|
חג הסד חג סֵד או פסטיבל הסד (הגייה מקובלת /sɛd/; ידוע גם בשם הָבּ סֵד או חג הזנב) היה טקס מצרי עתיק שחגג את המשך שלטונו של פרעה. השם לקוח משמו של אל זאב מצרי, שאחד משמותיו היה וופוואווט (אנ') או סד.[1] שם החג הפחות רשמי, חג הזנב, נגזר מכך שבתקופות המוקדמות של ההיסטוריה, זנב של חיה היה מחובר בדרך כלל לחלק האחורי של בגד פרעה. ייתכן שזנב זה היה שריד של גלימה טקסית שהייתה עשויה מעור שלם של בעלי חיים.[2] מקור החגייתכן שהפסטיבל העתיק נוסד כדי להחליף טקס קדום של רצח פרעה שלא היה מסוגל להמשיך לשלוט ביעילות בגלל גילו או מצבו.[3] פסטיבלי סד נחגגו לאחר שהשליט החזיק בכס המלוכה במשך תקופה של שלושים שנה, ולאחר מכן נחגג בכל שלוש עד ארבע שנים. החג שימש לביסוס מחדש של הסמכות הפרעונית והאידאולוגיה של המדינה. פסטיבלי סד כללו תהלוכות, מנחות ומעשים של מסירות דתית כגון הרמה טקסית של עמוד צֵד, הבסיס של עמוד השדרה של בקר, סמל פאלי שייצג את הכוח, העוצמה ומשך שלטונו של פרעה.[4] החג כלל גם אישור סמלי מחדש של שלטון פרעה על מצרים העליונה והתחתונה.[5] פרעונים שהמשיכו את המסורת הטיפוסית, אך לא שלטו למשך 30 שנה, נאלצו להסתפק בהבטחות של "מיליוני יובלים" בעולם הבא.[6] למרות עתיקותו של פסטיבל סד ומאות האזכורים שלו לאורך ההיסטוריה של מצרים העתיקה, התיעוד המפורט ביותר של הטקסים – מלבד תקופת שלטונו של אמנחותפ השלישי – מגיע בעיקר מ"מחזורי תבליט של המלך נויסרה מהשושלת החמישית... במקדש השמש של אחנתון באבו ע'ורב במזרח כרנכ, ובמחזורי התבליט של המלך אוסורקון השני, מהשושלת העשרים ושתיים... בבובסטיס".[7] מהלך הטקסבטקס, המלך הוכיח את כוחו על ידי ריצה לאורך חצר המקדש מצד אחד לשני. בצד אחד של החצר הוכתר למלך "מצרים העליונה" ובצדה השני למלך "מצרים התחתונה", והוכרז כי האלים נותנים תוקף מחודש לשלטונו. הריצה מסמלת את איחודה של כל ארץ מצרים ואת שלמותה.[8] רעמסס השני, שמלך במצרים במשך כ-66 שנים, חגג את חג הסד, בשלב בו היה כבר מבוגר וחלש, מכדי לרוץ מתחנה לתחנה (כ-30 מ'), לפיכך נציג שמונה מטעמו, היה נדרש לרוץ ולבצע את הטקס בעבורו. החג לאורך ההיסטוריההממלכה הקדומה ישנן עדויות ברורות לפרעונים מוקדמים שחגגו את חג הסד, כגון הפרעונים דֵן וקע בשושלת הראשונה ופרעה ג'וסר מהשושלת השלישית.[9] בפירמידה של ג'וסר, ישנן שתי אבני גבול, שם הוא נראה מבצע את חגיגות הסד. שתי האבנים שימשו תזכורת סמלית לריבונותו של ג'וסר על מצרים העליונה והתחתונה, ומיקומם בתוך מתחם המתים שלו אפשר למלך להמשיך לקיים את חג הסד לנצח, גם לאחר מותו.[10][11] אחד מפסטיבלי הסד המוקדמים יותר שיש להם עדויות משמעותיות הוא זה של פרעה מהשושלת השישית פפי הראשון, המאשרים שלטון של לפחות 40 שנה.[12] הממלכה התיכונהבתקופת הממלכה התיכונה, כוחו של פרעה התבסס שוב, ואנדרטאות החלו להיבנות כשם שניבנו בממלכה העתיקה. בהתבסס על ראיות שסופקו על ידי אבני יסוד בפירמידה שלו, נראה כי הפרעה אמנמחת הראשון שלט יחד עם בנו סנוסרת הראשון.[13] על פי הכרונולוגיה המוצגת על ידי האנדרטה, השנה המלכותית ה -29 של אמנמחת הראשון הייתה השנה המלכותית העשירית של בנו.[13] לכן, אמנמחת הראשון לא היה זכאי לפסטיבל סד, לפחות לפי המסורת. בתקופת שלטונו העצמאית, סנוסרת הראשון נודע הן בהקמת הקפלה הלבנה, ביתן שנועד להנציח את חג הסד שלו.[14] לאחר מכן שולבה הקפלה באולם הפסטיבלים של תחותמס השני ובעמוד השלישי של אמנחותפ השלישי בכרנכ.[14] אין עדויות שאמנמחת השני חגג את חג הסד, למרות שנראה כי שלט במשך כ-35 שנה.[15] הממלכה החדשה.jpg) המפוארים ביותר מבין פסטיבלי הסד, אם לשפוט על פי כתובות ששרדו, היו אלה של אמנחותפ השלישי (בערך 1360 לפנה"ס) ושל רעמסס השני (בסביבות 1249 לפנה"ס). נראה כי כמה פרעונים חרגו מהמסורת בת 30 השנים, ובראשם שני פרעונים מהשושלת השמונה עשרה, חתשפסות ואחנתון, שליטים בשושלת שהתאוששה מכיבוש זרים, ביססה את עצמה מחדש והגדירה מחדש מסורות רבות. חתשפסות חגגה את חג הסד שלה בתבאי, אך היא עשתה זאת על ידי ספירת הזמן שבו הייתה רעייתו של בעלה, וכמה מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהיא אכן הפעילה סמכות השמורה בדרך כלל לפרעונים בתקופת מלכותו, ובכך פעלה כשליט שותף ולא כאשתו המלכותית הגדולה. עם מותו של בעלה, הגבר הזכאי היחיד במשפחת המלוכה היה בן חורג ואחיין שלה, שהיה עדיין ילד. זמן קצר לאחר שנישאה היא הוכתרה לפרעה.[16] אחנתון ערך שינויים רבים במנהגי הדת כדי להפחית את השפעתם של כוהני אמון-רע, שאותם ראה כמושחתים. ייתכן שהרפורמציה הדתית שלו החלה עם החלטתו לחגוג את חג הסד הראשון שלו בשנתו המלכותית השלישית. ייתכן שמטרתו הייתה להשיג יתרון מול המקדש החזק, שכן חג סד היה יובל מלכותי שנועד לחזק את כוחותיו האלוהיים של פרעה ואת מנהיגותו הדתית. במקביל העביר אחנתון גם את בירת מצרים לתל אל עמרנה. הוא קבע את תל-אל-עמארנה כבסיס לפולחן היחיד של האל אתון, פעולה חסרת תקדים שיכולה להסביר מדוע ירצה לאחד כוח דתי ופוליטי, זאת בניגוד לאביו, אמנחותפ השלישי, שהדגיש את הסטטוס קוו הפוליתאיסטי בחג סד שלו.[17] תקופת ביניים שלישיתפסטיבלי סד עדיין נחגגו על ידי מלכים מאוחרים יותר מהתקופה הלובית כמו שושנק השלישי, שושנק החמישי, אוסורקון הראשון, שחגג את חג הסד השני שלו בשנתו ה-33, ואוסורקון השני, שבנה מקדש מסיבי בבובסטיס עם שער גרניט אדום מעוטר כדי להנציח את חג הסד שלו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
