|
ג'ורג' ברצי
ג'ורג' ברצי (במקור בְּלַיֶיר; בהונגרית: Bérci György; 14 במרץ 1921 – 30 באוגוסט 2024)[1] היה דוקטור לרפואה, כירורג ופרופסור מן המניין בעל שם בינלאומי יהודי-אמריקאי יליד הונגריה. הוא פיתח מכשירי ניתוח לפרוסקופיים[2] שמשמשים כיום בטכניקות הכירורגיות הזעירות הפולשניות.[3][4][5] קורות חייםג'רג' בלייר נולד בסגד במשפחה יהודית כבנם של שאנדור בלייר (1895–?) ושל אלה רוזנסון (1899–1962),[6] אך עבר עם הוריו לווינה בירת אוסטריה בגיל שנה. אביו ניגן בתזמורת הפילהרמונית של וינה ולאחר מכן הוזמן לתזמורת הסימפונית של בומביי, כך אמו גידלה את הילד בעזרת סבו וסבתו. הוא החל לנגן בכינור בגיל שלוש, בעזרת סבו (יוז'ף רוזנסון), שהיה מנצח תזמורת צבאית. הוא השלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בווינה. משנות ה-30 ואילך נתקל ביותר ויותר גילויים אנטישמיים. הוא עבר לממלכת הונגריה עם משפחתו שנה לפני בחינות הבגרות, אך בשל מוצאו היהודי וחוסר ידיעתו המספקת את השפה ההונגרית, בקשותיו להתקבל לבתי הספר התיכוניים נדחו. בסופו של דבר, התקבל לגימנסיה היהודית של בודפשט בניהול הקהילה היהודית של פשט. הוא נאלץ לעבוד בעת לימודיו בגימנסיה כדי לכסות את עלות שכר הלימוד: הוא עבד בהחלפת שמן במכוניות, בשטיפת מכוניות וכמתדלק בתחנות תדלוק. הוא קיבל לבסוף תעודת בגרות ב-1939 ולמרות רצונו להיות מוזיקאי, אמו עודדה אותו לבחור במקצוע הרפואה.[7] בגלל החוקים ה (אנטי) יהודים ובמיוחד חוק הנומרוס קלאוזוס והחוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי הוא לא התקבל לאוניברסיטה, אז הוא הפך לחניך מכשירנות ועבד כעוזר מכשירן במשך שנתיים. משפחתו חיה בתנאים צנועים בבודפשט, ודודו תמך באמו שהתאלמנה, בסבו ובסבתו ובדודה שגרה איתם. הוא נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) באוקטובר 1942 ועבד עבודות כפייה במשך שנתיים במחנה עבודה ליד גבול רומניה. בסביבות יוני 1944 הוא וחמש מאות מחבריו נשלחו ברכבת למחנה ריכוז בגרמניה. הרכבת שלהם עצרה בקלטי פאייאודבר, בתחנה הרכבת המזרחית בבודפשט. שם נמלטו השומרים שלהם כדי להסתתר לאחר ששמעו צפירה, הוא ניצל חוסר תשומת לבם של שומריו שברחו כאמור כששמעו סירנה שבישרה על התקפה אווירית של בעלות הברית. ברצי הצליח להמלט עם כמה אחרים. הוא פעל בבודפשט במסגרת המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה או במסגרת מחתרתית אחרת עד סוף מלחמת העולם השנייה. בין היתר, באישורו של קרל לוץ, ייצר וסיפק ליהודים תעודות לידה מזויפות כוזבות ואישורים שונים נוספים. הוא איבד את סבו וסבתו במהלך המלחמה, אך אמו שרדה. ב-1945 הוא נרשם לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סגד, שם סיים בהצטיינות את לימודיו ב-1950. הוא החל את הקריירה שלו במרפאה הכירורגית מס' 1 בסגד.[8] עבד כמתמחה במשך שנתיים, ולאחר מכן מ-1953 עד 1956 הצטרף למחלקת הכירורגית של בית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (שמו היום המרכז הרפואי הלאומי בבודפשט תחת פרופסור אימרה ליטמן. ב-1954 עבר את בחינות ההתמחות בכירורגיה. במהלך המרד ההונגרי (מהפכת 1956), הוא ברח לווינה עם אמו ואביו החורג, הסוחר פרנץ ברסלאואר. קריירהבתקופת המרד, הוא היה אחד מששת הרופאים שזכו למלגה לשנתיים מקרן רוקפלר. בפברואר 1957, הוא נסע לאוסטרליה והחל את הקריירה החדשה שלו בתחום הכירורגיה הניסויית עם פרופסור מוריס יואינג (אנ') במרפאת הכירורגיה של אוניברסיטת מלבורן. ב-1959 מונה למרצה (lecturer).[9] ב-1962 פיתח את המצלמה המיניאטורית הראשונה לשימוש עם אנדוסקופ, שתרמה לפיתוח אנדוסקופיית הווידאו. באותה שנה נסע לארצות הברית, שם עבד לראשונה בסיאטל במרפאה הכירורגית של אוניברסיטת וושינגטון, לצד פרופסור הרקינס. ב-1967 הוזמן ללוס אנג'לס והצטרף למחלקה לכירורגיה במרכז הרפואי סידרס-סיני (אנ') כפרופסור חבר.[10] שלוש שנים לאחר מכן מונה לפרופסור מן המניין ולמנהל המחלקה הכירורגית. בשנת 1989, החל בתוכנית אימון כירורגית לאומית עם ג'ון האנטר, MD, כדי להבטיח שהמנתחים יבצעו את הטכניקות בצורה נכונה.[11] בשנת 1992, הוא היה נשיא האגודה האמריקאית לכירורגיה אנדוסקופית של מערכת העיכול. בשנת 2012 נפתחה בבודפשט המעבדה להוראה ומחקר כירורגית "ג'ורג' ברצי".[12] הוא פרסם יותר מ-200 מאמרי מחקר וכתב ספרי לימוד ופרקים על ניתוחים אנדוסקופיים.[13] חייו הפרטייםאשתו הראשונה הייתה אירן צ'ליקוביץ', אחות בריאות הציבור (Health visitor), הם נישאו ב-29 בדצמבר 1948 בסגד.[14] ב-1988 נישא לברברה וייס. פרסים והוקרה
מוצאו
לקריאה נוספת
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||
