|
ביקורת כוח השיפוט
ביקורת כוח השיפוט (בגרמנית: Kritik der Urteilskraft) הוא ספרו העיקרי של הפילוסוף עמנואל קאנט בשדה האסתטיקה, נקרא גם "הביקורת השלישית" (לאחר ביקורת התבונה הטהורה וביקורת התבונה המעשית). הספר ראה אור בשנת 1790 ומשמש סיום וסיכום מפעלו השיטתי הגדול. הספר שב ודן בשאלות שהועלו ב"ביקורת התבונה הטהורה" וב"ביקורת התבונה המעשית": שאלת ההתאמה בין המחשבה והניסיון ושאלת ההתאמה בין הרצון לבין הטבע. ומחדש בהעלאת שאלות אסתטיות, כאשר השימוש במילה "אסתטיקה" אצל קאנט קשור לתרומתה של החישה להכרה. בפרט עוסק הספר בשאלות על היפה, הנשגב והתכלית שבטבע. חלקו הראשון של הספר עוסק בתורת היופי וכולל את "משפט הטעם הטהור". בחלק זה מציג קאנט גישה אסתטית המכילה מתח בין סובייקטיביזם אסתטי לבין אובייקטיביזם אסתטי. חלקו השני של הספר עוסק בשיפוט עולם הטבע לפי תכליתו (טלאולוגיה). הספר תורגם לעברית על ידי שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך ויצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1961. תורת היופי ומשפט הטעם הטהורקאנט מדבר על היפה במושגים של "חוויה אסתטית". פירוש הדבר כי היפה הוא סובייקטיבי, הוא חוויה שנחווית על ידי סובייקט. היופי אינו נמצא באובייקט עליו מתבוננים אלא במתבוננים עצמם. הוא צורת הסתכלות אסתטית. עם זאת, ההסתכלות על אותו אובייקט היא צורת הסתכלות "אובייקטיבית", ובעלת קריטריונים חיצוניים (עליהם יפורט בהמשך). בהתבוננות האסתטית על האובייקט צריך הסובייקט "להתעלם" מן הסובייקטיביות שלו, להסתכל על האובייקט "כפי שהוא", מבלי להוסיף לו אינטרסים או אסוציאציות אישיות מעולמו הפרטי ובכך לפגום בהסתכלות הטהורה. קאנט, אם כן, מסביר בעזרת ארבעה היגדים כיצד מתאפשרת החוויה האסתטית, כיצד ניתן להסתכל על אובייקט ולשופטו כיפה. חשוב לציין כי ההערות לאחר ההיגדים הם רק פרשנות אחת שלהם:
הנשגב מהדיון ביפה עובר קאנט לדיון בנשגב. הנשגב הוא ריחוק אינסופי מאידיאל ההרמוניזציה בין ממלכת הטבע וחוקי הטבע לבין ממלכת החירות, החוקים שהאדם מכונן בעולם. קאנט ממחיש את חוויית הנשגב כעמידה מול דבר-מה עצום, חסר-גבולות, אינסופי. התפעמות מעוצמה ומגודל, מנוף קדמון המצביע על עידנים רבים וארוכים שחלפו. תחושת העמידה מול הנשגב איננה כלל וכלל תחושת ההנאה שחשים מול היפה אלא תחושה של יראה ושל חוסר-התאמה, חוסר-הרמוניה, זרות. כמו כן מדגיש קאנט, כי העמידה מול הנשגב עצמו אינה אמורה לשמש אלא כמקור לתכלית, והקדמה לתבונה. הגדרה נוספת לנשגב אצל קאנט היא ההתנסות במה שמעבר לכל ניסיון. הדבר אפשרי כיוון שמה שנמצא מעבר לכל ניסיון, מעבר לכל הכרה אנושית, היא התבונה. וההתנסות איננה באמצעות החושים אלא באמצעות הרגש. כלומר הנשגב הוא חוויה אסתטית רגשית באינסופיות ובאבסולוטיות של התבונה. בבסיס החוויה נמצא הכישלון האנושי להתמודד עם עוצמות הניסיון ומכאן - היראה. זהו רמז לחושים לקיומה של תבונה רחבה יותר ובלתי נתפסת. שיפוט עולם הטבע לפי תכליתוהיצורים האורגניים (חי וצומח), בהם עוסקת הביולוגיה מתקיימים על פי קאנט, למען תכלית ובפרט, למען האדם. תכלית הגוף השלם היא לקיום היצור ותכליתו ותכלית אבריו היא לקיומו של היצור. בפרט, צורות האיברים ניתנות לשיפוט חושני ולהסבר ביחס לאיכות בה הן ממלאות את תפקידן. בכך שונה ההתייחסות לחי ולצומח מן ההתייחסות לגורמים פיזיקליים, מתמטיים ולוגיים. האדם, בזכות הכרתו, נמצא גם הוא מחוץ לקטגוריות התפיסה התכליתיות השולטות בחי ובצומח. חידושו של קאנט הוא חשיבה ביולוגית טלאולוגית, ללא מחויבות דתית. הוא אינו מסיק מתוך תפיסתו הטלאולוגית קיומו של בורא עולם בהכרח, אלא משתמש בתפיסה הטלאולוגית כדרך להסבר על עולם התופעות הביולוגיות. אדרבה, לגבי שכל מוחלט ובלתי-מוגבל אין מקום למושג התכלית. מחשבת האדם המצויה בשניות שבין התבונה והניסיון החושי נאלצת להשתמש במושג התכלית כהיפותזה ובכך מוצדק השימוש במושג זה. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
