חיים סוטין

חיים סוטין
Chaïm Soutine

דיוקן של חיים סוטין, אמדאו מודיליאני, 1916
לידה	13 בינואר 1893 Smilavičy, פלך מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	9 באוגוסט 1943 (בגיל 50) הרובע השישה-עשר של פריז, הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
מקום לימודים	האקדמיה לאמנויות היפות
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אקספרסיוניזם
הושפע על ידי	רמברנדט
חתימה

חיים סוּטין (בצרפתית: Chaim Soutine;‏ 1893 – 9 באוגוסט 1943) היה צייר יהודי יליד רוסיה הלבנה, שחי משנת 1913 בצרפת והתבלט בציוריו האקספרסיוניסטים.

סוטין נולד בסמילוביצ'י, כפר בן 400 תושבים ליד מינסק שברוסיה (ברוסיה הלבנה, לימים בלארוס). הוא היה בנו העשירי של חייט יהודי עני, וכילדי הקהילה הקטנה האחרים למד בחדר. על ילדותו דיבר מעט ובמרירות, אולם ידידו ובן כפרו הצייר מישל קיקואין וידידים אחרים הפליגו אודותיה בסיפורים שהפכו לאגדה. נאמר עליו שעוד בגיל שבע גנב כלי מטבח כדי לקנות צבעים, שבגיל שלוש עשרה היה נוהג לרשום דיוקנאות על פיסות נייר ועל קירות הבתים, ושאביו, אדם נבער וגס, ביקש שבנו יהיה חייט או סנדלר, ולא ראה בעין יפה את נטייתו לציור. הילד גדל בודד ומסוגר.

בגיל 16 ביקש לצייר את דיוקנו של יהודי בן כפרו, וספג בשל כך מכות. עם 25 רובלים ששולמו לו כפיצוי על המכות שקיבל, ובאישור אמו, עזב את העיירה ועבר יחד עם חברו קיקואין למינסק, והחל ללמוד ציור. לאחר שנת לימודים אחת התקבל לאקדמיה לאמנות בווילנה, ולמד בה שלוש שנים, שבהן סבל מעוני וממחסור.

בשנת 1913 הגיע סוטין בן העשרים לפריז ופגש בה חברים יהודים מוכרים, קיקואין, פנחס קרמין, מארק שאגאל, אמדאו מודיליאני, ואחרים, אמנים צעירים בעלי שיעור קומה, שפיתחו גישה אקספרסיוניסטית, ועתידים להוות לצידו את עיקרה של אסכולת פריז שפעלה בצרפת בתחילת המאה ה-20. סוטין נחשב לראש אסכולה זו. גם בפריז חי חיי מחסור. מאז ועד מותו עתיד היה סוטין לנדוד ללא הפסק בין רובעי פריז ומכפר לכפר ברחבי צרפת. הוא צייר מאות ציורים, בעיקר נופים ודיוקנאות.

במלחמת העולם השנייה, עם כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, סוטין עזב את ביתו בפריז והסתתר במקומות שונים, לעיתים גם ביערות תחת כיפת השמים, מפחד הגסטאפו. מחלת כיב הקיבה שהציקה לו גברה בתנאים אלה, ובעקבות דימום כבד הוא חזר לפריז ונכנס לבית חולים לניתוח, שלא הצליח להציל את חייו. סוטין נפטר ב-9 באוגוסט 1943 מכיב קיבה, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.

על שמו רחובות בחיפה, בתל אביב ובפתח-תקווה.

מוזכר בסיפור "עור" של רואלד דאל (פורסם בעברית באסופת הסיפורים "עור", 2000). סוטין נחשב לאחד האמנים המשפיעים שפעלו בפריז בין שתי מלחמות עולם. יצירותיו נמצאות במוזיאונים כמו: מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, מוזיאון פומפידו ו-מוזיאון האורנז'רי בפריז, מוזיאון טייט מודרן בלונדון ומוזיאון סטיידלק באמסטרדם. יצירות נוספות נמצאות באוספים פרטיים. ערכם הכספי של ציוריו נאמד במיליוני דולרים^[1]

ב-11 ביוני 1974, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולים שנקראה "אמנות הציור והפיסול 1974", שבה נכלל בול שבו מופיע ציור של סוטין שכותרתו "נערה בכחול", שמוצג במוזיאון ישראל. השירות הבולאי מכר 1,370,000 בולים בתוך תקופה של חמישה חודשים עד להפסקת המכירה, שהנציחו כך את סוטין.^[2]

• 
• 
• 
• 
• 
  גבעה בסרה במוזיאון ישראל
• 
  נוף של מונמארטר במוזיאון תל אביב לאמנות
• 
  דיוקן של מדלן קסטינג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות
• 
  דיוקן איש צעיר בעניבה שחורה במוזיאון תל אביב לאמנות
• 
  נער עם כובע צהוב במוזיאון תל אביב לאמנות
• 
  דיוקן עצמי במוזיאון תל אביב לאמנות
• 
  פרופיל של ראש גבר במוזיאון תל אביב לאמנות

• אריה נבון ולאה גולדברג (עורכים), אמאדאו מודיליאני, ז'ול פאסקן, חיים סוטין, מרחביה: ספרית פועלים (אלכסון: חוברות לאמנות בספרית פועלים; ציָּרים יהודים), 1944.
• סוטין, ירושלים: מוזיאון ישראל (קטלוג מס' 46), תשכ"ח.
• עדנה קמפוס-דובואה, "סיפור הדיוקן העצמי של סוטין", סטודיו 102 (1999), 31–35.

מדיה וקבצים בנושא חיים סוטין בוויקישיתוף

• ד"ר אורנה ליברמן, אמדאו מודיליאני וחיים סוטין: הבוהמיינים האחרונים של מונפרנאס, באתר פרנקופילים אנונימיים.
• רשימת מאמרים על חיים סוטין באתר רמב"י
• מוזיאון הכט - תמונות נוספות
• אמציה פלד, רחוב חיים סוטין, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
• בספרות ובאמנות | עשר שנים למותו של הצייר חיים סוטין, דבר, 9 באוקטובר 1953
• אביטל בורג, מבט אל הקרביים של חיים סוטין, מענקי האקספרסיוניזם במאה ה–20, באתר הארץ, 15 ביולי 2018
• חיים סוטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חיים סוטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• חיים סוטין (1893-1943), דף שער בספרייה הלאומית