האלהה

האלהה^[1] (בלועזית: אַפּותיאוזה; מיוונית עתיקה: ἀποθέωσις – אפותאוסיס; בלטינית: consecratio – קונסקרטיו), היא האדרה של סובייקט לרמות אלוהיות (אנ'), ובדרך כלל, התייחסות לאדם, לכל יצור חי אחר, או רעיון מופשט בדמות אלוהות. למונח יש משמעויות בתאולוגיה, שם הוא מתייחס לאמונה, ובאמנות, שם הוא מתייחס לז'אנר.

בתאולוגיה, המונח האלהה מתייחס לרעיון שאדם הועלה לדרגה דמוית אלוהים.

באמנות, המונח מתייחס לטיפול בכל נושא (דמות, קבוצה, מקום, מוטיב, מוסכמה או מנגינה) בצורה מפוארת או נעלה במיוחד.

לפני התקופה ההלניסטית, כתות אימפריאליות (אנ') היו ידועות במצרים העתיקה (פרעונים) ובמסופוטמיה (מנרם-סין ועד חמורבי). בממלכה החדשה, כל הפרעונים שנפטרו נחשבו כאל אוזיריס.

מלכים חתים עברו האלהה לאחר מותם, ולמרות תפקידם כשליחי אל הסערה על פני האדמה, הם לא נתפסו כאלים בחייהם.

בעולם היווני, המנהיג הראשון שהעניק לעצמו כבוד אלוהי היה פיליפוס השני, מלך מוקדון. בחתונתו עם אשתו השישית, דמותו המוכתרת של פיליפ נישאה בתהלוכה בין האלים האולימפיים, גם אלכסנדר הגדול עבר האלהה.

מעמד של פולחן הרואי הדומה להאלהה היה הכבוד שניתן למספר אמנים נערצים מהעבר הרחוק, בעיקר הומרוס .

ערך מורחב – פולחן הקיסר

עד סוף הרפובליקה, האל קווירינוס, המזוהה עם רומולוס, היה היחיד שהרומאים קיבלו כמי שעבר האלהה. בספרו של פלוטרכוס, "חייו של רומולוס", נכתב כי זמן קצר לאחר שמייסד רומא נעלם בנסיבות חשודות, אציל בשם פרוקלס יוליוס דיווח כי לרומולוס היה חזון. פרוקלס טען כי המלך הורה לו לומר לבני ארצו, שהוא, רומולוס היה קווירינוס. עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס, קווירינוס נחשב למלך האגדי.

הקיסר אוגוסטוס הכיר ביוליוס קיסר כאל; וכך, יוליוס קיסר הפך לנציג הראשון של מעמד חדש של אלוהויות. לאחר מכן, האלהה ברומא העתיקה היה תהליך שבו שליט שנפטר הוכר כמי שהיה אלוהי על ידי יורשו, בדרך כלל גם על ידי צו של הסנאט והסכמת העם של רומא. האישה הראשונה שעברה האלהה הייתה דרוסילה.

המנהיגים הפולינזים החשובים עברו האלהה לאחר מותם ונהגו להתפלל אליהם לעזרה.

האלהה באמנות היא בעלת ביטוי מעשי: העלאת דמות לרמה אלוהית, או תיאור קבלת הפנים בגן עדן הן כרוכות במוסכמות מסוימות. באמנות הנוצרית יש ייצוגים רבים של תיאורו של ישו כדמות שעברה האלהה (ההשתנות, עליית ישו השמימה, ישו פנטוקראטור) לאחר מותו. במוזיקה, המונח אפותיאוזיה מתייחס להופעה של נושא בצורה מפוארת או נעלה. יצירות אחדות כוללות בשמן את המילה אפותיאוזיה.

האפותיאוזה של וושינגטון הוא פרסקו שצייר האמן היווני-איטלקי קונסטנטינו ברומידי (אנ') בשנת 1865 ונראה דרך האוקולוס של כיפת הרוטונדה של בניין הקפיטול של ארצות הברית. הפרסקו תלוי 55 מטרים מעל רצפת הרוטונדה ומשתרע על שטח של 433.3 מ"ר. הדמויות המצוירות הן בגובה של עד 4.6 מטר, והן נראות מהקומה שמתחתיה. הכיפה הושלמה ב-1863. ברומידי צייר אותה במשך 11 חודשים, בתום מלחמת האזרחים.

מדיה וקבצים בנושא האלהה בוויקישיתוף

• האלהה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)