|
ג'ו דימאג'יו
ג'וזף פאולו "ג'ו" דימאג'יו (באנגלית: Joseph Paul "Joe" DiMaggio; 25 בנובמבר 1914 – 8 במרץ 1999) היה שחקן בייסבול בקבוצת הניו יורק יאנקיז, חבר בהיכל התהילה של הבייסבול. לאחר שפרש, הפרישה קבוצתו את חולצה מספר 5, אותה לבש. חייוילדותוג'וזפה פול דימאג'יו נולד במרטינז, קליפורניה, ב-25 בנובמבר 1914, השמיני מתוך תשעת ילדיהם של ג'וזפה ורוזלי דימאג'יו שהיגרו לארצות הברית מסיציליה בתחילת המאה ה-20. בעקבות השפל הגדול של שנת 1929, נאלץ ג'ו בן השש-עשרה לעזוב את בית-הספר והתחיל לעבוד במפעל לייצור בקבוקי מיץ תפוזים. במהלך השנים הקרובות עסק גם בסבלות בנמל, אך בעיקר השקיע את זמנו הפנוי במשחק בייסבול במגרש חניה בפאתי סן פרנסיסקו. השנים הראשונות במשחקוינס, אחיו הגדול של ג'ו, התקבל בשנת 1932 לכלבי הים של סן פרנסיסקו, קבוצת מיינור-ליג קטנה. במהלך העונה הקבוצה הייתה צריכה שורטסטופ, ווינס המליץ על אחיו הצעיר ג'ו. דימאג'יו בלט בקבוצה כבר מההתחלה. המספרים שלו מהעונה המלאה הראשונה בכלבי הים היו מדהימים: ממוצע חבטות של 340 (34%), 28 חבטות הום ראן, 161 RBI ורצף חבטות של 61 משחקים. בעונה השנייה שלו (1934), סקאוטרים רבים הגיעו למגרש המאולתר בסן פרנסיסקו לראות את הפלא שעבר לשחק בסנטר-פילד. עם סיום העונה, סוכם שבתום העונה הבאה יעבור ג'ו בן ה-20 ליאנקיז, תמורת חמישה שחקנים ו-25,000 דולר. השנים עם היאנקיז, שלוש-עשרה עונות בשש-עשרה שנים
השנה הראשונהב-3 במאי 1936 עלה דימ'אגיו הצעיר בפעם הראשונה במדי היאנקיז. כבר באותו משחק הוא חבט בהצלחה בשלושה מתוך שישה ניסיונות. הוא סיים את העונה הראשונה בהצלחה גדולה עם 29 הום-ראנס ו-206 חבטות מוצלחות, שניהם שיאי יאנקיז עבור שחקן שנה ראשונה, שעדיין לא נשברו. באותה עונה נבחר דימאג'יו לשחק באול-סטאר, ה"רוקי" הראשון אי פעם לעשות זאת. את עונה זו, כמו גם את השלוש הבאות, סיימו היאנקיז כאלופים, כשניצחו בסדרת הגמר את הניו יורק ג'איינטס, במה שהיה מכונה ה"סאבווי סיריס", לפני שהג'איינטס עברו לסן פרנסיסקו והוקמו הניו יורק מטס. פרשת התינוק של לינדברגבשנת 1932 נולד בנו הראשון של לינדברג, הטייס הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי ללא חניות ביניים. התינוק נחטף, ונמצא מת לאחר חיפוש בקנה מידה לאומי. הפרשה סירבה לרדת מהכותרות, והעסיקה את ארצות הברית במשך שנות ה-30. באפריל 1938, כמה ימים לפני פתיחת עונת הבייסבול, ביקש דימאג'יו להשתחרר מהיאנקיז כדי לאלץ אותם לשפר את שכרו, שעמד על 25,000 דולר. לבסוף נסוג מדרישתו, אך האוהדים של היאנקיז חשו פגועים, ובתחילת העונה הם קראו קריאות גנאי לכל מהלך שלו. לכתב ששאל אותו על צעקות הבוז, אמר דימאג'יו: "היית יכול לחשוב שאני חטפתי את התינוק של לינדברג". ההתבטאות האומללה רק הגבירה את קריאות הבוז, אולם אלו פחתו בהדרגה ככל שהתקדמה העונה, והאוהדים שכחו סופית את כעסם לאחר שהיאנקיז זכו ב"וורלד סיריס" בתום אותה עונה. הנישואים הראשוניםבנובמבר 1939, שישה ימים לפני יום הולדתו ה-25, התחתן דימאג'יו עם השחקנית דורותי ארנולד. החתונה נערכה בקתדרלת סן פרנסיסקו, כאשר מחוצה לה עמדו עשרות אלפי אוהדים שרצו לראות את הזוג המפורסם יוצא מחופתו. בשנת 1941 נולד בנם, ג'ו ג'וניור. בסוף שנת 1943 בני הזוג התגרשו. השיא של עונת 1941אחרי שסיים משחק ללא חבטה ב-14 במאי 1941 מול קליבלנד, החל דימאג'יו את רצף החבטות הארוך בהיסטוריה. ב-2 ביולי, במשחק מול הבוסטון רד סוקס, חבט דימאג'יו הום-ראן ששבר את שיא החבטות במשחקים רצופים שנקבע על ידי וילי קילר ב-1897 ועמד על 44. לאחר המשחק התראיין דימאג'יו ברדיו והקדיש את השיא ללו גריג שנפטר שבועות מספר לפני כן. הרצף נעצר ב-17 ביולי אחרי 56 משחקים, יותר מחודשיים מאז שהחל. לאחר המשחק אמר דימאג'יו: "נו, אני שמח שזה נגמר". השירות הצבאי בזמן מלחמת העולם השנייה 1943–1945כמו מספר כוכבי בייסבול, ובראשם טד ויליאמס שהיה טייס קרב, התגייס דימאג'יו, בתחילת שנת 1943 (במהלך מלחמת העולם השנייה), לצבא ארצות הברית, אך בניגוד לוויליאמס, דימאג'יו העביר את שירותו בעיקר בכניסה ויציאה מבתי חולים שטיפלו באולקוס שלו. את שאר הזמן העביר במשחקי בייסבול עם עמיתיו בבסיס. האירוע המשמעותי היחיד שעבר עליו בתקופת שירותו הצבאי היה גרושיו מאשתו דורותי, בסוף 1943. הוא השתחרר לאחר המלחמה בספטמבר 1945, וחזר לשחק ביאנקיז בעונת 1946 לאחר שלוש שנות הפסקה. השנים האחרונות בביסבולדימאג'יו המשיך להוביל את היאנקיז להישגים. ב"וורלד סיריס" של שנת 1947, שהייתה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, ניצחו היאנקיז את הברוקלין דודג'רס בעוד "סאבווי סיריס", לפני שהדודג'רס עברו גם הם לצד השני של אמריקה. בעונת 1949 היה דימאג'יו שחקן הבייסבול הראשון שקיבל שכר של 100,000$ לעונה, ובעונת 1951 הוביל את היאנקיז לאליפות נוספת כשהוא מעביר את השרביט לשחקן הגדול הבא של היאנקיז – מיקי מנטל. בדצמבר של אותה השנה, כשהוא בן 37, הודיע דימאג'יו על פרישה ואמר: "פשוט אין לי את זה יותר". המספרים של דימאג'יו במהלך הקריירה סולידיים: 2,214 חבטות, 361 הום-ראנס ו-1,537 RBI, אבל גם ממוצע של 325. שלושה תוארי MVP של ה-MLB, אול-סטאר בכל אחת מ-13 שנותיו בליגה ותשע טבעות אליפות. לאחר הקריירה ב-14 בינואר 1954 נישא דימאג'יו לשחקנית מרילין מונרו. נישואים אלו החזיקו פחות משנה, כאשר כבר לאחר תשעה חודשים הגישה מונרו בקשת גירושים ממנו. כאשר מונרו מתה, נהג לשלוח זר ורדים אדומים לקברה, שלוש פעמים בשבוע, במשך 20 שנה[1]. בשנת 1955 נבחר דימאג'יו להיכל התהילה בפעם הראשונה בה היה מועמד. בשנת 1969 במהלך חגיגות מאה שנה לבייסבול, הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר שעדיין בחיים (התואר הכללי עבר לבייב רות'). שנתיים לפני כן, ב-1967, הוציאו סיימון וגרפונקל את השיר "Mrs. Robinson" ובו השאלה האלמותית: "Where have you gone, Joe DiMaggio? Our nation turns its lonely eyes to you". כשדימאג'יו שמע את זה, הוא אמר לחבר: "מעולם לא הצלחתי להבין את כוונת השיר". ב-1977 העניק נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד לדימאג'יו את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרחים בארצות הברית. בספטמבר 1998 התגלה בגופו של דימאג'יו סרטן ריאות. באותו חודש הוא הגיע בפעם האחרונה ליאנקי-סטאדיום ושם, מול קהל נרגש, הוענקו לו תשע טבעות אליפות במקום התשע שנגנבו מחדרו במלון ב-1960. חצי שנה לאחר מכן, ב-8 במרץ 1999, כשהוא בן 84, נפטר דימאג'יו ממחלת הסרטן. מילותיו האחרונות היו "סוף-סוף אפגוש את מרילין". קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
