ווספ (אונייה, 1807)
"ווֹסְפּ" (באנגלית: USS Wasp) הייתה אוניית מפרשים מלחמתית מסוג סלופ נושא 18 תותחים של הצי האמריקני, שנפלה לידי הצי המלכותי הבריטי בחודשים הראשונים של מלחמת 1812. האונייה נבנתה ב-1806 במספנת הצי בוושינגטון והוכנסה לשירות פעיל ב-1807. ב-1812 הכניעה ולכדה את אה"מ "פרוליק" (22 תותחים), אך מיד אחר כך נפלה היא עצמה בשבי לידי אוניית קו בריטית (74 תותחים) שהופיעה בזירה. היא הוכנסה לשירות פעיל בצי המלכותי, תחילה בשם אה"מ "לוּסֶרוויֶא" (Loup Cervier) ואחר כך בשם אה"מ "פִּיקוֹק" (HMS Peacock). באמצע 1814, תוך כדי שירותה, התמלאה מים וטבעה על כל צוותה ליד כפי וירג'יניה, בפתח מפרץ צ'סאפיק. שירותה בצי האמריקניב-1808 עסקה "ווספ" בעיקר באכיפת האמברגו של ג'פרסון, שכלל הובלת חיל מצב מניו יורק סיטי אל פסמקוודי בחודש יוני, סיורים במפרץ קסקו שבמיין בחורף 1808-1809, ושהייה בפורטלנד עד מאי 1809. בשבועות האחרונים של שנת 1810 פעלה האונייה בין נמלי צ'ארלסטון וסבנה. ב-1811 הפליגה "ווספ" אל המפטון רודס והצטרפה לשייטת בפיקוד קומודור סטיבן דיקייטר, שכללה מלבדה את הבריג "נאוטילוס" והפריגטות "יונייטד סטייטס" ו"קונגרס".[1] "ווספ", בפיקודו של מאסטר-קומנדנט ג'ייקוב ג'ונס,[2] המשיכה לסייר לאורך חופי המדינות התיכונות אחרי כניסת ארצות הברית למלחמה נגד בריטניה ביוני 1812. הקרב היחיד שניהלה במלחמה זו אירע באוקטובר 1812. ב-13 בחודש הפליגה מנהר דלאוור, ויומיים לאחר מכן נקלעה לסערה חזקה, שתלשה את מנור החלוץ שלה וסחבה למצולות שניים מאנשי צוותה. למחרת בערב נתקלה "ווספ" בשייטת אוניות בריטית, ולמרות ששתיים מביניהן נראו כאוניות מלחמה גדולות, הפליגה לעברה ללא היסוס. היא הצליחה להשיג את שיירת האויב למחרת בבוקר, אז גילתה כי מדובר בשש אוניות סוחר מלוות על ידי הסלופ (22 תותחים) אה"מ "פרוליק".[3] באחת עשרה וחצי בבוקר ה-15 באוקטובר פתחו השתיים באש אחת על השנייה כשהמרחק ביניהן 50 עד 60 יארד. הקרב היה קצר והלחימה עזה, ושתי האוניות ספגו נזקים כבדים בתרונה ובחיבל, אך "ווספ" הצליחה לפשוט על סיפון יריבתה ולגבור עליה. איתרע מזלה של "ווספ", ובזירת הלחימה הופיעה לפתע אוניית קו בריטית נושאת 74 תותחים, אה"מ "פויקטירס". "ווספ", שתרניה ומפרשיה נפגעו קשות, לא יכלה להימלט או להשיב מלחמה ליריב חזק שכזה, וב-4:00 אחר הצהריים נכנעה ונפלה בשבי.[4] שירותה בצי הבריטימיד לאחר נפילתה הוחלף שמה של "ווספ" ל"לוּסֶרוויֶא".[5] היא הוכנסה לשירות פעיל ב-1813 בתחנת הצי בהליפקס (נובה סקוטיה) תחת פיקודו של קפטן צ'ארלס גיל.[6] ב-26 בפברואר 1813 החליף אותו קפטן ויליאם מנדס.[7] ביוני נשלחה "לוסרוויא" אל ניו לונדון, שם סייעה בהטלת הסגר על שייטת בפיקוד קומודור סטיבן דיקייטר שנמצאה בנמל. גיימס בידל, שהיה לוטננט ראשון ב"ווספ" וכעת הקפטן של הבריג האמריקני הורנט (אונייה, 1805), הזמין את מנדס להתמודד מולו בקרב אונייה מול אונייה, אך דיקייטר אסר עליו לעשות זאת. למחרת עזבה "לוסרוויא" את ניו לונדון והמשיכה בסיורה.[8] ב-27 ביוני לכדה את הסקונר "ליטל ביל" (Little Bill) בפיקוד רב החובל ג'ון רוץ', שהפליגה מסנט ברתולומיוז אל קרוליינה הצפונית. היא הוביל מטען של סוכר ודבשה. "ליטל ביל" הושבה לבעליה.[9] ב-28 באוגוסט לכדה "לוסרוויא" את האונייה "הופ" (Hope), 468 טון תפוסה, בפיקוד רב החובל ג' אמרי. "הופ" הפליגה מליסבון אל ניו פורט עם מטען של מלח. גם היא הושבה לבעליה.[10] ב-29 באוקטובר חילצה "לוסרוויא" מן השבי את הבריג "ג'ון אנד מרי" בפיקודו של רב החובל ט' קולינס.[11] היא אף נטלה חלק עם עוד שלוש אוניות מלחמה בריטיות בלכידת הסלופ "אמליין", 44 טון, בפיקוד רב החובל א' אדמס, שהפליגה מניו יורק אל רוד איילנד עם מטען של 240 חביות קמח.[12] זמן מה לאחר שהבריג האמריקני "הורנט" לכד והטביע בפברואר 1813 את הבריג הבריטי "פיקוק", הוחלף שמה של "לוסרוויא" לאה"מ "פיקוק". מנדס קיבל ב-23 במרץ 1814 את הפיקוד על "טרפסיקורי",[13] והפיקוד על "פיקוק" עבר לתקופה קצרה לידיו של קפטן ג' דונט.[14] באפריל או זמן קצר לאחריו הועלה קומנדר ריצ'רד קוּט מאה"מ "בּוֹרֶר" לדרגת פוסט קפטן והועבר אל "פיקוק".[15] "פיקוק" הייתה אחת מחמש אוניות מלחמה בריטיות שלכדה ב-21 באפריל 1814 את הבריג השוודית "מינרווה".[16] ב-15 במאי חילצה משבייה את האונייה השוודית "פרובידנטיה", 4 תותחים, 400 טון ו-17 איש. היא נשבתה על ידי פריבטיר אמריקני במהלך הפלגתה מהאי אמליה אל ליסבון עם מטען של עצי אורן, ארז ועוד. באותו היום חילצה מן השבי גם את האונייה הרוסית "הנדריק", 8 תותחים, 80 טון ו-13 איש. "הנדריק" נלכדה בעת הפלגתה מן האי אמליה אל אמסטרדם, כשהיא נושאת מטען של עצי אורן וכותנה. אחריתה"פיקוק", בפיקודו של קוט, אבדה ליד כפי וירג'יניה. היא יצאה לים ביוני, וככל הנראה התמלאה מים וטבעה ביולי 1814.[17] מקורות
קישורים חיצונייםהערות שוליים
|