|
חוק דמי מחלה
חוק דמי מחלה, תשל"ו–1976, שאושר בכנסת השמינית מסדיר את הזכות לדמי מחלה לעובדים שזכות זו אינה מוסדרת לגביהם באופן קיבוצי. היסטוריה חקיקתיתהצעת חוק דמי מחלה הוגשה לכנסת באוקטובר 1975 על ידי חבר הכנסת משה שחל. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מטרתה:
בהתאם להצעת החוק נקבעה בחוק, שאושר 14 ביוני 1976, זכות לדמי מחלה כדלקמן:[2]
בתיקון מס' 4 לחוק, משנת 2011, הוגדל גובה התשלום ל-50% מהשכר הרגיל עבור היום השני והשלישי למחלה, ול-100% מהשכר הרגיל עבור היום הרביעי ואילך, ועד מיצוי זכות המחלה של העובד.[3] בתיקון מס' 6 לחוק, משנת 2022, נקבע שעובד החולה במחלה ממארת או מחלה שנדרש בשלה טיפול קבוע בדיאליזה, ונדרש לבדיקות תקופתיות לאחר החלמתו זכאי לדמי מחלה גם בגין היום הראשון.[4] בתיקון מס' 3 לחוק, משנת 2009, נוסף לחוק סעיף 4א הקובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת ימי המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה).[5] הוראות החוקחוק זה שונה מהותית מיתר חוקי המגן בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעסיק לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי, אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה עבודה אישי. הזכות לדמי מחלה, דומה לזו שבחוק או טובה ממנה, מוסדרת לגבי עובדים רבים בהסכמים קיבוציים החלים עליהם, שלחלקם הוצאו צווי הרחבה שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסוים במשק או אף בתחומים נוספים. לעובדים רבים אחרים מוסדרת הזכות בהסדרים קיבוציים החלים במקום עבודתם. דמי מחלהבהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בכפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה יתבצע כדלקמן:
לעניין תקופת המחלה מבחין החוק בין שלושה סוגים של עובדים:
כאשר רופא קבע שעובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעסיק הציע לו עבודה מתאימה אחרת, מלאה או חלקית, באותו מקום עבודה – לא יהיה העובד זכאי לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת. החוק מתיר למעסיק לבטח את עובדיו בביטוח דמי מחלה, וביטוח זה פוטר את המעסיק מלשלם דמי מחלה. עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה. הוראות נוספותסעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת ימי המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק שחל על כל העובדים בישראל. הוראות לעניין אישור מחלה מרופא, מצויות בתקנות.[6] בתיקון לתקנות[7] נקבע שתבוטל החובה לפרט, במסגרת אישור מחלה, את האבחנה הרפואית. יחד עם זאת, נקבעה שם הוראה לפיה התקנות אינן גורעות מכל דין או הסכם לעניין זה. חוקים נוספים לעניין דמי מחלהדמי מחלה משולמים, על חשבון סך ימי המחלה של העובד, גם עבור תקופת היעדרותו מעבודה בגין מחלת ילד, מחלת בן זוג ומחלת הורה, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); הורה יחיד זכאי להיעדר עד 16 ימים בשנה, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מצבים של מחלה ממארת או עבור הורה לילד הסובל ממוגבלות[8][9][10]. בגין מחלת בן זוג או הורה, החולה במידה שבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לתפקודו היומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים להריון, רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום הלידה[11][12]. משרד הבריאות פרסם תעודת מחלה גורפת, לפיה כל מבודדי הקורונה היו זכאים לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה. בג"ץ ביטל אותה ופסק כי מי שאין לו סימפטומים אינו "חולה" כמשמעות המונח בחוק.[13] בעקבות זאת נקבעה בחוק מיוחד וזמני זכות ל"דמי בידוד", שגובהם נקבע לפי גובהם של דמי המחלה.[14] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
