|
זליג ראובן בנגיס
רבי זליג ראובן בֶּנְגִיס (בענגיס; י"א בסיוון ה'תרכ"ד, 15 ביוני 1864 - ז' בסיוון ה'תשי"ג, 21 במאי 1953) כיהן כרב בבלארוס ולאחר מכן גאב"ד העדה החרדית בירושלים. מחבר סדרת הספרים לפלגות ראובן. תולדותיונולד בעיירה שניפישאק הסמוכה לווילנה שבליטא לרבי צבי הירש בנגיס. כבר בנערותו הוא משך את תשומת לבם של גדולי תורה, וכונה "העילוי משנישיפאק". בגיל שבע-עשרה, משידע את הש"ס הבבלי על בוריו, הגיע ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד אצל רבו המובהק, הנצי"ב, שכינהו ש"ס חי, ואצל רבי חיים הלוי סולובייצ'יק[1]. בוולוז'ין הוא נחשב לאחד מבחירי הלמדנים[2], והוא חנך את רבי איסר זלמן מלצר הצעיר לבקשת הנצי"ב. רבי זליג ראובן בנגיס קיבל סמיכה לרבנות מהנצי"ב, מרבי יצחק אלחנן ספקטור ומהרב שלמה הכהן מווילנא (ה"חשק שלמה"). הוא נשא את אסתר אסנא בתו של רבי חיים צבי ברוידא שכיהן ברבנות של נמוקשט, שווקשנה וזאגר ישן. לאחר פטירתה בשנת תרצ"א, נשא את רייזל זלאטע בת יוסף כלב זיו. בשנת ה'תרנ"ד (1894) התמנה לרב ואב בית דין בבדאקי שבפלך הורדנה עד לשנת ה'תרע"א (1912). לאחר מכן שימש ברבנות בקלווריה עד לשנת ה'תרצ"ח (1938). בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בסמולנסק ומילא את מקומו של הרב אברהם ברוך סולובייצ'יק שנפטר באמצע המלחמה. בנו היחיד, הרב שמעון זאב, כיהן תחתיו בקלווריה. בשנת תרצ"ח עלה לארץ ישראל כדי לכהן כראב"ד העדה החרדית בירושלים. שימש גם כנשיא ישיבת "אהל משה". לאחר פטירתו של הרב יוסף צבי דושינסקי בי"ד תשרי ה'תש"ט מונה תחתיו לגאב"ד העדה החרדית, עד למותו. רבי זליג ראובן בנגיס נפטר בז' בסיוון ה'תשי"ג, 21 במאי 1953 ונקבר בהר המנוחות. אישיותו ודרכו התורניתרבי זליג ראובן בנגיס היה שקדן עצום, סיני ועוקר הרים, תקיף בדעתו, ודרשן מופלא[3]. בנוסף לבקיאות מדהימה בש"ס ומפרשיו, בפוסקים, ובספרי התנ"ך, היה בקיא במאות ספרים על הש"ס. באותה מידה היה חריף, וספריו גדושים בחידושים בכל מקצועות התורה, כמו גם בדברי אגדה. על אף כישרונותיו, היה עניו, בעל מזג טוב ורוח עדינה, התהלך עם כל אדם כאח, והשתדל להנעים לכל בדבריו[3]. ספריו "לפלגות ראובן" מסודרים באופן יוצא דופן, וכוללים בעיקר "הדרנים" לסיומי מסכתות, המחברים בין תחילת המסכת לסופה ובינה לבין המסכת הבאה. הוא עשה זאת להראות סגולת התורה, שנאמר בה יקרה היא מפנינים[4], שמלבד יוקר כל חידוש או דבר הלכה כשלעצמה, כשמצרפים הרבה עניינים ביחד על-ידי פלפולים וסברות ישרות, יש להם מעלה יתירה במה שהם נראים יחד בפנים חדשות יפות[3]. החלקים הראשון והשני זכו להסכמות מרבי דוד פרידמן מפינסק-קרלין ומרבי חיים סולובייצ'יק. ספריו עוררו בזמנו התפעלות והערכה, וקנו לו שם עולם[5]. אולם בסוף ימיו, ספריו כבר לא היו נפוצים בישיבות, אם כי אינם כתובים על סדר דפי הש"ס, אם כי כתובים בדרך הפלפול הישנה הדורשת בקיאות בש"ס, אם כי לא כל אחד יכל לסבול את אריכותם[6] או את גודל חריפותו ופלפולו הזך[7]. רבי זליג ראובן בנגיס סיים את הש"ס לכל הפחות מאה פעמים ואחד[3]. בירושלים, בעת היותו עסוק בצורכי ציבור יומם ולילה, במיוחד שמח בסיום הש"ס שלמד ברגעים ובשניות ההמתנה לאירועי מצוות אליהם הוזמן. אף על פי שכיהן בעדה החרדית, השקפת עולמו לא הייתה קנאית[דרוש מקור]. עם זאת, בהיותו גאב"ד העדה החרדית הוצא על ידה האיסור להשתתף בבחירות[8], וכן היה מהלוחמים הבולטים נגד חילול שבת ונגד גיוס בנות לצה"ל. לזכרו הקים הרב מרדכי צבי שיינברגר ישיבה בירושלים הנושאת את שם ספרו: "לפלגות ראובן" (כיום ישנו כולל בבניין הישיבה[דרושה הבהרה]), וכן הוקם לזכרו כולל "ר' זליג ראובן" בבית וגן. אחיו: רבי אידל בנגיס, מו"צ בליבוי. רבי משה אהרן בן דעת (בנגיס, בנדס), חתנו של רבי בן ציון שטרנפלד ורבה האחרון של העיר בילסק. נספה בשואה. מתלמידיו
ספריו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||
