|
ההפיכה העממית בקירגיזסטן (2010)
  ההפיכה השלטונית בקירגיזסטן שפרצה באפריל 2010, הייתה ההתקוממות העממית הגדולה ביותר במדינות ברית המועצות לשעבר מאז 1990, לרבות ההפגנות שפרצו בגאורגיה במהפכת הוורדים מ-2004 ומחאות עממיות אחרות. רקעהמהפכה פרצה בעקבות שלוש סיבות עיקריות:
בשל כל הסיבות הנ"ל נערך ב-17 במרץ 2010, כנס של האופוזיציה שבראשה עמדה רוזה אוטונבייבה, יושבת ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של קירגיזסטן ושרת החוץ לשעבר. ההפיכה העממיתפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
מוקד ההפיכה נגד הנשיא קורמאנבק באקייב היה הבית הלבן, הבניין שימש אז כמטה הממשל של הנשיא. ב-7 באפריל, מפגינים בבישקק מילאו את כיכר אלא-טו והקיפו את הבית הלבן.[1] המשטרה השתמשה תחילה באמצעים לפיזור הפגנות לא קטלניים כמו גז מדמיע, אך לאחר ששתי משאיות ניסו לפרוץ את שער הבניין נעשה שימוש באש חיה.[2][3] כמעט 90 מפגינים נהרגו באירועים שלאחר מכן.[4][5][6] לאחר שהפגנות פחתו, הממשלה הזמנית השתלטה על הבניין. בעקבות ההתפרעויות התרחשה שריפה בבניין ששרפה תיעודים ומסמכים שהיו שמורים בו. שרפת התיעודים והמסמכים סיבכה את הנשיא לשעבר קורמאנבק באקייב[7] ובשנת 2013 הוא נידון שלא בפניו ל-24 שנות מאסר.[8] קורבנותאזרחיםבעת העימותים, המהומות וההפגנות ההמוניות שליוו את החלפת השלטון, נהרגו 2,084 איש. 1,500 איש נזקקו לטיפול רפואי ולמעלה מ-1,300 איש אושפזו. כוחות הביטחוןסך הכול נפצעו 111 מאנשי המינהל הראשי לשירותי אבטחה מיוחדים של המשרד לביטחון פנים. הוועדה לחקר אירועי 6 ו-8 באפרילהוועדה לחקר אירועי המהפכה הוקמה ב-12 באפריל וב-29 באפריל פרסמה הוועדה את ממצאיה. הצנזורה וניסיון ההשתלטות על התקשורת מטעם הממשלה הזמניתעם פרוץ המהפכה והשתלטות האופוזיציה על מוסדות השלטון, הגיעו אל משרדי ערוצי הטלוויזיה המרכזיים במדינה הוראות חדשות מן השלטון, שכללו איסור להביע כל תמיכה והזדהות עם השלטון הקודם שהודח. בערב ה-15 באפריל הגיעו סוכני השירות הממלכתי לביטחון לאומי אל בניין סוכנות הידיעות "24.kg", ופיזרו את הערוץ, אלא שכעבור זמן הגיעו עיתונאים ומגיני זכויות אדם ודרשו מנציגי כוחות הביטחון לעזוב ובהוראה מן השלטון, עזבו הסוכנים. באוש, ממלא מקום מושל מחוז אוש, סוֹאוֹרוֹנבֶּק זֶ'אֵנבּקוֹב, הורה לניתוק החשמל לחברת הטלוויזיה "ElTR", הבניין הוקף על ידי שוטרים, זאת כדי למנוע מתומכיו של קורמנבק בקייב, לעלות לשידור. המעורבות הרוסיתב-8 באפריל 2010, ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב שלח שני גדודים של חיל הצנחנים הרוסי אל קירגיזסטן על מנת לאבטח את בסיס האוויר קאנאט ומשפחות הקצינים הרוסיים בקירגיזסטן. מיד עם מינויה של רוזה אוטונבייבה לראש הממשלה הזמנית, יצר עמה קשר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והצהיר כי רוסיה תגיש כל סיוע נחוץ לממשלת קירגיזסטן, על מנת להביא לייצוב המצב הפוליטי והביטחוני במדינה. התמיכה הרוסית באופוזיציה ההולכת ותופסת את עמדות המפתח במדינה, נתפס על ידי פרשנים פוליטיים כצעד שהעיד על מורת רוחם של ראשי הממשל ברוסיה מהתנהגותו של הנשיא קורמאנבק באקייב, כאשר החכיר לארצות הברית את בסיס חיל האוויר מאנאס, הסמוך לבישקק. התמיכה הרוסית באופוזיציה הייתה הענקת הסיוע הראשון של רוסיה לאופוזיציה כלשהי במרחב הפוסט סובייטי, לאחר התפרקות ברית המועצות, והגישה הרוסית שנמנעה מלתמוך בכל אופוזיציה שהיא. ב-12 באפריל 2010, סגן ראש הממשלה הזמנית, אלמאזבק אטאמבאייב, שב ממוסקבה ותיאר את התרשמותו מהביקור ברוסיה. הוא תיאר את התמיכה שחש מהשלטונות הרוסיים והבטחתם להגיש כל סיוע חומרי, כמו גם סכום של 150 מיליון דולר. אולם דובר ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי פסקוב דחה כל דיווחים מסוג זה ואמר כי סיוע חומרי לא הובטח על ידי ראש הממשלה, מאחר שולדימיר פוטין אינו תומך באף צעד והסיוע שהובטח היה סיוע הומניטרי שנידון אודותיו בשיחת טלפון בין פוטין לראש הממשלה הזמנית, אוטונבייבה. ב-14 באפריל, סגן ראש הממשלה הרוסי ושר האוצר, אלכסיי קודרין תיאר בישיבת הממשלה כי רוסיה תגיש 50 מיליון דולר של סיוע כספי לקירגיזסטן. פוטין הוסיף בישיבת הממשלה כי אף שהמצב הפוליטי בקירגיזסטן הוא שנוי במחלוקת, אין בידי רוסיה לשפוט וכי תמיד היה יחס חם בין רוסיה לעם הקירגיזי וכי רוסיה מוכנה להגיש כל סיוע על מנת להוציא את קירגיזסטן מן המשבר וזאת תוך תיאום על הממשלה הזמנית בקירגיזסטן. באותה עת הסתובבו שמועות בקירגיזסטן, כי המדינה עלולה להיות תחת שליטה חיצונית ולהפוך אף למדינת חסות, של רוסיה וקזחסטן, מקור השמועות נבעו מכך שנשיא רוסיה יחד עם עמיתו מינו נציג מיוחד לענייני המשבר הקירגיזי. לדברי פרשנים קירגיזים, רוסיה וקזחסטן שואפות לבטל את הלאום הקירגיזי. הבחירות הנשיאותיות הראשונות לאחר ההפיכהבאוקטובר 2011 התמודד ראש הממשלה אלמאזבק אטאמבייב לתפקיד נשיא קירגיזסטן וזכה במירב הקולות, והוא החליף את רוזה אוטונבייבה ב-31 בדצמבר 2011 כנשיא המדינה המכהן בבחירות הנשיאותיות הראשונות מאז פרוץ ההפיכה עממית ב-2010. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||
