וסילי מירוביץ'

וסילי מירוביץ'
Васи́лий Миро́вич

לידה	1740? טובולסק, פלך טובולסק, האימפריה הרוסית
פטירה	15 בספטמבר 1764 (בגיל 24 בערך) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית
דרגה	podporuchik

וסילי יאקובלביץ' מירוביץ' (ברוסית: Васи́лий Я́ковлевич Миро́вич;‏ 1740 – 15 בספטמבר 1764) היה קצין רוסי זוטר בגדוד סמולנסק של צבא האימפריה הרוסית, הידוע בעיקר בזכות ניסיונו הכושל לחלץ את איוואן הששי מכלאו במצודת שליסבורג. איוון השישי היה קיסר רוסיה יותר משנה כתינוק בשנים 1740–1741, עד שהוא ומשפחתו הודחו ונכלאו על ידי יליזבטה, קיסרית רוסיה ולאחר מכן על ידי יקתרינה הגדולה. ניסיון החילוץ הסתיים ברצח איוואן על ידי שני סוהרי הקבע שלו, שקיבלו הוראות קפדניות וסודיות של הקיסרית להרוג את אסירם באירוע שכזה.

וסילי מירוביץ' נולד בסביבות שנת 1740. לא נודע הרבה על חייו עד שניסה להציל את איוון השישי, למעט העובדה שהוא ממוצא אוקראיני אריסטוקרטי. אחוזות משפחתו הוחרמו בשנת 1709 על ידי פיוטר הגדול מכיוון שסבו התייצב לצדו שלאיוואן מזפה נגד הצאר במהלך הפלישה השוודית לרוסיה. מירוביץ' גדל בעוני כתוצאה מכך ונשלל ממרבית המורשת המשפחתית שלו, הוא עתר לסנאט הרוסי בתקווה להחזיר את אדמות משפחתו פעמיים וסורב בשתי הפעמים. הוא התקרב להאטמן של אוקראינה, אך נאמר לו כי טענותיו חסרות סיכוי.

מירוביץ' שובץ לאחר מכן כקצין במבצר שליסלבורג, המצודה בה איוואן השישי נכלא. מירוביץ' החל במהרה להבין את זהותו של האסיר ששמו נאסר מצוות הכלא, והוא קבע את עצמו כמצילו. כוונותיו המקוריות של מירוביץ' היה להביא לעצמו תהילה באמצעות הצלת הצאר האמיתי, כך שיוכל ליהנות מחיים טובים יותר. עם זאת, הוא לא הבין שהייתה פקודה סודית להרוג את איוואן אם ינסו לחלצו.

הוא מצא שותף בשם אפולון אושאקוב בתחילת מאי 1764. תוכניתם כללה ניסיון של אושקוב להיכנס למבצר בסירה עם צו מזויף של הקיסרית המורה על שחרורו של איוואן הששי. לאחר מכן הם יעצרו את מפקד הכלא ויבריחו את איוון לסנקט פטרבורג דרך נהר הנייבה. שם, הם יודיעו על איוון כשליט ראוי. ההפיכה לא הלכה לפי התוכנית כאשר אושאקוב נשלח לפתע ללוות שיירה לסמולנסק. אולם אושקוב, באמתלה של מחלה, נפרד מהשיירה ופנה לעבר הבירה. עם זאת, הוא לא חזר וטבע בדרכו.

מירוביץ', לאחר שחיפש אחרי שותפים חדשים ללא הצלחה, החליט להשלים את ההפיכה לבדו. הוא כתב מניפסט המצהיר על זכותו של איוואן לכתר, וב-16 ביולי, סמוך לשעה 02:00, הוא קרא לאנשים שנמצאים תחת פיקודו לנשק והחל בניסיונו לשחרר את איוון. לאחר שמירוביץ' תפס את השערים הראשיים, המפקד הוזעק לבדוק מה קורה והודח על ידי מירוביץ' ללא התחשבות. חילופי יריות בין אנשיו של מירוביץ' לשומריו של איוואן, הסתיים בהפסקת אש מוסכמת על ידי השומרים. עם זאת, כאשר הגיע מירוביץ' לצינוק שבו הוחזק איוואן, הוא גילה שהאחרון כבר הוצא להורג על ידי השומרים האחראים על ביצוע הפקודה הסודית של הקיסרית. לאחר מכן נכנע מירוביץ' לשומרי הכלא.

החקירה נמשכה שבועות רבים ובמהלכה סירב מירוביץ' לנקוב בשמות שותפיו. יקטרינה, אף על פי שכעסה, דחתה את פסק הדין ברוב קולות בית המשפט ובחרה שלא לדחוף לעונש אלים ואף הכחישה את הצעת חבר השופטים לעינויים. לבסוף, מירוביץ' הוצא להורג ב-15 ספטמבר וחיילים מעורבים רבים אחרים נידונו למלקות וגלות.

• Alexander, J. T. (1989). Catherine the Great: Life and Legend. New York: Oxford University Press. ISBN 9780195061628.
• Massie, R. K. (2016). Catherine the Great: Portrait of a Woman. London: Head of Zeus. ISBN 9781784975845.
• Rounding, V. (2007). Catherine the Great. London: Arrow Books. ISBN 9780099462347.
• «По делу Мировича» (его два прошения и официальная записка о суде над ним // Сборник исторических материалов и документов, относящихся до истории России XVIII—XIX вв. / изд. М. Михайловым. — СПб., 1873.
• Ковалевский Е. Е. Граф Д. Н. Блудов и его время. — СПб., 1866 (приложение).
• Бантыш-Каменский Д. Н.. История Малой России. — Т. IV.
• Шубинский С. Н. Иоанн Антонович // Русская Старина. — Т. XXIV и XXV.
• Бильбacoв В. А. Иоанн Антонович и Мирович. — М., 1908. — 123 с.
• «Записка» В. П. Кочубея // Чтения в Московском Общ. Истории и Древностей Российских. (1860, III)
• Бильбасов. Шлиссельбургская нелепа. Исторический вестник, 1888, Т. 32 (апрель, май, июнь), 842 стр.. Архивировано 14 февраля 2012 года.
• Мирович, Василий Яковлевич // Энциклопедический словарь Брокгауза и Ефрона : в 86 т. (82 т. и 4 доп.). — СПб., 1890—1907.