הקמת הבניין החלה בשנת 1997 בשותפות בחלקים שווים של "קבוצת רובינשטיין" והקבלן מריו לזניק, בעלות של כ-60 מיליון דולר, בנק הפועלים סיפק את המימון[1].
עוד לפני סיום הבנייה נמכרו רוב הקומות בבניין, בעיקר למשרדי עורכי-דין[2]. ביניהם עורך הדין יהודה רוה שרכש את הקומה ה-15[3], משרד חיים יוסף צדוק שרכש את הקומה ה-17[4], ומשרד לשם-ברנדווין שרכש שתי קומות[5]. בנוסף רכשה חברת כלל ביטוח חמש קומות[6], ושש קומות נשמרו בידי קבוצת רובינשטיין כמשרדים להשכרה[7].
חברת "נכסי אריאל" זכתה בחוזה הניהול של הבניין בסוף 1999, עם השלמת הבנייה[8]. אכלוס הבניין החל בתחילת שנת 2001[9]. במהלך הבנייה מכר הקבלן מריו לזניק את החברה שלו לאיש העסקים אליעזר פישמן ושמה שונה לחברת "אספן בנייה ופיתוח"[10]. בשנת 2002 הגישה החברה תביעה נגד "קבוצת רובינשטיין"[11], ולבסוף בשנת 2007 קבוצת רובינשטיין רכשה מאספן את זכויותיה במגדל תמורת 100 מיליון שקל[12].
בשנת 2021 רכשה חזרה "קבוצת רובינשטיין" חלק מקומות המשרדים שמכרה, והחלה בשיפוץ הקומות לטובת התאמתם לחברות היי-טק הדורשות שטחי רצפה גדולים[14].
המבנה
המגדל מתנשא לגובה של 108 מטר והוא מכיל 28 קומות. שטחו הבנוי של הבניין, כולל החניון, הוא 62,000 מטר רבוע והוא מכיל 28 אלף מ"ר של שטחי משרדים וכ-2,000 מ"ר של מסחר[15]. המגדל מחופה במלואו בזכוכית רפלקטיבית בגוון טורקיז וצורת תוכניתו כשל שלוש קשתות העוטפות האחת את השנייה. על גג המגדל מותקן תורן אנטנות בגובה של כ-10 מטרים. צורתו הקעורה של המגדל פונה לכיוון צפון-מזרח וקמורה לכיוון דרום-מערב. קומת הכניסה הראשית למגדל נמצאת במפלס מינוס אחת ביחס למפלס הרחוב, ויוצרת מחוצה לה פלאזה משוקעת שהייתה מיועדת בעתיד להתחבר לתחנת קרליבך שהוקמה בסמוך למגדל[דרוש מקור]. קומת הקרקע משמשת למסחר ומסעדות[16].
בצמוד למגדל קיים חניון בן 9 קומות, שנבנה בשותפות עם עיריית תל אביב[17].
בכניסה לבניין נמצא הפסל "מקהלה בשפת סימנים" של הפסלת עפרה צימבליסטה.
