|
החלקה אמנותית במשחקים האולימפייםתחרויות החלקה אמנותית על הקרח הן בגדר ספורט אולימפי, ונערכו לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת לונדון ב-1908, ולאחר מכן ב-1920. בראשיתו הענף היה חלק ממשחקי הקיץ האולימפיים. החל משנת 1924, הענף היה חלק ממשחקי החורף האולימפיים. תחרויות יחידים לגברים ולנשים, ותחרויות זוגות נערכו בכל האולימפידות, שהענף היה חלק מהמשחקים. ריקוד אמנותי צורף לאולימפיאדת אינסברוק (1976), והתחרות הקבוצתית נערכה לראשונה באולימפיאדת סוצ'י (2014). החלקה מסונכרנת מעולם לא הייתה חלק מתוכנית המשחקים,אך היא שואפת להיכלל בה.[1] היסטוריההחלקה אמנותית נערכה לראשונה כספורט אולימפי באולימפיאדת לונדון (1908). מאחר שספורט החורף המסורתי הזה יכול להתנהל בתוך אולם, הוועד האולימפי הבינלאומי אישר את הכללתו בתוכנית משחקי הקיץ האולימפיים.[2] היא נערכה בפעם השנייה באולימפיאדת אנטוורפן (1920),[3] ולאחר מכן נכללה לצמיתות בתוכנית של משחקי החורף האולימפיים, שנערכו לראשונה באולימפיאדת שאמוני (1924).[2] בלונדון, התקיימו ארבע תחרויות בהחלקה אמנותית: גברים, נשים, זוגות מעורבים והחלקה צורנית לגברים. בתחרות הצורנית ניצח ניקולאי פנין מרוסיה, שהעניק לארצו את מדליית הזהב האולימפית הראשונה אי פעם.[4] הוא נותר המנצח היחיד של תחרות זו, שכן היא הוסרה לאחר מכן מהתוכנית. ריקוד אמנותי צורף ב-1976, לאחר שנערך כתחרות הדגמה באולימפיאדת גרנובל (1968).[3] תחרות קבוצתית נערכה לראשונה באולימפיאדת סוצ'י (2014).[5] היא מורכבת משני חלקים: מוקדמות וגמר. במהלך שלב המוקדמות כל קבוצה מתחרה עם נציג יחיד בגברים, נשים, זוגות, וריקודי אמנותי המבצעים את ההחלקה הקצרה/ריקוד קצבי שלהם. בשלב הגמר, כל קבוצה רשאית להחליף עד שני מחליקים או זוגות. בגמר המחליקים מבצעים את התוכנית החופשית/ריקוד חופשי שלהם. תוצאת התחרות נקבעת בהתאם לסכום הנקודות המתקבלות בהתאם למיקום של כל מחליק/זוג.[6] העפלהמספר המתחרים בשלב המוקדמות מוגבל בהתאם לכמות המכסות שנקבעה על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. כמות המכסות משתנה בין אולימפיאדה לאולימפיאדה. המחליקים המשתתפים במשחקים האולימפיים חייבים לייצג מדינה החברה באיגוד ההחלקה הבינלאומי ולהיות בעלי אזרחות של אותה מדינה. המתחרים יכולים לקבל את האזרחות עד מספר שבועות לפני תחילת המשחקים. היות שחוקי הלאום פחות נוקשים באליפויות המאורגנות על ידי האיגוד. מחליקים שהתחרו באליפות עולם או אליפות אירופה אינם זכאים להתחרות במשחקים האולימפיים. כ-80% מהמכסות מוקצים למדינות לפי תוצאות אליפות העולם בשנה הקודמת. כאשר כל מדינה יכולה להעפיל לכל היותר שלוש מחליקים בכל קטגוריה. מדינות יכולות לקבל שתיים או שלוש מכסות בקטגוריה על ידי צבירת נקודות דרך מיקומי המחליקים שלהן באליפות. נציג יחיד בקטגוריה נדרש לסיים בעשירייה הראשונה על מנת לקבל שתי מכסות או בשני המקומות הראשונים על מנת לקבל שלוש מכסות. במידה ויש שנים או שלושה נציגים, החישוב מבוצע רק בהתאם לשני מקומות הגבוהים, ועליהם להשיג ניקוד מצטבר של עד 13 נקודות על מנת לקבל שלוש מכסות או עד 28 על מנת לקבל שתי מכסות. כל יתר המדינות יקבלו מכסה יחידה עד להשלמת כמות המכסות המחולקת באליפות. החל מאולימפיאדת בייג'ינג (2022), המכסה השנייה והשלישית ניתנת רק אם כמות זהה של נציגים העפילו לגמר באליפות העולם. במידה וכמות זהה של נציגים לא העפילה, המדינה תוכל להתמודד על קבלת המכסה הנוספת בתחרות הבינלאומית הנוספת שנערכת לאחר מכן. מדינות שלא הצליחו לקבל מכסה בקטגוריה מסוימת באליפות העולם זוכות להזדמנות נוספת בתחרות בינלאומית שנערכת בסתיו, בדרך כלל גביע נבלהורן. בחירת הנציגים למשחקים נתונה לשיקול דעתו של הוועד האולימפי הלאומי. חלק מהמדינות מסתמכות על תוצאות האליפויות הלאומיות שלהן בעוד שלאחרות יש קריטריונים מגוונים יותר. טבלת מדליותעודכן לאחר אולימפיאדת החורף 2018. מחליקים מ-29 משלחות זכו במדליות אולימפיות.
מחליקים ישראליים במשחקים האולימפייםפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
