. הצמחים במשפחה כוללים עצים, מטפסים מעוצים, לעיתים שיחים ולעיתים נדירות צמחים עשבוניים. הלוואים חסרים. מטפסים מעוצים הם צמחים בעלי גבעולים מעוצים, גמישים, ארוכים ודקים, המטפסים על צמחים אחרים או על מבנים כדי להגיע לאור השמש. מטפסים אלו הם חלק חשוב במערכות אקולוגיות, במיוחד ביערות גשם, שם הם יכולים להגיע לגבהים מרשימים. חלקם נעזרים בשורשי אוויר, המסוגלים בסביבות לחות, כמו יערות גשם, לספוג מים ולחות ישירות מהאוויר או מפני השטח שעליהם הם גדלים. תכונה זו מאפשרת להם לקבל מים גם בגבהים, ללא צורך בספיגתם מהקרקע. העלים נגדיים, לעיתים רחוקות מסורגים, מורכבים מ-2 עד 3 עלעלים או מנוצים עם מספר עלעלים (למשל בדק-פרי) או דמויי כף יד, לעיתים נדירות פשוטים. בעלים של מטפסים המעוצים, העלעל הקיצוני משמש לעיתים קרובות כקנוקנת. התפרחות חיקיות (בחיק העלה) או אמיריות (בקצה הגבעול), בודדת או באשכולות או בתִּירְסִים (Thyrses) - סוג של תפרחת שבה הציר הראשי גדל כתפרחת בלתי מסוימת וסעיפי המשנה גדלים כתפרחת מסוימת. הפרחים לרוב בולטים, דו-מיניים בדרך כלל בלתי-סימטריים ולעיתים נדירות סימטריים. עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור והם נושרים כיחידה אחת שלמה[4]. הגביע בעל 5 אונות, לעיתים דמוי מתחל, לעיתים רחוקות קטם (חסר אונות) או עם קליפטרה (operculum) - מכסה או כיסוי הנוצר מאיחוי הגביע עם הכותרת, או מהידבקותם זה לזה לכדי מבנה דמוי מכסה, שמכסה את האבקנים ואת עלי השחלה בניצן ומתנתק בבגרות. הכותרת צינורית, בעלת 5 אונות, לעיתים דו-שפתנית ולעיתים פעמונית. האונות יכולות להיות מפותחות היטב או מצומצמות, כלומר, התפתחו בצורה חלקית בלבד או שהן קטנות ופחות בולטות ביחס לאונות מפותחות. האבקנים לרוב 4, בזוגות, שניים מהם ארוכים באופן מובהק מהשניים האחרים, ובנוסף אבקן בלתי פורה; לעיתים שני אבקנים פוריים בלבד ו-3 בלתי פוריים; לעיתים רחוקות 5 אבקנים פוריים. כל האבקנים קבועים על צינור הכותרת. השחלה עילית, מורכבת משני עלי שחלה ושתי מגורות עם מחיצה, ולעיתים רק עם מגורה אחת עם שליה חיקית או 2 או 4 דופניות פנימיות חודרות. כלומר, במקום שהשליה תצמד לדופן השחלה בלבד, היא חודרת פנימה לכיוון מרכז השחלה. הביציות לרוב מרובות. עמוד השחלה לרוב דקיק עם צלקת בת שתי אונות. הפרי הוא הלקט דמוי תרמיל, שלרוב נפתח בשתי קשוות, לעיתים רחוקות בשרני ובלתי-נפתח (למשל, קרסצנטיית הקלבש (Crescentia cujete) וקיגליה אפריקנית (Kigelia africana). הזרעים לרוב שטוחים (פחוסים) ומכונפים (מופצים ברוח), לעיתים עבים יותר ובעלי מרקם דמוי שעם (מופצים במים), או כאשר הפרי בלתי-נפתח, הזרעים עשויים להיות שקועים בציפה. מיני הנוי התרבותיים בישראל
מינים נפוצים בישראלבישראל נפוצים בגינון מינים רבים ממשפחת הביגנוניים, ביניהם:
גלריה
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
Information related to ביגנוניים |