|
בית הכנסת העתיק בפלובדיב
 בית הכנסת העתיק בפיליפופוליס (פלובדיב) היה בית כנסת שפעל משלהי המאה ה-2 או ראשית המאה ה-3 ועד למאה ה-6 בעיר פיליפופוליס בפרובינקיית תראקיה של האימפריה הרומית ובהמשך של האימפריה הביזנטית (בשטחי בולגריה המודרנית). היסטוריה
בתקופת שליטתה של האימפריה הרומית באזור הבלקן, התיישבו סוחרים יהודים בערי החוף של הים השחור ובהמשך חצו את הדנובה לכיוון דרום אל עמק המריצה והתיישבו בפיליפופוליס הקדומה. נתיב הסחר הקדום עבר מארץ ישראל לביזנטיון וממנה לאדריאנופול ופלובדיב, ולסוחרים היהודיים היה חלק משמעותי בסחר שהתנהל בתראקיה. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בפלובדיב בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 התגלה בעיר העתיקה בית כנסת רחב ממדים אשר חלקו התחתון תוארך לשלהי המאה ה-2 או ראשית מאה ה-3, וחלקו העליון למאה ה-4 או המאה ה-5. החוקר הבולגרי פרופסור חריסטו דאנוב והארכאולוגית אלינה קסיאקובה, שניהלו את החפירות, ציינו כי המקום שימש גם כמרכז ארגוני וכלכלי לבני הקהילה שהתגוררו בעיר. גודלו של המבנה ואופן בנייתו ועיטורו מעידים על קהילה משגשגת ובעלת איתנות כלכלית. במקום התגלו כתובות ביוונית וריצפת פסיפס ובה סמל מנורת שבעת הקנים.[1][2][3][4] ב-250 ניזוק בית הכנסת קשות במהלך פלישת הגותים לאזור. בית הכנסת שוקם ונבנה מחדש. לאחר מותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון, השליט האחרון של האימפריה הרומית המאוחדת אשר גילה מדיניות סובלנית כלפי יהודי האימפריה, חלה הרעה משמעותית במדיניות כלפיהם. בתקופת בנו ארקדיוס, קיסר האימפריה הביזנטית ובהמשך תאודוסיוס השני נרדפו יהודי האימפריה. בתקופה זו חרב בית הכנסת. היסטוריונים חלוקים לגבי סיבת חורבנו של המבנה ומועדו המדויק, בין פעולה יזומה של השלטונות הביזנטיים בשלהי המאה ה-4, או ראשית המאה ה-5 לבין חורבן המקום בעקבות פלישת ההונים לאזור והחרבת פיליפופוליס ב-447. על חורבות המפלס התחתון של המבנה הוקם בית הכנסת מחדש ושב לפעילות. הפעילות נמשכה עד לשלהי המאה ה-6 מועד בו ננטש המבנה ובהמשך הוחרב, ייתכן בשל פלישות האווארים לאזור, או בשל רדיפות הביזנטים.[5] המבנההמבנה היה דמוי בזיליקה וככל הנראה שימש גם כמרכז כלכלי וארגוני לקהילה.[1] בצמוד אליו הייתה חצר גדולה המוקפת בחומת אבן. המבנה היה דו מפלסי. המפלס התחתון היה קדום יותר ועל חורבותיו הוקם מפלס חדש. אורכו 13.5 מטרים, בעל אולם תווך ברוחב 9 מטרים ומעברים (סיטראות) ברוחב של 2.6 מטרים כל אחד. בית התפילה פנה לכיוון דרום מזרח (ירושלים) והחצר הצמודה למבנה פנתה לכיוון צפון.[6] רצפת שני המפלסים עשויה פסיפס ובה מוטיבים גאומטריים לצד בעלי חיים כגון ציפורים, אריות ונמרים. במפלס הקדום יותר שולבו מוטיבים יהודיים כגון מנורת שבעת הקנים ולולב, וכן כתובות ביוונית ביזנטית ובלטינית ובהן בין השאר הקדשה לתורמים לבניית המבנה "יצחק" ו"יוסף". במפלס המאוחר יותר מהמאה ה-5 לא שולבו מוטיבים יהודיים. מקטע מרצפת הפסיפס מוצג במוזיאון הארכאולוגי בפלובדיב.[5][7] השרידים ממוקמים בשדרות מריה לואיזה בפלובדיב, סמוך לבזיליקה הגדולה (אנ') שאף היא ננטשה בשלהי המאה ה-6, ומתחת למבנה מגורים. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
