ה.ל.א. הארט

ה.ל.א. הארט
H. L. A. Hart

לידה	18 ביולי 1907 הרוגייט, הממלכה המאוחדת
פטירה	19 בדצמבר 1992 (בגיל 85) אוקספורד, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Herbert Lionel Ozo
השקפה דתית	אתאיזם
מקום לימודים	קולג' צ'לטנהאם, ניו קולג', בית ספר ברדפורד
מוסדות	אוניברסיטת אוקספורד MI5
מונחה לדוקטורט	John Finnis, יוסף רז
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	תורת המשפט, מחשבה מדינית
עיסוק	משפטן, פרופסור למשפטים, פילוסוף
הושפע מ	מקס ובר, ג'ון אוסטין (משפטן), ג'ון אוסטין, ג'רמי בנת'ם, לודוויג ויטגנשטיין
השפיע על	רונלד דבורקין, ג'ון רולס, יוסף רז, אסף שרון
מדינה	הממלכה המאוחדת
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה הבריטית
בן או בת זוג	Jenifer Hart

הרברט ליונל אדולפוס הארט (באנגלית: H.L.A. Hart;‏ 18 ביולי 1907 – 19 בדצמבר 1992) היה פילוסוף יהודי-בריטי, הנחשב לאחד מהפילוסופים של המשפט החשובים ביותר במאה העשרים. חיבר את הספר "מושג החוק (אנ')" והיה פרופסור לתורת המשפט באוניברסיטת אוקספורד. הארט פיתח תאוריה מתוחכמת של משפט פוזיטיבי בתוך המסגרת של הפילוסופיה האנליטית. הארט תרם גם תרומה חשובה לפילוסופיה הפוליטית.

הארט נולד ב-1907, בעיר הארוגייט באנגליה, בשם הרברט ליונל אדולפוס, בנו של חייט יהודי משגשג ממוצא גרמני ופולני. התחנך בקולג' צ'לטנהאם, בבית הספר בראדפורד גראמר ובניו קולג' שבאוקספורד. בשנת 1929 הוא סיים לימודי תואר ראשון באוקספורד, ראשון בני כיתתו. הוא נעשה עורך דין טוען בבית משפט (באריסטר), היה חבר בלשכת עורכי הדין בצ'נסרי מ-1932 עד 1940, והיה חברו הטוב של ריצ'רד (מאוחר יותר לורד) וילברפורס. במהלך מלחמת העולם השנייה, עבד הארט עם MI5, מחלקה במודיעין הצבאי הבריטי, שם הוא חידש את קשריו עם ידידיו מאוקספורד. הוא לא שב לפרקטיקה המשפטית לאחר המלחמה, והעדיף במקום זאת לקבל את ההצעה להיות מרצה עמית (בפילוסופיה, לא משפטים) בניו קולג' שבאוקספורד. בשנת 1952 הוא התמנה לפרופסור לתורת המשפט באוקספורד. הוא פרש מהקתדרה ב-1969 וירש אותו רונלד דבורקין. הוא היה נשיאה של החברה האריסטוטלית מ-1959 עד 1960. הוא נישא לג'ניפר ויליאמס, עובדת מדינה בכירה, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הארט ניהל גם מערכות יחסים מיניות עם גברים.

רבים מתלמידיו הראשונים של הארט הפכו לפילוסופים משפטיים, מוסריים ופוליטיים חשובים. בכללם בריאן בארי, ג'ון פיניס, קנט גרינוולט, נייל מקקורמיק, יוסף רז, צ'ין ליו טן, וו.ג'. ואלושוב, ורונלד דבורקין. להארט הייתה גם השפעה חזקה על ג'ון רולס הצעיר בשנות החמישים, כשרולס היה מלומד אורח באוקספורד מעט אחרי שסיים את הדוקטורט שלו.

יותר מכל אדם אחר, חולל הארט מהפכה בשיטות של תורת המשפט ובפילוסופיה של החוק בעולם דובר האנגלית. הוא הושפע מהפילוסופים של השפה ג'ון ל. אוסטין ולודוויג ויטגנשטיין. הארט הביא את כלי הניתוח, במיוחד לינגוויסטיקה ופילוסופיה, כדי להתדיין בעזרתם בבעיות המרכזיות של התאוריה המשפטית. שיטתו של הארט שילבה ניתוח זהיר של אנליזה פילוסופית בת המאה העשרים עם מסורת תורת המשפט של ג'רמי בנת'ם, הפילוסוף האנגלי המשפטי, פוליטי ומוסרי הגדול. הארט גם הושפע מן המשפטן האוסטרי הנס קלזן, על אף שהארט דחה שני מאפיינים בולטים של הפוזיטיביזם של קלזן: הרעיון שהחוק דורש בהכרח עונשים; והרעיון הנאו-קאנטיאני שהתופעה החברתית הנורמטיבית לא יכולה להיות מוסברת באופן טהור במונחים של עובדות חברתיות. במקומם, קיבל הארט את מאפייני המשפט הפוזיטיבי כפי שהציע המשפטן (להבדיל מפילוסוף השפה) ג'ון אוסטין: המשפט הוא יציר האדם, ואין קשר הכרחי בין המשפט למוסר.

עבודתו החשובה ביותר היא ספרו "מושג החוק", שיצא לאור לראשונה ב-1961, ומהדורה שנייה (שכוללת הערות חדשות) יצאה לאחר מותו ב-1994. הספר הוא תוצאה של סדרת הרצאות שהארט החל להעביר ב-1952, והוא מבשר בהרצאות הולמס שלו: "פוזיטיביות והפרדת החוק והמוסר" שהוא העביר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. מושג החוק התפתח להשקפה מורכבת של הפוזיטיביזם המשפטי. בין הרעיונות הרבים שהוא פיתח בספרו ניתן לראות את:

• ביקורת על התאוריה של ג'ון אוסטין שהחוק הוא מצוות הריבון המגובה על ידי איום של עונש, בעיקר בטענה שהתאוריה של אוסטין אינה נותנת מענה לשאלת ההזדהות של החברה עם החוק.
• בניגוד לתורת הפקודה של אוסטין שדנה בשלטון האדם (הריבון) במשפט, הארט מתמקד בשלטון המוסדות, להם כפוף גם הריבון.
• הבחנה בין כללי משפט ראשוניים ומשניים: הכללים הראשוניים עוסקים בהתנהגות (לדוגמה, המשפט הפלילי), בעוד שהכללים המשניים עוסקים בשיטות ובנהלים לאכיפת הכללים הראשוניים, להעמדה לדין לפיהם, ליצירתם ולתיקונם וכו'.
• הבחנה בין שתי נקודות מבט – פנימית וחיצונית – של המשפט והחוקים, שקרובה להבחנה של מקס ובר (ומושפעת ממנה) בין שתי פרספקטיבות – משפטית וסוציולוגית – של החוק.
• פיתוח הרעיון של שיקול דעת שיפוטי.
• הרעיון של כלל ההכרה (Rule of Recognition), כלל חברתי שמבדיל בין נורמות שיש להן סמכות של חוק ונורמות שאין להן. הארט ראה את רעיון כלל ההכרה כהתפתחות של ה-Grundnorm של קלזן.
• תשובה מאוחרת (במהדורת 1994) לרונלד דבורקין, שמתח ביקורת על הפוזיטיביזם המשפטי באופן כללי ובמיוחד על השקפתו של הארט בנידון בספריו: "לקחת את הזכויות ברצינות", "עניין של עיקרון", ו"אימפריית החוק".

הארט כתב ביחד עם טוני הונורה את ספרו "סיבתיות בחוק" (1959, מהדורה שנייה 1985). כתוצאה מוויכוחו המפורסם עם לורד פטריק דבלין על תפקיד החוק הפלילי באכיפת נורמות מוסריות, כתב הארט את "חוק, חירות ומוסר" (1963) ואת "טוהר המידות של החוק הפלילי" (1965). עמדתו הליברלית של הארט, שהובעה בספרים אלה, הייתה שאין לעשות שימוש במשפט הפלילי לשם אכיפת נורמות של מוסר פוזיטיבי. לעבודתו של הארט על היחסים בין החוק והמוסר הייתה השפעה ניכרת על החוק בבריטניה והיא עזרה להפוך לחוקית את ההומוסקסואליות, בין היתר.

אמנון רובינשטיין בספרו "אכיפת המוסר בחברה מתירנית" משנת 1975 מושפע מן הוויכוח שבין הארט ללורד דבלין, האם לגיטימי לאכוף את המוסר באמצעות החוק. רובינשטיין תקף את האיסור במשפט הישראלי על יחסי מין בין גברים.^{[דרוש מקור]}

• חוק, חירות ומוסר, מאנגלית: אליה גילדין. ירושלים: אדם, 1981.
  • מבוא למהדורה העברית ואחרית דבר למהדורה החדשה: רות גביזון, תל אביב: ספרי עליית הגג, 2006.

• הפולמוס בין הארט ופולר

• ד"ר עומר שפירא, "תורת המשפט" (בורסי הוצאה לאור, 2007), עמ' 65-74
• אנדרי מרמור, אחרית דבר למושג החוק, משפטים כז(1)(1996)

מדיה וקבצים בנושא ה.ל.א. הארט בוויקישיתוף

• ביוגרפיה קצרה שכתב טוני הונורה
• חייו של הרברט הארט: הסיוט והחלום הנעלה
• ה.ל.א. הארט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרברט ליונל אדולפוס הרט, דף שער בספרייה הלאומית