|
ועד העדה המערבית בירושלים  ועד העדה המערבית בירושלים הוא גוף שנוסד על ידי הרב דוד בן שמעון בירושלים בשנת 1860, ונועד לארגן את יהודי דרום אגן הים התיכון, בירושלים. ועד זה היה הראשון שפרש מוועד העדה הספרדית בירושלים, שהיה עד אז הגוף המרכזי של היהודים הספרדים בירושלים. רקעהעדה הספרדית בארץ ישראל של המאה ה-19הקהילה הספרדית בארץ ישראל נוסדה על ידי מגורשי ספרד, והייתה הגדולה בקהילות היהודיות בארץ ישראל במאה ה-19, כאשר רובו של היישוב היהודי התרכז בירושלים. במפקד שהתבצע בשנת 1863 היו הספרדים רוב מכריע בקרב יהודי ירושלים. נספרו 7,500 ספרדים, כאשר מספר המערביים מתוכם היה כ-600. מספרם של האשכנזים באותה תקופה עמד רק על 2,500 איש. עדת הספרדים, כללה בתוכה משפחות מה'מערבים' (מוגרבים) (-הגדרות שונות ליהודי מרוקו) ומבני האשכנזים שהיו בעיר והסתפחו אליהם. יחד הם קיבלו את מרותה ודרך התנהלותה, למרות השוני במנהגים, נוסחי התפילה וכיוצא בזה. ניכרה העדפה ברורה מצד השלטונות העות'מאניים לקהילה הספרדית שהייתה בעלת המסורת הארוכה ביותר של 'הכרה רשמית'. השלטון העות'מאני העדיף לתמוך בהתארגנות היסטורית, וותיקה ומוכרת שעימה קיים קשרים מקדמת דנא. העדה הספרדית ניהלה תוך אוטונומיה גמורה את מוסדותיה ונכסיה שכללו: בתי-כנסת, בתי דין, מוסדות חינוך ומפעלי צדקה. באותה תקופה, היישוב היהודי בארץ ישראל, התפרנס בעיקר מתמיכות ותרומות שניתנו על ידי יהודי התפוצות. תרומות אלה נקראו כספי החלוקה. עקרון "החלוקה" הספרדית חילק את הקהילה לשלוש שכבות עיקריות: הראשונה, עשירים וסוחרים גדולים. השנייה, ובה רוב העדה, אנשים פשוטים שהתפרנסו מעבודות שונות ולכן לא קיבלו מדמי החלוקה. והשלישית, כללה את תלמידי החכמים, שעיקר פרנסתם הייתה מכספי החלוקה, אשר היוו מקור הכנסה בלתי מבוטל שהספיק למחייתם. מכאן, שרוב בני העדה נאלצו למצוא תעסוקה לפרנסתם, כיוון שעיקרון החלוקה הספרדי היה שרק תלמידי חכמים יוכלו לקבל מימון מכספי החלוקה, למעט מקרים סוציאליים ומוסדות העדה. הרקע להפרדות העדות השונות מעדת הספרדיםמאמצע המאה ה-19, בעקבות גלי העלייה מאירופה, אסיה וצפון אפריקה, החלו להבחין בהבדלים השונים בין העדות בלבוש, שפה, אורח חיים, מנהגי תפילות וכו'. הסכסוך הראשון בתוך העדה הספרדית, היה בין הרוב הספרדי לבין בני העדה המערבית, אשר רבים מהם היו עניים וזקנים ונזקקו לכספי החלוקה על מנת להתפרנס. אנשי העדה המערבית טענו, כי למרות שבקרב המערבים ישנם חכמים ורבנים ידועים וגדולים בתורה, העדה הספרדית מקפחת אותם בהפרשי כספי החלוקה המוענקים להם, וזאת למרות שרוב כספי החלוקה מגיעים מארצותיהם של המערביים. העדה הראשונה שנפרדה רשמית מן הספרדים והוכרה כעצמאית הייתה עדת המערביים (יוצאי מדינות דרום אגן הים התיכון ובעיקר צפון אפריקה). עדות אחרות כגון: הבוכרים, הפרסים ואחרים הקימו לעצמן מסגרות ארגוניות עדתיות נפרדות בתחומים שונים כמו חינוך וסעד, אך המשיכו להכיר בסמכות ועד העדה הספרדית בתחומים עיקריים. לאחר פיצול זה של העדה המערבית, החלו עדות נוספות בתהליכי פירוד מעדת הספרדים, וזאת בעקבות מחלוקות בנושא חלוקת כספי החלוקה. במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 נפרדו מהעדה הספרדית שתי עדות, הדגסטאנים והגורג'ים, שמוצאן מן הקווקז. עדה נוספת שהצטרפה למהלכי פירוד אלה, הייתה העדה התימנית, שבשנת 1907 הקימה גם היא קהילה נפרדת, לאחר טענות חוזרות ונשנות אודות קיפוח העדה התימנית בכספי החלוקה. כמו כן לאחר בניית שכונת מחנה ישראל על ידי יוצאי צפון אפריקה, יצאו בעקבותיהם גם מקרב הגורג'ים, הפרסים, החלבים, הבבלים והדמשקאים. הסיבות להיפרדותם של המערביים מהספרדיםהרצון של 'המערביים' להיפרד מ 'הספרדים' נבע משלוש סיבות עיקריות:
סכסוך זה, לווה בהשמצות והאשמות הדדיות שנסב בעיקר סביב ניסיונות המערביים ליצור מערכת קשרים עצמאיים עם היהודים בחו"ל והתנגדותם של 'הספרדים' למהלכים אלו. אל סכסוך זה הצטרפו עדות נוספות, אשר צידדו באחד משני המעורבים. המערביים פעלו רבות על מנת להשיג אוטונומיה ועצמאות בכל הקשור לפעילותם אך נתקלו בסירוב מוחלט מצד הספרדים. המערביים הצליחו להשיג את האוטונומיה הנכספת ולהיפרד מהספרדים, רק עם עלייתו של הרב דוד בן- שמעון ממרוקו לארץ ישראל, בשנת תרי"ד (1856). תפקידו של הרדב"ש בהיפרדותבהנהגתו של הרב דוד בן שמעון נפרדו היהודים יוצאי מדינות צפון אפריקה (המוגרבים) מעדת הספרדים, והם החלו מנהלים את חיי קהילתם באופן אוטונומי. הפרדות זו של המוגרבים מעדת הספרדים היוותה אבן דרך בהיפרדות עדות נוספות מהם, ובכך שימשה כנקודת מפנה בעיצוב חיי הקהילה היהודית בארץ באותה תקופה. הרדב"ש כמי שיזם והנהיג הפרדות זו, היה הרוח החיה בניהול חיי קהילת המוגרבים מכאן ואילך. בבואו לירושלים מצא הרדב"ש את קהילת המערביים במצב של עוני, דלות ומחסור. הרב החל לארגן את הקהילה המערבית, וייסד עדה עצמאית המנותקת מקהילת הספרדים. הוא בנה בתי כנסת וייסד מוסדות בעיר העתיקה ושלח בעצמו שד"רים אל קהילות המגרב, על מנת שיגייסו כספים למען העדה בכלל, ולצורך מטרתו העיקרית, הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר לרווחתם של היהודים המערביים - היא שכונת מחנה ישראל. כינויו של הרב היה "אבי היתומים ודיין האלמנות", וזאת בעקבות הדאגה הרבה לנזקקי העדה. הרדב"ש, פתח חנות למכירת בשר לעניים בלבד, וביתו אף שימש כבית מחסה ומקום תמיכה לנזקקים. לאחר היפרדות עדת המערביים מהספרדים יצר הרדב"ש ארגון עצמאי, בו היו מוסדות וועדות שבהן הייתה חלוקת תפקידים ברורה שנוהלה באוטונומיה מוחלטת, תחת חסותו של הקונסול הצרפתי בירושלים. רבני העדה המערבית בירושליםרבנים ראשיים
דיינים ורבנים נוספים
ועד עדת המערבים כיוםועד עדת המערבים קיים עד היום, כאשר מטרותיו העיקריות הן שימור מורשת יהודי המערב בארץ ישראל וחלוקת מלגות לסטודנטים יוצאי צפון אפריקה. הוועד מפעיל את הכולל על שם הרב "צוף דבש" ברובע היהודי בירושלים, בראשותו של הרב יוסף ועקנין זצ"ל. רב העדה כיום הוא הרב שלמה דיין. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
