|
ג'ניס איאן
ג'ניס איאן (באנגלית: Janis Ian, נולדה בשם ג'ניס אדי פינק, ב-17 באפריל 1951) היא זמרת-יוצרת יהודייה-אמריקאית, בעלת טור וסופרת.[1] איאן נולדה בניו יורק בתחילת שנות ה-50, ועוד בהיותה נערה לקחה חלק פעיל בסצנת מוזיקת הפולק האמריקאית של אמצע שנות ה-60. אף על פי שעיקר פעילותה המוזיקלית של איאן הייתה בשנות ה-60 וה-70, היא המשיכה להקליט גם לתוך המאה ה-21. קורות חייםילדות ונעוריםאיאן נולדה למשפחה יהודית בעיר ניו יורק ורוב ילדותה עברה עליה באזור ניו ג'רזי.[2] בילדותה גדלה בחווה, ולמדה בבית הספר יסודי בניו ג'רזי[3] ובנעוריה למדה בבית הספר התיכון של העיר ניו יורק למוזיקה ואמנות. אביה היה מורה למוזיקה, ויחד עם אימה הם ניהלו מחנה קיץ בצפון מדינת ניו יורק. בתקופת המלחמה הקרה הוריה של איאן היו תחת השגחה ממשלתית, בגלל הנטייה הפוליטית השמאלנית שלהם. כילדה העריצה איאן את עבודתם של חלוצי מוזיקת הפולק כמו למשל הזמרות ג'ואן באאז ואודטה. איאן החלה ללמוד לנגן בפסנתר כבר בגיל שש, ועד תחילת שנות הנעורים שלה ידעה לנגן בכלים רבים: אורגן, צ'מבלו, קרן יער, חליל וגיטרה.[4] כאשר הייתה איאן בת 12 היא כתבה את שירה הראשון, "Hair of Spun Gold" שפורסם במגזין הפולק Broadside ולאחר מכן הוקלט לאלבום הבכורה שלה. בשנת 1964 היא שינתה את שמה חוקית לג'ניס איאן. שם המשפחה החדש שלה היה שמו האמצעי של אחיה אריק. קריירה מוזיקליתכאשר הייתה איאן בת 13 כתבה וביצעה את שירה הראשון שהפך ללהיט "Society's Child (Baby I've Been Thinking)". השיר עוסק במערכת יחסים רומנטית בין-גזעית, שנתקלת בהתנגדות מכל הצדדים (אימה של הנערה, חבריה והמורים שלה). השיר שוחרר פעמיים לתקשורת בשנים 1965–1967, והפך ללהיט בארצות הברית לאחר שליאונרד ברנשטיין הציג אותו בתוכנית מיוחדת ברשת הטלוויזיה CBS שנקראה Inside Pop: The Rock Revolution. מילות השיר נחשבו כטאבו ובכמה תחנות רדיו הוא נאסר להשמעה והוצא מרשימות ההשמעה. בקיץ 1967 השיר הגיע למקום ה-14 במצעד Billboard Hot 100, ומכר 600 אלף עותקים. האלבום ממנו הוא לקוח מכר 350 אלף עותקים. בשנת 2008 הוציאה איאן אוטוביוגרפיה בה כתבה בין היתר על דברי שטנה ואיומים על חייה שקיבלה בעקבות שיר זה. כמו כן היא סיפרה על תחנת רדיו באטלנטה שבעקבות השמעות של השיר הוצתה ונשרפה.[5] כשהייתה בת 16 איאן פגשה את השחקן ביל קוסבי מאחורי הקלעים של התוכנית Smothers Brothers בה היא קידמה את השיר Society's Child. מאחר שהייתה קטינה, היא הייתה מחויבת בליווי במהלך מסע ההופעות. כאשר קוסבי פגש בה, איאן נחה על ברכיה של המלווה שלה. קוסבי לכאורה פירש את האינטראקציה בין איאן למלווה שלה כ"לסבית". נראה שלאחר מכן הוא הזהיר תוכניות טלויזה אחרות שאיאן לא עונה על ההגדרה של "בידור המתאים לכל המשפחה" ולא צריכה לקבל במה בתוכניות טלוויזיה, בגלל הזהות המינית שלה.[6][7][8] "Society's Child" שם את איאן במשבצת של זמרת-של-להיט-אחד, עד שנת 1975, אז יצא הסינגל שהפך להשיר המצליח ביותר שלה ביותר בארצות הברית, "At Seventeen". השיר הוא אמירה מרירה על אכזריות בגיל ההתבגרות, אשליית הפופולריות וחרדת ההתבגרות, כפי שהשתקפה בפרספקטיבה של איאן בת ה-24. השיר הפך ללהיט וזכה לשבחי הביקורות והקהל. הוא הגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים העיקריים. איאן זכתה פעמיים בפרס גראמי: בשנת 1975 זכתה לראשונה בפרס עבור השיר At Seventeen בקטגוריית ביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר לזמרת, והביס שירים מתחרים של זמרות מובילות באותה תקופה. בפעם השנייה זכתה בפרס גראמי לאלבום כמעט 40 שנה לאחר מכן, עבור האלבום האוטוביוגרפי שלה, Society's Child. השיר At Seventeen נחשב כשיר המצליח ביותר של איאן והגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים. איאן ביצעה את השיר בתוכנית הבכורה של סאטרדיי נייט לייב ב-11 באוקטובר 1975. האלבום מתוכו לקוח השיר, Between the Lines, היה גם הוא להיט במצעדים. האלבום זכה במהירות במעמד של אלבום זהב ולאחר מכן לפלטינה עבור מכירות של למעלה ממיליון עותקים בארצות הברית. מדד נוסף להצלחת השיר הוא אנקדוטלי: ביום וולנטיין בשנת 1977, איאן קיבלה 461 כרטיסי ולנטיין, בעקבות מילות השיר "At Seventeen" שדיברו על כך שהיא מעולם לא קיבלה כרטיס כזה. השיר שלה "Fly Too High" שהופק על ידי מפיק הדיסקו ג'ורג'ו מורודר, היה תרומתה של ג'ניס איאן לפס הקול לסרט עם ג'ודי פוסטר, Foxes. איאן קיבלה על שיר זה מועמדות לפרס גראמי והשיר נהפך ללהיט במדינות רבות ביניהן ישראל, דרום אפריקה, בלגיה, הולנד ואוסטרליה. איאן זכתה גם לפופולריות רבה ביפן ושיריה הגיעו שם למקומות גבוהים במצעדי המוזיקה. מספר שירים של איאן זכו לגרסאות עבריות. ביניהם "ג'סי" בביצוע מיכל טל, "בת 17" בביצוע צילה דגן ו"צל כבד" בביצוע אריק סיני. כתיבה ועריכה איאן כותבת מדע בדיוני. היא קוראת של סוגה זו שנים רבות ובשנת 2001, השתתפה ב-Millennium Philcon. סיפורים קצרים שכתבה התפרסמו באוספים שונים, והיא ערכה יחד עם מייק רזניק את האנתולוגיה Stars: Original Stories Based on the Songs of Janis Ian, שפורסמה בשנת 2003. היא משתתפת לעיתים בכינוסים של מדע בדיוני. איאן הייתה כותבת טור קבועה ועדיין כותבת לעיתים, עבור מגזין חדשות אמריקאי של הקהילה הלהט"בית, The Advocate.[9] חיים אישייםאיאן נישאה למפיק הסרטים הפורטוגלי טינו סרגו בשנת 1978; הם התגרשו לאחר חמש שנים. באוטוביוגרפיה שלה איאן חושפת פרטים על התעללות פיזית ורגשית שספגה ממנו. לאחר שעברה להתגורר בנאשוויל, איאן פגשה את פטרישיה שניידר בשנת 1989. איאן יצאה מהארון כלסבית בשנת 1993 כאשר הוציאה לאור את אלבומה Breaking Silence. שניידר ואיאן התחתנו בטורונטו בשנת 2003. [10] אמה של איאן, פרל, אובחנה כחולת טרשת נפוצה בשנת 1975. איאן ואחיה שכנעו את אימם להגשים את חלומה ולהירשם לקולג'. פרל בסופו של דבר השתתפה בתוכנית להשכלת מבוגרים בקולג' וסיימה לבסוף עם תואר שני. לאחר מותה של פרל, איאן החליטה לגייס כסף לתמיכה בתוכניות לחינוך המשך לסטודנטים מבוגרים. כיום הקרן שהקימה איאן, "Pearl Foundation scholarships", תורמת מעל 800 אלף דולר במלגות שונות. דיסקוגרפיהאלבומים
אלבומי אוסף
די וי די
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||
