ההולכים בחושך

ההולכים בחושך הוא מחזה מאת חנוך לוין.

המחזה כמעט נטול עלילה לחלוטין ועוסק באנשים נטולי שמות המוגדרים על ידי מצב תמידי של ציפייה לקראת האירוע הבא - ההולך, המחכה והחומק - היוצאים למסע לילי. בנוסף אליהם ישנם גם אם ההולך ואב המחכה, ששניהם גוססים, מגוון מחשבות הרודפות אחר ההולכים בחושך, ודמויות רבות של מתים הממשיכים להתלונן ולהתקוטט ממקום משכבם בבית הקברות. ההתרחשויות כולן מתוארות על ידי מספר הנמצא מחוץ לנרטיב, ואף קיימת דמות אלוהים אך הסבריו אינם מגיעים לאוזני הדמויות או הקהל. במהלך המחזה, לאחר המפגש עם האלוהים, המספר פונה אל הקהל במעין ביקורת על מה שמתרחש במסגרת המחזה ובחיים בכלל, אך גם קבלתם כבלתי נמנעים:

אי, תמיד אותם פחדים, אותן שאלות;
עד מתי נאמר כולנו דברים חבוטים?
מתי כבר יקום אדם ויאמר דברים שעדיין לא נשמעו?

— חנוך לוין. ההולכים בחושך ואחרים, עמ' 57.

בטורו הקבוע בעיתון מעריב יהונתן גפן כינה את המחזה "אולי הטוב ביותר שכתב חנוך לוין, ואולי גם הטוב ביותר בעולם ב-50 השנים האחרונות."[צריך ציטטה] מיכאל הנדלזלץ ראה במחזה זה מעין זיקוק של הדרמה שחנוך לוין יוצר, אך גם סוג של שיא:

"הדרמה של לוין הולכת ומצטללת. פחות מילים, מעט עלילה. במה ריקה, עם מסכים תיאטרליים מלאכותיים, ומוזיקה קרקסית עצובה. להקה גדולה ותהלוכות, והרבה שחקנים... ואכן הייתה פסגה מסוימת, כי לוין הוא גם אמן של תיאטרון וחיזיון, לא רק משורר."^[1]

המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון "הבימה" בשיתוף עם תיאטרון חיפה ב-9 במאי 1998 בבימויו של חנוך לוין, עם תפאורה ותלבושות של רקפת לוי ומוזיקה מאת יוסי בן-נון.

בהשתתפות:

• חנוך לוין, "ההולכים בחושך", בספרו ההולכים בחושך ואחרים, עמ' 80-7.

• ההולכים בחושך, הטקסט המלא, באתר חנוך לוין

מבחר ממחזות חנוך לוין
1968–1969	את ואני והמלחמה הבאה (1968) • קטשופ (1969) • סולומון גריפ (1969)
1970–1979	מלכת אמבטיה (1970) • יעקובי ולידנטל (1972) • קרום (1975) • סוחרי גומי (1978)
1980–1989	יסורי איוב (1981) • הזונה הגדולה מבבל (1982) • הפטריוט (1982) • אורזי מזוודות (1983) • יאקיש ופופצ'ה (1986) • ההולכים בחושך (1989) • מלאכת החיים (1989)
1990–1999	הילד חולם (1993) • האשה המופלאה שבתוכנו (1994) • הזונה מאוהיו (1996) • רצח (1997) • מוריס שימל (1998) • הבכיינים (1999) • אשכבה (1999)
2000–2009	הרטיטי את לבי (2007)
ביבליוגרפיה