|
בניין (שפה)הבניין הדקדוקי הוא תבנית דקדוקית במערכת הפועל של השפה העברית ושאר השפות השמיות. לדוגמה, בעברית קיימים שבעה בניינים: פעל ונפעל, פיעל ופועל, הפעיל והופעל, וכן התפעל. זהו מרכיב מרכזי במערכת הנטייה של הפועל, הקובע משמעות על סוג הפעולה. לדוגמה, בחירת הבניין קובעת אם הפעולה נעשית בידי העושה (פעיל: בשפה העברית בבנייני פעל, פיעל, הפעיל והתפעל) או נעשית עליו (סביל, בשפה העברית בבנייני נפעל, הופעל ופוּעל) וכן אם זו פעולה נמשכת או חוזרת (בעברית: בניין התפעל) פעולה בעוצמה גבוהה (אינטנסיבית), גרימה, או פעולה בכוונה תחילה (בעברית בבנייני פיעל ופוּעל). קיימות משמעויות נוספות ובניינים נוספים בשפות האחרות. הטיה: את השורש המשובץ בבניין ניתן להטות לזמן (עבר, עתיד, בינוני-הווה וציווי), לגוף (ראשון-מְדַבֵּר, שני-נוכח, ושלישי-נסתר), למין (זכר ונקבה) ולמספר (יחיד, רבים וזוג). בשפה העברית ובשפות שמיות נוספות, לכל בניין תבנית ידועה וקבועה להטיית השורש לפי שאר גורמי ההטיה. לדוגמה, בשפה העברית בניין התפעל עם השורשים גנ"ב או כת"ב יוצרים התגנבתי והתכתבתי – עבור מְדַבֵּר יחיד בעבר, ויוצרים יתגנבו ויתכתבו עבור נסתרים רבים בעתיד. לעומת זאת עבור אותן ההטיות, תבנית בניין נפעל יוצר נגנבתי ונכתבתי ובהטיה לגוף שלישי (נסתרים) רבים בעתיד: יגנבו ויכתבו. שינויי צורה בין בנייניםשוני צורני בין בניינים יכול להיות שוני בתנועות בלבד הקרוי שוני פנימי, או תוספות של עיצורים הקרוי שוני חיצוני. לדוגמה ההבדל בין הצורה שמר בבניין קל, לצורה שוּמר בבניין פועל, שניהם בהטיית יחיד נסתר בעבר, הוא שוני פנימי. לעומת זאת באותה הטיה, בבניין התפעל הפועל ישתנה ל"השתמר", בתוספת אותיות. אופן זה של שינוי הצורן (שינוי המורפמות) בבניינים, בו השורש משנה את צורתו המקורית שאינה משתמרת, נקרא תצורת שזירה והתוצר צורן שזור (או: מורפמה שזורה). זאת לעומת תצורה קווית המתקבלת מהמשקל במערכת השם, שבה לעיתים השורש שומר על צורתו המקורית ורק מתווספת תחילית או סופית, לדוגמה "שחק" ההופך לשחקן במשקל קטלן עבור בעלי מקצוע כשהשורש שומר על צורתו. משמעות הבניינים והשתלשלות יצירתםלכל בניין בשפה העברית, בדרך כלל יש משמעות לגבי אופן הפעולה – פעיל (אקטיבי) או סביל (פסיבי), לגבי ביצוע הפעולה – פעולה רגילה או פעולה בעוצמה רבה או מתוך כוונה תחילה, ולגבי המשכיות הפעולה – פעולה מיידית לעומת פעולה חוזרת או נמשכת. הפעילים הם בניין קל (פעל), פיעל והפעיל. הסבילים הם בניין נפעל, פוּעל והופעל. הפעולה הנמשכת או החוזרת מיוצגת בבניין התפעל. פעולות בכוונה או בעוצמה רבה מיוצגת בפיעל (באופן פעיל-אקטיבי) ובפּוּעל (באופן סביל-פסיבי), שבהם הפועל מסמן פעולה על הנושא בעצמה רבה או בכוונה תחילה. בין זוגות הבניינים "הפעיל" ו"הֻפעל" וכן "פִּעֵל" ו"פֻּעַל" יש רמז צורני על ידי שינוי הניקוד בלבד, הקובע שהראשון מבין כל זוג הוא פעיל – הנושא פועל על המושא, בעוד השני סביל - והפעולה נעשית על הנושא. ממצאים לשוניים מורים לחוקרי תולדות הלשון שבעבר היה צמד דומה לבניין הקל פעל, אך הזוג הסביל הוחלף בהשפעת הארמית העתיקה בבניין נפעל שבו הרמז הצורני הוא תוספת נו"ן בתחילת המילה. תולדות התפתחות הבנייניםבשפות רבות שאינן שמיות, ישנה סדרה של תוספות (צורני גזירה) שאפשר להוסיף לפועל אחד, כדי להפוך אותו לפועל אחר, בעל משמעות אחרת. דוגמאות מאנגלית: He operates, פירושו "הוא פועל" ולעומת זאת He cooperates, פירושו "הוא משתף פעולה". He locks, פירושו "הוא נועל" ולעומת זאת He unlocks, פירושו "הוא משחרר נעילה". דוגמה מצרפתית: il marie, פירושו "הוא מחתן" ולעומת זאת il se-marie, פירושו "הוא מתחתן". בשתי השפות גם יחד, קיימת גם התוספת re, בתחילת פועל, המוסיפה למשמעות הפועל את רעיון החזרתיות. מעצם קיומן של תוספות כאלו, התפתחה מערכת הבניינים של השפות השמיות. מאפיינים של בניינים במערכת הפועל של שפות שמיותבמערכת הבניינים של השפות השמיות, מתבטא השוני בין בניין לבניין בשוני בתנועות הפועל (הפעיל – הופעל), לעומת רבות מן השפות הלא שמיות, בהן השוני מתבטא בתוספת. עקב תבנית הבניין ניתן למצוא לכל הפעלים תבנית אחידה של תנועות, כשרק השורש העיצורי מבדיל בין הפעלים. כלומר "כל הפעלים נשמעים דומים". בשפות לא שמיות קשה למצוא קשר בין התנועות הנשמעות במילת פועל אחת לעומת מילות פועל אחרות. לדוגמה, קשה למצוא קשר בין התנועות של כל הפעלים באנגלית או בצרפתית, שמתחילים בתחילית re. מאפיין נוסף של השפות השמיות בעקבות הבניין הוא ריבוי מילות פועל שונות לכל הטיה, וריבוי פעלים בכלל, כתוצאה מהקלות של הפיכת כל שם עצם לפועל על ידי הטייתו עם תבנית הבניין. הבניין בשפות השמיות הקדומותשינוי הצורה בין בניין לבניין על ידי שינוי תנועות בלבד הוא פיתוח מאוחר, שלא היה קיים כלל בפרוטו-שמית, השפה המשוחזרת בידי החוקרים כאֵם השפות השמיות. בשפה הקדומה היו בנייני פועל רבים וביניהם גם כפילות של צורות בניין שלהם משמעות דומה למרות צורתם השונה. עם זאת, כל הבניינים בשפה הפרוטו-שמית נוצרו בהוספת עיצורים או בהכפלת עיצורים (דגש חזק בעברית או שאדה בערבית) של בניינים קודמים. לא היו בה את הבניינים ה"פנימיים" (דוגמת הבניינים בעברית: הֻפְעַל ופֻּעַל ובערבית فَاعَلَ – פאעל) ואלו הם בניינים חדשים שהתפתחו בשפות המאוחרות בלבד. כך גם צורתו המקורית של פיעל הייתה פָּעַל, אך עם דגש חזק בע' הפועל בעוד הבניין הקל הושמע בלא דגש, גם בהגאים חותכים כמו אלו מאותיות בג"ד כפ"ת. בשפה הפרוטו-שמית, טרם הבניינים, היו מלכתחילה רק שלוש תנועות אַ, אִי, ואוּ (A, I, U), ושינוי תנועותיו של פועל, שימש בשפה זו לשינוי תצורת זמן וליצירת צורת הציווי. כך, כל הפעלים כולם, היו בעלי אחידות תנועות, ומכאן, עם התפתחות הבניינים, התפתחה אחידות התנועות של הפעלים שבתוך כל בניין ובניין (אך שוני התנועות בין בניין לבניין). לדעת חוקרים הסיבה להתפתחות הבניין בשפות השמיות, נעוץ בזה, שהשפות העתיקות במזרח התיכון, גם השפות השמיות וגם אלו האחרות, היו שפות צירופיות. הדוברים בשפות אלו העדיפו ככלל ליצור מילים בעזרת צירופי מילים וחלקי מילים. כשם, שכינויי השייכות בשפות השמיות הן תוספות לשמות העצם ומיליות יחס רבות הן תוספות למילים וגם צורות הריבוי וההטיה לנקבה הן תופסות למילים, כך גם רבים מהפעלים היו פעלים קודמים עם תוספות. עם התפתחות השפות השמיות, מערכת הבניינים של כל אחת מהן השתנתה. חלו תהליכים של צמצום מספר הבניינים, הוספת בניינים בעלי משמעות חדשה, שינויי צורה של בניינים ושינויי משמעות. שינויי המשמעות כללו צמצום משמעות, אימוץ משמעות שונה מזו המקורית, והרחבת משמעות – בדרך כלל כתוצאה מאובדן בניינים. השפעת השינויים בתבניות הבניינים על השפה בהתפתחותההשינויים בתבניות הבניינים גררו אחריהם שינויים בשפה. שינויים אלו כוללים:
בעברית נותר רק בניין בודד לפעולה חוזרת, בניין התפעל, צורת הפעולה החוזרת של פיעל, ובערבית נותר רק בניין סביל אחד – הבניין המקביל לנפעל, שהוא הצורה הסבילה של בניין קל. וכך, בשפה העברית, שורש שאין לו נטייה בפיעל, לא תהיה לו גם נטייה בחזרתית. כך לדוגמה אין אומרים "שאל את עצמו" במילה אחת (בערבית אומרים זאת "אִסְתַאַלַ"). בדומה לכך גם בשפה הערבית את מרבית השורשים אי אפשר להטות לפועל סביל, וצורת הדיבור הסביל כמעט ונעלמה לחלוטין מן הערבית. הן בעברית והן בערבית לא השתמר בניין סביל לפעולה חוזרת. זאת בניגוד לאכדית. בשתי שפות אלו אין אומרים במילה אחת "אולץ להתלבש", "אולץ להתפשט", "אולץ להתחסן", "אולץ להתגרד" או "אולץ להתפטר" (המילה "התפוטר" לא נחשבת למילה תקנית).
בדומה לבניין أَفْعَلَ – אַפְעַלַ בערבית, משמעותו העיקרית של בניין הפעיל היא גרם לפעולה (לדוגמה, הלביש). אך קיימת גם משמעות משנית לבניין הפעיל בעברית, משמעות של שינוי מצב (לדוגמה: הסמיק, השמין). בערבית לעומת זאת קיים לכך בניין נפרד: إِفْعَلَّ – אִפְעַלַּ. ההבדל הניכר בצורה בין שני הבניינים בערבית הוא הדגש החזק בלמד הפועל. בעברית, הדגשים החזקים בבניינים נעלמו. משום כך סבורים שבניין הפעיל העברי הוא איחוד של שני בניינים קודמים לו, בניינים ששרדו בערבית.
בניין פיעל העברי ובניין فَعَّلَ – פַעַּלַ הערבי היו בעבר זהי צורה ומשמעות. לשניהם היה דגש חזק בעין הפועל, משמעותו העיקרית של הבניין בשתי השפות הייתה פעולה בעוצמה (פעולה אינטנסיבית), ומשמעותו המשנית הייתה גרימה. בעברית, עם אובדן הדגש החזק, בניין פיעל שימר את המשמעות המשנית הנוספת, בעוד فَعَّلَ – פַעַּלַ הצטמצם למשמעות הגרימה. משמעות הפעולה האינטנסיבית, בערבית, עברה אל בניין فَاعَلَ – פַאעַלַ, בלא דגש, עם שינוי מקום הטעם והארכת התנועה, תוך שבניין זה משנה את משמעותו ממשמעותו המקורית, משמעות של פעולה בכוונה תחילה. בניין فَاعَلَ – פַאעַלַ שרד בערבית וגם בלשונות אתיופיה, שם הוא עדיין משמש במשמעות של פעולה בכוונה תחילה. דוגמאות למערכות בניינים בשפות אחדות
מערכות בניינים שונות קיימות והיו קיימות בשפות השמיות, בשלבים שונים ובתקופות שונות של שפות אלו, וביניהם:
ראו גם |
