גדעון אלון

גדעון אלון
	גדעון אלון, יוני 2021
לידה	16 באוקטובר 1945 (בן 79); ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1960
עיסוק	עיתונאי
מעסיק	מעריב לנוער (1960-1963); הארץ (1970-2007); ישראל היום (2007-2021)
סוג כתב	כתב פרלמנטרי
בת זוג	עליזה אלון
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס סביסלוצקי (1994); פרס כנרת למפעל חיים בתקשורת (2021);
קישורים חיצוניים
פייסבוק	gideonallon
טוויטר	gideonallon

גדעון אלון (נולד ב-16 באוקטובר 1945) הוא עיתונאי ישראלי.

קורות חייו

אלון נולד בירושלים לאסתר ולמשה קלונר שעלו לישראל מפולין ב-1933. החל בכתיבה עיתונאית בנעוריו ובשנים 1960–1963 היה כתב נוער של "מעריב לנוער".

שירות צבאי

עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר. אלון זכה בפרס ראשון בתחרות על שם אליק שומרוני לכתיבת סיפורים מטעם "במחנה נח"ל" על הסיפור "מארב". במלחמת ששת הימים נלחם בשורות חטיבת הצנחנים ששחררה את ירושלים. במלחמת יום הכיפורים השתייך לפלוגת חרמ"ש בגדוד שריון שלחם בסיני, במסגרתו שהה באזור התעלה במשך כחצי שנה (מאוקטובר ועד מרץ).^[1]

קריירה עיתונאית

ב-1970 החל לעבוד ב"הארץ". תחילה היה כתב ספורט בעיתון, ובמקביל שימש כשדר רדיו ב"שירים ושערים" ופרסם כתבות פרשנות ביומון "חדשות הספורט". ב-1971 סיקר את דיוניה של ועדת עציוני (ועדת החקירה הממלכתית לחקר השחיתויות בכדורגל הישראלי).

מ-1972 החל לעבוד ככתב "הארץ" לעניינים מוניציפליים בירושלים, ולאחר מכן היה גם כתב לענייני חוק ומשפט וכתב לענייני עלייה. במסגרת תפקידו סיקר את העלייה מברית המועצות בשנות השבעים ואת העלייה מאתיופיה וכן את דיוניה של "ועדת כהן" (ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה ב-1982 בעקבות טבח סברה ושתילה). ב-1986 העניקו לו הסוכנות היהודית ואיגוד העורכים והעיתונאים של כתבי עת תעודת הוקרה על סיקור נושאי העלייה והקליטה^[2].

במשך תשע שנים מ-1984 עד 1993, ערך את המדור היומי "שיחת היום" יחד עם עקיבא אלדר, לילי גלילי, ירח טל ואורית גלילי, במסגרתו קיים יותר מ-1,200 ראיונות בנושאים אקטואליים.

ב-1990 מונה לכתב הפרלמנטרי של "הארץ". ב-1994 זכה בפרס סביסלוצקי לכתב הפרלמנטרי המצטיין. חבר השופטים בראשות שר החינוך, זבולון המר, ציין כי העניק לו את הפרס "בזכות כתבותיו המקיפות והמעמיקות על עבודתה של הכנסת ובזכות גישתו העניינית והביקורתית".

בשנים 1993–2000 ערך את ביטאון לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים. במשך שלוש שנים הרצה בבית הספר לעיתונות ותקשורת "כותרת" בתל אביב, בנושא "סיקור פרלמנטרי". בשנים 2005–2009 הגיש ב"ערוץ הכנסת" את התוכניות "גלגולו של חוק", "דיון נוסף" ו"חוקי ברזל" וכן תוכניות מיוחדות על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, על חנינות וכן ראיונות עם שופטים לשעבר בבית המשפט העליון.

ב-2007 פרש מעיתון "הארץ" לאחר 37 שנות עבודה רצופות והצטרף ל"ישראל היום" ככתב פרלמנטרי.

ביולי 2016 הוקרן לראשונה הסרט התיעודי של אלון "חומות של שתיקה" שהופק על ידי ערוץ הכנסת, ובוחן את תפקודה לאורך השנים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הפקתו ועריכתו של הסרט נמשכו שנה וחצי והוא כולל ראיונות עם נשיא המדינה ראובן ריבלין, שר הביטחון לשעבר משה ארנס, השרים יובל שטייניץ וצחי הנגבי, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר שכיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, השר לשעבר דן מרידור, ח"כ לשעבר יוסי שריד וח"כ עפר שלח.

באפריל 2021 פרש מתפקידו ככתב הפרלמנטרי של "ישראל היום"^[3]. הודעתו זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. שרים, ח"כים מכל המפלגות מימין ומשמאל וכן עיתונאים מכל כלי התקשורת חילקו לו שבחים רבים על הגינותו, מקצועיותו ותרומתו לתקשורת. יושב ראש הכנסת יריב לוין כתב "הייתה לי זכות גדולה להיות מסוקר על ידך".

ביוני 2021 הוענק לו פרס כנרת למפעל חיים בתקשורת לשנת 2021 על ידי המכללה האקדמית כנרת^[4]. בנימוקי הפרס נכתב:

הפרס מוענק על עבודה עיתונאית ייחודית במהלך עשרות שנים, כעיתונאי שסיקר תחומים רבים ובעיקר ככתב פרלמנטרי בעיתון "הארץ" במשך 17 שנים ובעיתון "ישראל היום" במשך 14 שנים. פעילותו בתחום הפוליטי זכתה להוקרה והערכה מצד חברי כנסת ושרים מכל כווני הרשת הפוליטית. סבלנותו ונחישותו לבדוק דברים לעומקם יצרו כתיבה ייחודית חסרת פשרות תוך שמירה על כללי האתיקה העיתונאית. גדעון אלון כתב שלושה ספרים שבהם האיר מזווית מיוחדת את נושא הבחירות בישראל וסיכום 40 שנות עבודה עיתונאית. הוא שימש "מורה דרך" לרבים מהכתבים הפרלמנטריים החדשים ולימד את ההוויה העיתונאית לדור הצעיר.

ספריו

בחירה ישירה - על הדרמה הפוליטית שמאחורי חוק הבחירה הישירה ששינה את שיטת הממשל בישראל למשך שנים ספורות ("ביתן", 1995).
בכוח ההידברות: משביתה ועד בוררות - סקירת מאבקה של ההסתדרות הרפואית לשיפור שכרם ותנאי עבודתם של הרופאים בישראל (2009)
ארבעים על ארבעים - סיכום של ארבעים שנות עבודה עיתונאית הכולל ארבעים פרקים. נשיא המדינה שמעון פרס כתב על הספר כי הוא "מכוון אלומת אור מרתקת אל עבר ארבעה עשורים של עבודה עיתונאית ראויה, יסודית, אחראית, וחדה מאין כמותה. אתה מהווה מודל לעיתונאות המטפסת לגבהים של עניין מושך לב מבלי לוותר על הדבקות בדיווח מאוזן אשר יורד לעומק המורכבויות הפוליטיות והאנושיות בישראל" (הוצאת סטימצקי, 2013).
מתחככים - הספר מדריך את הקורא בביקורו במשכן הכנסת ומאפשר לו לראות כיצד עובדות הוועדות, כיצד חברי הכנסת מקדמים חוקים ומהי מערכת היחסים האמיתית ביניהם כשהמצלמות אינן בשטח. (הוצאה עצמית, יולי 2022)^[5]^[6]

משפחתו

אלון התגורר במבשרת ציון עד שנת 2022 וכיום מתגורר בתל אביב, נשוי לעליזה אלון העוסקת בשנים האחרונות בפיסול ובציור (פסלה שמשון ודלילה מוצג בכניסה לקניון הראל במבשרת ציון), אב לשלושה וסב לתשעה. בנו הבכור, ד"ר דרור מיכאל אלון, הוא מומחה לכירורגיית פה ולסת; בתו מיה גורן היא יזמית ומנכ"לית BIA MED, ובנו הצעיר ד"ר אורי אלון, הוא יזם היי-טק סדרתי ואיש עסקים שהיה מבעלי קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים, ומאז 2012 מבעלי חברת "קומפאס" בארצות הברית, הונו האישי מוערך בכ-700 מיליון דולר.