הארקההַאֲרָקָה היא חיבור חשמלי מלאכותי בין גוף מוליך, שמבודד חשמלית מכדור הארץ, לבין כדור הארץ. תפקידה המרכזי של הארקה זה לשמש מנגנון הגנה למקרי חירום חשמליים מסוכנים. תוצאת ההארקה היא כי הגוף המוארק יימצא באותו פוטנציאל חשמלי בו נמצא כדור הארץ באזור ההארקה, ובחלק ממקרי התקלה הזרם החשמלי יזרום דרך ההארקה ולא דרך גופים אחרים בסביבה. לעיתים תפעיל הארקה אמצעי הגנה אחרים, אם קיימים, במערכת. גיזרוןמקור המונח הארקה מהמילה הארמית אַרְקָא – הארץ, ומשמעותו "חיבור לארץ" או "חיבור לאדמה". על-פי האקדמיה ללשון המילה הַאֲרָקָה משמשת כשם פעולה, ואילו אַרְקָה כשם עצם.[דרוש מקור] מונחים
מטרות מערכת הארקהמטרות מערכת הארקה הן:
עקרון פעולההארקה היא חיבור חשמלי בין גוף מוליך לכדור הארץ באמצעות מוליך חשמלי בעל התנגדות נמוכה. טיב ההארקה נמדד בהתנגדות הכוללת שבין הגוף לאדמה, וככל שזו קטנה יותר, ההארקה נחשבת לטובה יותר. העוצמה של זרם חשמלי העובר ביותר מנתיב אחד במקביל תלויה בהתנגדות של כל אחד מהנתיבים, כשעוצמת הזרם הגבוהה ביותר מתקבלת בנתיב ההתנגדות הנמוך ביותר, ביחס הפוך להתנגדות הנתיב. לכן, אם זרם עובר דרך הארקה וגם דרך תווך בעל התנגדות גבוהה יותר (כמו גוף האדם למשל) אז רוב הזרם יעבור בהארקה ולא בתווך בעל ההתנגדות הגבוהה יותר. שימושיםלהארקה מספר רב של שימושים:
הצטברות חשמל סטטיכאשר קיים הפרש פוטנציאלים משמעותי בין שני גופים המבודדים זה מזה מבחינה חשמלית, לדוגמה בגלל הצטברות חשמל סטטי, עלולה להתרחש פריצת מתח דרך האוויר בצורת ניצוץ. דוגמה לכך היא ברק, הנובע מהתפרקותו של מטען חשמלי סטטי שהצטבר בין שני עננים או בין ענן לבין כדור הארץ. ככלל, כאשר נוצר שדה חשמלי גדול דיו בין שני גופים, הוא יפרוץ דרך התווך שביניהם במרחק הקצר ביותר האפשרי. כדי למנוע מברק להשתמש במבנים או במתקנים אחרים הבולטים מעל פני הקרקע ולפרוץ דרכם אל כדור הארץ, משתמשים בכליא ברק, התקן הגנה המיועד כביכול ל"כליאת" הברק. כליא הברק הוא גוף מתכתי מוארך הבולט מטרים ספורים מעל המתקן שעליו הוא מיועד להגן, וקצהו התחתון מוארק או טמון בעומק האדמה. ברק שיפגע במבנה או במתקן יקצר את דרכו לאדמה בדרך ה"נוחה" יותר מבחינה חשמלית, ויעביר את מטענו דרך כליא הברק, מבלי לגרום נזק למבנה המוגן על ידו. לעומת זאת אדם הנמצא בשדה חשוף בשעת סערת ברקים עלול להיפגע, בהיותו המקצר את דרכו של הברק אל האדמה. חיכוך בין צמיגים של כלי-רכב לבין כביש יבש מביא להצטברות של מטען חשמלי בכלי הרכב. ניתן לעיתים להרגיש זאת ביציאה ממכונית, כאשר נוגעים בדלת או בידית הדלת בימים יבשים במיוחד, והמטען החשמלי שהצטבר פורק את עצמו אל כדור הארץ דרך גופו של הנוגע. הדבר איננו נעים כלל וכלל, אך התופעה כשלעצמה מסוכנת מאוד כאשר מדובר בכלי רכב הנושא מטען רגיש כגון חומרי דלק או חומר נפץ. פריקת המטען החשמלי עלולה להתרחש באופן ספונטני תוך כדי נסיעה, ולגרום לדליקה ולפיצוץ. כלי רכב בעלי סיכון מחויבים בסידורי בטיחות מיוחדים על פי תקני-בטיחות שנקבעו לכך, אשר בדרך כלל כוללים בין היתר שרשרת מתכתית או רצועה מחומר מוליך המחוברת בקצה האחד אל גוף כלי הרכב ובקצה השני נגררת על הכביש ובכך מונעת הצטברות מטען חשמלי בגוף כלי הרכב. מטענים חשמליים אלקטרוסטטיים עלולים להצטבר גם בגופו של אדם כתוצאה מחיכוך בין חלקי לבוש שונים, או בינם לבין הסביבה. בדרך כלל אין סכנה ישירה במטענים כאלה, אך פריקתם עלולה לגרום כאב או אי-נוחות, ועלולה לפגוע ברכיבי אלקטרוניקה עדינים הנמצאים בקרבת מקום. פתרונותקיימים פתרונות שונים למניעת נזקי פריצה של מטען חשמלי לפי העניין:
ישנן חברות מיוחדות המספקות ציוד, ריהוט, בגדים, אביזרים, כלים וחומרים שכל ייעודם הוא פריקת החשמל הסטטי. סוגי הארקותבישראל ישנן 3 שיטות עיקריות לביצוע הארקה במתקן: TTחיבור מוליכי הארקה של המתקן אל המסה הכללית של האדמה. איפוס TN-Sאיפוס על ידי הארקת שיטה (הארקת נקודת האפס של השנאי) לפס השוואת הפוטנציאלים הראשי. איפוס TN-C-Sאיפוס על ידי חיבור מוליך ה-PEN (אפס) לפס השוואת הפוטנציאלים הראשי. הסבר מתמטיכאשר גוף גדול וגוף קטן טעונים במטענים חשמליים שונים, מטענו של הגוף הקטן אינו משפיע משמעותית על הפוטנציאל של הגוף הגדול כתוצאה מהשוואת המטענים ביניהם. הדבר דומה לחפירת בור על שפת הים. כשהבור מתמלא במים עד לגובה פני הים, גובה פני הים מושפע מכך במידה זניחה. לכן מתייחסים לפוטנציאל של הגוף הגדול ביותר שבנמצא (כדור הארץ, ברוב המקרים) כ"אדמה" או כ"פוטנציאל אפס". הוכחההקיבול c של גוף כדורי בעל רדיוס r הוא: . כמו כן, הפוטנציאל של גוף טעון במטען q ובעל קיבול c נתון לפי הנוסחה: . נניח מספר הנחות:
כיוון שהפוטנציאלים משתווים לאחר חיבור הגופים (עד שלא יהיה שוויון פוטנציאלים תהיה תנועת מטענים), נוכל לומר כי:
כלומר, הגענו למסקנה כי יחס המטענים הוא כיחס הקיבולים ויחס הרדיוסים. לפי הנוסחה הראשונה אנו יודעים כי ככל שהרדיוס גדול יותר כך קיבול הגוף גדול יותר, ולכן הגוף בעל הרדיוס הגדול יותר יהיה בעל מטען גדול יותר לאחר החיבור. אם ניקח את כדור הארץ כגוף גדול מאוד ונתייחס לרדיוסו כאל אינסופי, ונרצה לחשב את מטענו של הגוף השני שמוארק לאחר החיבור, נשתמש בנוסחת היחס האחרונה, ונקבל כי
מכאן הגענו בצורה מתמטית כי לגוף המוארק לכדור הארץ (לאדמה) יהיה מטען של 0, כלומר הוא יהיה חסר מטען. חשוב לציין שבמקרים אחרים, בהם על הגוף המוארק פועלים כוחות חשמליים אחרים, יש לבדוק את השפעתם של אלו על הגוף יחד עם ההארקה. במקרים אלו מטען הגוף המוארק לאחר החיבור לא בהכרח יתאפס. ראו גםקישורים חיצוניים
|