הרשומות הגאורגיות

הרשומות הגאורגיות הוא השם המקובל לאוסף העיקרי של טקסטים היסטוריים מתקופת ימי הביניים של גאורגיה. אוסף הטקסטים ידוע בשם כַּרתְּלִיס צחוֹברֶבָּה (ქართლის ცხოვრება, חיי כארתלי). כארתלי הייתה חבל הארץ ההיסטורי המרכזי של גאורגיה בימי הביניים, המוכרת בידי המחברים הקלאסיים והביזנטיים כאיבריה.

הרשומות ידועות גם בשם "הרשומות המלכותיות של גאורגיה" משום שהן היו למעשה קובצי הרשומות הרשמיים של מלכי ממלכת גאורגיה.

רשומות הכרוניקה כוללות סדרה של טקסטים המתוארכים לתקופה שבין המאה ה-9 למאה ה-14. תארוך הרשומות כמו גם זיהוי מחברן (למשל לאונטי מרובלי וג'וּנאשֵר ג'וּנאשֵריאני (אנ')) היו עניין לוויכוחים מדעיים. אף על פי שחוקרים רבים בגאורגיה סבורים שהרשומה הראשונה נערכה במאה ה-11, ישנם מספר הולך וגדל של חוקרים מודרניים שאמצו את השערתו של סיריל טואומנוף (אנ') כי הרשומות חוברו בשנת 800 לערך, והטקסטים המאוחרים הוספו במאה ה-14. גרסה "קנונית" נערכה על ידי ועדה מיוחדת שמונתה על ידי המלך וחטנג השישי בתחילת המאה ה-18.

במהלך המאה ה-11 היו שלוש הרשומות הראשונות: "ההיסטוריה של המלכים והאבות הקדמונים של הגאורגים" (גאו'), "תולדות המלך וחטנג גורגסלי" (רו') ו"מות הקדושים של ארצ'יל הקדוש (אנ')", כבר הרכיבו את קובץ הרשומות הראשון, שכיסה את ההיסטוריה של גאורגיה מימי קדם, עד לתקופת מלכותו של וחטנג גורגסלי (452-502) ועד למותו של צאצאו ארצ'יל בשנת 786. באמצע המאה ה-12 נוספו שני טקסטים: "הכרוניקה של כארתלי" (גאו') המתעדת את ההיסטוריה של גאורגיה מסוף המאה ה-8 ועד לשלטונו של המלך בגרט השלישי (1008-1014), שהיה המלך הראשון של גאורגיה ששלט בכל גאורגיה, ועד לתחילת שנות שלטונו הראשונות של המלך גיאורגי השני (1072-1089), ו"חיי מלך המלכים דוד" (גאו'), שממשיכה לתעד את ההיסטוריה של גאורגיה ומתמקדת בתקופת שלטונו של דוד הבנאי (1089-1125).

כתבי היד של כרתליס צחוברבה, שהתבססו על הרשומות הקדומות, הועתקו מאוחר יחסית. המוקדם ביותר מביניהם נקרא אַנַאסֵאוּלִי (גאו') או קודקס המלכה אנה (אשתו של אלכסנדר הראשון (אנ'), מלך ממלכת קאחתי) מתוארך לשנים 1479–1495. נוסח עיקרי נוסף נקרא מַרִיָמִיסֵאוּלִי (גאו') או קודקס המלכה מרים (אנ'). הוא הועתק בשנים 1633-1645/1646. וכן שתי רשימות חלקיות צַ'אלַאשווִילִיסַאוּרִי (ჭალაშვილისეული) שהועתק במאה ה-17 ומְצחֵתוּרִי (მცხეთური) שהועתק בשנת 1697. עם זאת לכתבי היד הגאורגיים ששרדו קדמה גרסה ארמנית מקוצרת הידועה בשם "תולדות הגאורגים" (Պատմութիւն Վրաց), נוצר ככל הנראה במאה ה-12, כאשר הטקסט הקדום ביותר שהועתק היה בין השנים 1279–1311.

מספר כתבי יד תורגמו לשפות שונות: צרפתית, רוסית, אנגלית וגרמנית, אך כל אחד מהם מכסה רק מספר נבחר של טקסטים אלה.

מספר חוקרים מודרניים, כמו איוון ג'אוואחישווילי (אנ'), חקרו את האותנטיות של החלקים המוקדמים של הרשומות הגאורגיות והמליצו לקרוא בהם בזהירות. לדבריהם הרשומות הן למעשה ביטוי לאינטרסים מעמדיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים. התוכן העיקרי שלהם, למעט כמה יוצאים מן הכלל, הוא תיאור המלכים, האצילים, המפקדים והקרבות שלהם. האידאולוגיה של מחברי הרשומות מבוססת על הרעיון של הנצרות בתהליך ההיסטורי. המחברים מסבירים את האירועים ההיסטוריים בכוח האמונות והנסים, ולעיתים הם מנסים להיפטר מההשגחה ולחפש את הקשר הסיבתי בין האירועים. המיזוג בין עובדות היסטוריות למיתוסים מקשה לעיתים על ההבחנה מה היסטוריוגרפיה אמיתית ומה מיתולוגיה. יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של טקסטים והשוואתם למקורות אחרים, ביניהם חיבורים קלאסיים, וסדרת מחקרים ארכאולוגיים מאוחרים, תמכו באמינותם של רבים מהרשומות הגאורגיות. טקסטים אלה מתייחסים לא רק להיסטוריה של גאורגיה, אלא גם של ארמניה והקווקז בכלל, איראן, סוריה, אנטוליה, האימפריה הרומית, הכוזרים והטורקים.