הכנסה לנפש

הכנסה לנפש (באנגלית: Per capita income, ובקיצור: PCI) או הכנסה ממוצעת היא מדד לקביעת ההכנסה הממוצעת שאדם מרוויח באזור נתון (עיר, אזור, מדינה וכו') בשנה מסוימת.

במדינות רבות, ההכנסה לנפש נקבעת באמצעות סקרי אוכלוסין רגילים, כמו סקר הקהילה האמריקאית (אנ').^[1] סקר זה מאפשר חישוב של הכנסה לנפש הן עבור המדינה כולה והן עבור אזורים או קבוצות דמוגרפיות ספציפיות. עם זאת, השוואת הכנסה לנפש בין מדינות שונות לעיתים קרובות תהיה מורכבת, מכיוון שמתודולוגיות, הגדרות ואיכות הנתונים עשויים להשתנות באופן משמעותי.^[2] מאז שנות ה-90, ה-OECD ערך סקרים קבועים בקרב 38 המדינות החברות בו, תוך שימוש במתודולוגיה סטנדרטית ובמערכת של שאלות.^[3]

הכנסה לנפש משמשת לעיתים קרובות למדידת ההכנסה הממוצעת של מגזר ולהשוואת העושר של אוכלוסיות שונות. הכנסה לנפש משמשת לעיתים קרובות גם למדידת רמת החיים של מדינה. כאשר משתמשים בה להשוואת רמות הכנסה בין מדינות שונות, היא מתבטאת בדרך כלל באמצעות מטבע בינלאומי נפוץ, כגון אירו או דולר אמריקאי. מדד זה הינו אחד משלושת המרכיבים של מדד הפיתוח האנושי של מדינה.

בעוד שהכנסה לנפש יכולה להיות שימושית עבור מחקרים כלכליים רבים, יש לה גם מגבלות:

• השוואות של הכנסה לנפש לאורך זמן צריכות להתחשב באינפלציה. ללא התאמה לאינפלציה, הנתונים נוטים להפריז בהשפעות הצמיחה הכלכלית.
• השוואות בינלאומיות יכולות לתת תוצאה מעוותת על ידי הבדלי יוקר המחיה שאינם משתקפים בשערי החליפין. כאשר המטרה היא להשוות את רמת החיים בין מדינות, התאמה להבדלים בשווי כוח הקנייה תשקף בצורה מדויקת יותר את מה שאנשים באמת יכולים לקנות בכספם.
• מדד הכנסה לנפש הוא ערך ממוצע, ואינו משקף את חלוקת ההכנסה במדינה או באזור שבו נערכה הבחינה. אם חלוקת ההכנסות של מדינה אינה מאוזנת באופן קיצוני, מעמד עשיר קטן יכול להגדיל את ההכנסה לנפש באופן משמעותי בעוד שלרוב האוכלוסייה אין שינוי בהכנסה. מבחינה זו, הכנסה חציונית שימושית יותר בעת מדידת שגשוג מאשר הכנסה לנפש, מכיוון שהיא פחות מושפעת מחריגים.
• פעילות שאינה כספית, כגון סחר חליפין או שירותים הניתנים בתוך המשפחה, בדרך כלל לא נספרת. חשיבותם של שירותים אלה משתנה מאוד בין כלכלות.
• ההכנסה לנפש אינה מתייחסת לשאלה אם ההכנסה מושקעת בגורמים העלולים לשפר את התפתחות האזור, כגון בריאות, חינוך או תשתיות.