|
בנימין מזר
 בנימין מזר (מֵיזלר) (Mazar; 28 ביוני 1906 – 9 בספטמבר 1995) היה ארכאולוג וחוקר יהדות, הנחשב לאבי הענף הישראלי של הארכאולוגיה המקראית. חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשכ"ח (1968). זוכה אות יקיר ירושלים לשנת 1968. כיהן כנשיאה ה-4 של האוניברסיטה העברית בירושלים. קורות חייםמזר נולד בשנת 1906 לחיים מייזלר, סוחר טבק עשיר שהתגורר בצ'חנוביץ שבפולין, ולאשתו רבקה שהייתה בת אחיו של ד"ר משה יוסף גליקסון. הוא נולד בפלך גרודנה ברוסיה[1], אזור מוצאה של אמו שהייתה מספצקין שבקרבת גרודנו[2][3]. עד גיל 9 גדל בצ'חנוביץ[4]. בזמן מלחמת העולם הראשונה בעקבות כניסת הגרמנים לצ'חנוביץ, ברחה משפחתו לקורסק ומשם עברה לפאודוסיה בקרים. בעקבות כניסת הקומוניסטים ב-1919 יצא אביו מרוסיה, והיגר לוורשה בירת פולין[5]. בשנות ה-20 למד גאוגרפיה, היסטוריה וארכאולוגיה באוניברסיטאות ברלין וגיסן שבגרמניה, והוסמך כדוקטור לפילוסופיה בשנת 1928. ב-1929 עלה לארץ ישראל, לאחר שהוריו ואחיו עלו כבר לפניו. בתחילת 1931 הוא ניהל את החפירות הארכאולוגיות ברמת רחל[6] ובגבעת אליהו הסמוכה לה, מטעם החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. בחפירות אלו הוא מצא ברמת רחל מערת קבורה מימי בית שני עם ממצאים שונים, ובגבעת אליהו מצא שרידי עיר אותה זיהה עם נטופה המקראית[7], זיהוי שפחות מקובל היום[8]. בעקבות החפירות נתגלעו בינו לבין משה שטקליס חילוקי דעות בעניין הקרדיט על פרסום תוצאות החפירות[9][10]. בשנת 1931 גם זכה בפרס פלומר מטעם האוניברסיטה העברית[11]. בשנת 1936 הוזמן על ידי אלכסנדר זייד ביחד עם יצחק בן-צבי לבחון מערה עם כתובות עבריות שגילה במורדות גבעת שייח' אבריק. מזר העלה את ההשערה שמדובר בבית שערים. הוא ניהל את עונות החפירות הארכאולוגיות הראשונות על גבעת בית-שערים בימי המאורעות (1936–1940). לאחר שנים אחדות שבהן שימש בתור חבר-מחקר, התמנה מזר בשנת 1943 כמדריך לגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל ולהיסטוריה ישראלית בתקופת המקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1947 היה למרצה, וב-1951 התמנה לפרופסור. ב-1952 מונה לרקטור האוניברסיטה, ובין השנים 1953–1961 כיהן כנשיאה. בשנת 1960 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1968 הוענק למזר פרס ישראל במדעי היהדות. בין השנים 1968–1978 עמד בראש החפירות שהתבצעו בעופל שמדרום להר הבית. מזר היה גם מזכיר החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. בשנת 1968 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". בשנת 1980 קיבל מטעם מוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל ביחד עם פרנק מור קרוס מאוניברסיטת הרווארד על תרומתם המיוחדת לארכאולוגיה של ארץ ישראל[12]. בשנת 1984, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[13]. בשנת 1985 נמנה עם מדליקי המשואות בפתיחת חגיגות יום העצמאות.[14] נפטר ב-1995, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. עיריית ירושלים קראה רחוב על שמו בצמוד לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. גיסו, אחי אשתו דינה, היה נשיא המדינה השני, יצחק בן-צבי. אחיינו הוא הארכאולוג, חתן פרס ישראל לארכאולוגיה, עמיחי מזר. בנו הוא אורי מזר, אביה של הארכאולוגית ד"ר אילת מזר. מספריו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
