|
זוהר הקוטב זוהר דרומי מעל שמי כדור הארץ, כפי שנראה מתוך תחנת החלל הבין-לאומית בסיורה סביב כדור הארץ. צולם ב-18 בספטמבר 2011, במהלך סיור של תחנת החלל מדרום אוסטרליה, בדרום האוקיינוס השקט, לצפון האוקיינוס השקט, במערב אמריקה התיכונה. ברקע ניתן לראות מטאורואידים, וכן את השתקפות הזוהר הדרומי בחלונות התא, ליד הלוחות הסולאריים. זוהר הקוטב (בלטינית: Aurora, "אורורה") הוא תופעת טבע המאופיינת בהופעה של אור בצבעים שונים בשמי הלילה. התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני, שם היא נקראת זוהר צפוני (aurora borealis - אורורה בוראליס) או בשמה הנפוץ ביותר אורות הצפון, ובקוטב הדרומי, שם היא נקראת זוהר דרומי (aurora australis - אורורה אוסטרליס). התופעה מתרחשת כאשר נוצר בחגורות ואן אלן "עומס יתר" של חלקיקים שזורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ ומתנגשים במולקולות שבאוויר, בעיקר בחנקן ובחמצן שבאטמוספירה – באזור היונוספירה, וגורמים להם לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור. התופעה מתרחשת בעת פעילות מוגברת של השמש. אטומי החמצן באטמוספירה טעונים באופן קבוע ובעת שמגיעה "רוח השמש" טעונה מטען גם היא, נוצר מפגש בין האטומים הטעונים המצריך שחרור אנרגיה, שבא לידי ביטוי בהופעת זוהר הקוטב. צבעו של זוהר הקוטב נקבע בהתאם לסוג האטום. ירוק, שהוא הצבע הנפוץ ביותר, נוצר כתוצאה מפגיעה באטום חמצן. ואילו צבעים נדירים יותר כאדום וכחול נוצרים מאטומי מימן או חנקן, או מפגיעה ברמה גבוהה יותר של האטמוספירה. בעבר לוותה התופעה בהשערות רבות, ביניהן שהזוהר הוא תוצר של גזים שונים הפורצים מכדור הארץ ואמונות טפלות, כהארת הדרך למתים העולים השמיימה. צפייה בזוהר מכדור הארץ  הזוהר מופיע בדרך כלל סמוך לקטבים המגנטיים של כדור הארץ, משום שהאטומים הטעונים נמשכים אליהם בהתאמה. במהלך סערות גאומגנטיות זוהר הקוטב יכול להופיע גם באזורים מרוחקים מאוד מהקטבים המגנטיים, בתלות בעוצמת הסערה המגנטית. זוהר הקוטב ניתן לצפייה בלילות בהירים, נטולי או מעוטי עננים. על מנת לצפות בו יש להתרחק מאזורים הסובלים מ"זיהומי אור", כגון ערים ומקומות יישוב מוארים, ולצאת אל אזורים חשוכים. "משפכים" בשדה המגנטי של כדור הארץ נקראים גם "הטבעת המגנטית", שם מתרחשת התופעה. כאשר מופיע זוהר צפוני, בחלק הצפוני של כדור הארץ הוא נקרא "אורורה בוראליס" וכאשר רואים את הזוהר בדרום הוא נקרא "אורורה אוסטרליס". את הזוהר הדרומי ניתן לראות באנטארקטיקה היבשת המקיפה את הקוטב הדרומי. באזור "הטבעת המגנטית" של הצפון, ניתן לראות את הזוהר הצפוני לרוב בצפון רוסיה, פינלנד, איסלנד, גרינלנד, אלסקה וקנדה. ככל שהסופה הסולרית חזקה יותר כך מתפשט הזוהר מהקטבים לכיוון קו המשווה,[1] כך שניתן לראותו גם במדינות דרומיות יותר כגון צפון ארצות הברית, אסטוניה ועוד. השפעות סערות גאומגנטיותסופה כזו משבשת את השדה המגנטי של כדור הארץ ויכולה לשבש את תקשורת הרדיו, ניווט הלוויינים ואת פעילות רשת החשמל. סכנות נשקפות בעיקר לקווי מתח גבוה ולשנאים גדולים.[2][3] הסערה הגאומגנטית בספטמבר 1859ב-2 בספטמבר 1859 הייתה התפרצות מגנטית חריגה על השמש. למחרת, קצת לפני הזריחה נצפו אורות זוהר הצפון בצבעים חזקים של אדום, ירוק וסגול, במקומות שלא נצפו בעבר, בהם קובה וג'מייקה. בעיתון הניו יורק טיימס נכתב שהאורות היו בעוצמה כזו שבלילה היה אפשר לקרוא בעזרתם ללא צורך בתאורה מלאכותית.[4] הסערה הגאומגנטית במאי 2024בראשית מאי 2024 מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית (NOAA) פרסם אזהרה בעינין צפי לסופה גאומגנטית בעוצמה גבוהה מאוד בעקבות פעילות חריגה בעוצמתה על פני השמש.[5] בלילה של 10 במאי-11 במאי 2024 הזוהר הצפוני אכן נצפה באזורים רחוקים בהרבה מהקוטב הצפוני במדינות אירופה וצפון אמריקה[6][7] ואף באיראן[8][9][10]. הזוהר הדרומי נראה במלבורן שבדרום ויקטוריה[11] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
