|
בית מחוקקים דו-ביתיבית מחוקקים דו-ביתי הוא סוג של רשות מחוקקת, המחולקת לשתי אספות נפרדות. זאת בניגוד לבית מחוקקים חד-ביתי שבו כל החברים דנים ומצביעים כקבוצה אחת. לעיתים קרובות, הבחירה לכל אחת מהאסיפות מבוצעת בשיטה שונה, ולכן ייתכן שהרכבי החברים בשתי הלשכות יהיו שונים מאוד. הצעת חוק של חקיקת משנה דורשת בדרך כלל רוב מקביל, כלומר תמיכה של רוב החברים בכל אחת מהאספות. יחד עם זאת, ברפובליקות פרלמנטריות ומשטרים חצי-נשיאותיים (אנ'), לעיתים קרובות הבית שעליו אחראית הרשות המבצעת (למשל בית הנבחרים של בריטניה והאספה הלאומית של צרפת) יכול לבטל את החלטות הבית השני (למשל בית הלורדים של בריטניה והסנאט של צרפת). בחלק מבתי המחוקקים, בית אחד יכול לבטל את החלטות הבית השני רק בנסיבות מסוימות. התקשורת בין שני בתיםהתקשורת הרשמית בין שני הבתים מתבצעת בשיטות שונות:[1]
הגדרה ויתרונות
קיימים מספר נימוקים בעד קיומו של בית מחוקקים דו-ביתי. לעיתים פדרציות מאמצות את שיטת בית המחוקקים הדו-ביתי כאמצעי לייצוג מדויק יותר של האוכלוסייה, כאשר הבדלים אזוריים או נושאים רגישים דורשים זאת. מבנה הבית השני מאפשר לייצג את כל המדינות מהן מורכבת הפדרציה. אולם ההצדקה המקורית לקיומם של שני בתים היא מתן הזדמנות לחשיבה נוספת על חוק לפני סיום החקיקה. במדינות השואפות לבצע שינוי במבנה החוקתי שיעניק כוח גדול יותר לקבוצות אשר עד כה לא היה להן כוח רב, ייתכן שהקבוצות ההגמוניות יידרשו דו-ביתיות כתנאי הכרחי שבלעדיו לא יסכימו לשינוי. המודעות ההולכת וגוברת לייצוג והאופי הרב-תפקודי של בתי המחוקקים המודרניים, ממחישים גם כן את הצורך בדו-ביתיות, אם כי הבתים הנוספים עודם נחשבים למוסדות שנויים במחלוקת. מקרים זכורים שבהם באה לידי ביטוי המחלוקת הפוליטית בין בתים, הם הוויכוח על סמכויות הסנאט הקנדי או בחירת הסנאט (צרפת). מערכת היחסים בין שני הבתים שונה בכל מדינה: בחלק מהמקרים, בעיקר במערכות פדרליות או מערכות עם ממשלות נשיאותיות, יש לשני הבתים כוח שווה. במקרים אחרים, למשל במספר מדינות עם רפובליקות פרלמנטריות, מאזן הכוחות נוטה בבירור לצד אחד. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
