לאחר כשנה חידש יחיאל ברי"ל את הוצאת "הלבנון" בפריז, שם יצא לאור בשנים 1865–1870, תחילה כדו שבועון ומ-1868 כשבועון, עד שהמצור על פריז במלחמת צרפת–פרוסיה הפסיק את הוצאתו. הוא עבר למיינץ, ולאחר הפסקה של קרוב לשנה יצא שם "הלבנון" בשנים 1871–1882 כנספח עברי שבועי לעיתון היהודי בגרמנית "דער איזראליט". בשנים 1871–1881 השתתף בעריכה ד"ר מאיר להמן. גם במקומות אלה המשיך "הלבנון" להתמקד בענייני ארץ ישראל. ב-1881 התחיל "הלבנון" לתמוך בחיבת ציון.
בסוף 1882 (תשרי תרמ"ג), בשיא הצלחתו של העיתון, הפסיק "הלבנון" לצאת לאור לתקופה ממושכת עקב פעילותו של יחיאל ברי"ל בענייני העלאת איכרים יהודים מרוסיה לארץ ישראל (הם שייסדו לאחר כשנה את המושבה עקרון, לימים מזכרת בתיה), והמשבר האישי והכספי שעבר בעקבות זאת. הוא ניסה לחדש את הוצאת העיתון ב-1886, בלונדון, שם יצאו לאור גיליונות ספורים, אבל לא נמצאו להם די חותמים. לאחר מותו הפתאומי של יחיאל ברי"ל באותה שנה, לא היה ל"הלבנון" המשך[2].
עם צאת גיליונו הראשון של הלבנון, נספח אליו מוסף בשם "כבוד הלבנון" שהיווה למעשה כתב עת תורני ובמה לחידושי תורה והלכה, כמו גם פולמוסים של רבני ירושלים ומזרח אירופה. בין היתר התפרסמו בכתב העת גם מחקרים וסקירות פרי עטם של אנשי חכמת ישראל ורבנים שונים.
רוני באר-מרקס, בין הסתגרות להסתגלות : כתב העת "הלבנון" והתמודדותה של החברה האורתודוקסית במזרח אירופה עם אתגרי המודרנה, עבודת דוקטור, ירושלים: האוניברסיטה העברית, 2011.
