הומור בתי שימוש, או הומור ביבים, הוא סוג של הומור העוסק בפעילויות גופניות המיוחסות לבתי שימוש. התייחסות פומבית לפעילויות כאלו נחשבת לטאבו בתרבויות רבות. הז'אנר מצטלב לעיתים עם ז'אנר ההומור הסקסואלי, בעיקר בגלל טבעם של חלקי הגוף המעורבים בשני הז'אנרים, הממלאים תפקידים שונים, וכן על רקע פטישיזם סקסואלי המיוחס לפונקציות גופניות שונות. הז'אנר כולל בין השאר בדיחות העוסקות בפעוטות או בקשישים שאינם מסוגלים לשלוט בפעולות השלפוחית או המעיים שלהם ואף בעלי מוגבלות או לוקים במחלות בדרכי העיכול והשתן ואורח חייהם, ובדיחות על רקע צניעות, העוסקות בבני אדם עירומים או הלבושים בבגדיהם התחתונים בלבד. בדיחות המציגות "ודג'יז" (מתיחת תחתוניו של הקורבן עד לגרימת כאב רב) נופלות גם הן תחת קטגוריה זו.
בקולנוע ובטלוויזיה
סדרת הטלוויזיה הסאטירית "סאות' פארק" עושה שימוש רב בהומור בתי שימוש, עד כדי יצירתה של דמות קבועה בשם "מר ניגובי", פיסת צואהמואנשת בתלבושת סנטה קלאוס.
סדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון" כללה סצנה שבה בארט סימפסון השליך פצצה לתוך האסלה, וגרם לכך שאגנס סקינר (אימו של מנהל בית הספר) נורתה מתוך שירותי הנשים כתוצאה מהדף הפיצוץ.
צמד הבמאים בובי פארלי ופיטר פארלי (האחים פארלי) זכו לביקורות שליליות רבות על שימושם התכוף בהומור בתי שימוש ביצירתם, אך גם זכו להצלחה מסחרית גדולה. סצנת "תקרית ג'ל השיער" מתוך סרטם "משתגעים על מרי" מ-1998 היא כנראה הידועה ביותר לשמצה על רקע זה.
סרטי "אסקימו לימון", בהם היה מספר רב של סצנות בתי שימוש, בין השאר בסצנת נפילתו של יודל'ה (צחי נוי) לתוך ביב שופכין לאחר שרצפת בית השימוש הצה"לי נשברה תחת כובד משקלו במהלך מסדר חשוב בסרט "ספיחס" (1982).
שיר מחאה סאטירי בשם "שיר החרא" מאת להקת "הפונדקאים" מושמע על בסיס שבועי (בימי א') במשך תקופה ארוכה במסגרת תוכנית הרדיו של נתן זהבי, "זהבי עצבני".
גרפיטי בבתי שימוש ציבוריים
בבתי שימוש ציבוריים נכתב לעיתים גרפיטי, שברוח המקום מבוסס על הומור בתי שימוש. בפרט נפוץ גרפיטי כזה בבתי שימוש צבאיים. דוגמאות:
חייל יקר חייל חביב השתן ישר ולא מסביב!
חבר יקר, חבר נאור, חרבן ישר לתוך הבור.
אם ברצונך להפריש פרש, שפוך חמתך על הבור ולא על הקרש.