חוקי וודוורדבכימיה, חוקי וודוורד, על שם הכימאי האמריקאי רוברט ברנס וודוורד, ידועים גם בשם חוקי וודוורד-פישר (על שם לואיס פישר (אנ')) הם מספר קבוצות של חוקים אמפיריים, המאפשרים לחשב את אורך הגל של הבליעה המקסימלית () בספקטרוסקופיית UV-Vis (אנ') של תרכובת כלשהי. החישוב מבוצע על סמך הכרומופורים השונים במולקולה (כמו טבעת ארומטית), והסביבה הכימית שלה, כמו תכונות הממס. [1][2][3][4][5][6] יישוםקבוצה אחת של חוקי וודוורד-פייזר עבור דיאנים מופיעה בטבלה מטה. דיאנים יכולים להיות הומואנולארים עם שני קשרים כפולים בטבעת אחת, או הטרואנולארים עם שני קשרים כפולים בשתי טבעות נפרדות.
בעזרת חוקים אלה ניתן לחשב את הבליעה המקסימלית של דיאנים. דוגמת שימושלהלן דוגמת שימוש בחוקים עבור דיאן לשתי התרכובות הבאות: בתרכובת השמאלית, ערך הבסיס הוא 214 ננומטר כיוון שזהו דיאן הטרואנולארי. לדיאן זה יש 4 קבוצות אלקילים המסומנות במספרים 1 עד 4, והקשר הכפול השמאלי הוא אקסוציקלי לטבעת הימנית. ולכן האורך גל המקסימלי של הבליעה עבור תרכובת זו יהיה 239 ננומטר. בתרכובת הימנית, ערך הבסיס הוא 253 ננומטר כיוון שזהו דיאן הומואנולארי. גם לדיאן זה יש 4 קבוצות אלקילים המסומנות במספרים 1 עד 4, ושני הקשרים הכפולים הם אקסוציקלים לטבעות אליהם הם צמודים. ולכן אורך הגל המקסימלי של הבליעה עבור תרכובת זו יהיה 283 ננומטר. עבור תרכובות עם מעל ל-4 קשרים כפולים צמודים[א] יש להשתמש בחוקי פישר-קון.[3] קישורים חיצוניים
ביאוריםהערות שוליים
|