חינמוןחינמון הוא עיתון או כתב עת המחולק בחינם. החינמון מופץ באמצעות הצבתו או חלוקתו בנקודות נגישות לקהל היעד שלו, ולעיתים באמצעות צירופו כנספח לעיתון גדול יותר המופץ בתשלום. את המילה "חינמון" טבע אורי אבנרי בשנות ה-60[1] כביטוי מזלזל למקומונים החדשים. המודל העסקי העומד מאחורי חינמון הוא בדרך כלל מימון באמצעות פרסומות, כאשר העובדה שהוא מחולק חינם מגדילה משמעותית את תפוצתו והופכת אותו אטרקטיבי יותר למפרסמים. פרסום בחינמון נחשב כלי יעיל לחדירה בתפוצה נרחבת לקהל מגזרי ממוקד. ישנם חינמונים הממומנים בידי אגודות, ארגונים וגורמים בעלי עניין, הרואים בהם פלטפורמה להפצת מסר בקרב קהל מטרה. לעיתים קרובות מחולקים חינמונים בצמתים של תחבורה ציבורית, כגון תחנות רכבת תחתית, ומספקים לנוסעים חומר קריאה לשעת הנסיעה. חינמון נחשב לעיתים כנחות לעומת עיתון המופץ בתשלום, עקב ההנחה כי אלמלא היה ניתן חינם לא היה נדרש ונקרא. ברוב המקרים החינמונים קטנים יותר בהיקפם מעיתונים בתשלום וסגנונם קליל יותר ומיועד לקריאה זריזה ולא מתעמקת[2]. חלקם של החינמונים בשוק העיתונות רשם עלייה מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, ועד המשבר הכלכלי העולמי שהחל בשנת 2008. החינמון "מטרו", שהחל את דרכו בסטוקהולם שבשוודיה ב-1995 זכה להצלחה רבה ומהירה, וקבוצת התקשורת השולטת בו החלה להוציא עשרות חינמונים ברחבי העולם, חלקם עירוניים וחלקם ארציים. המשבר הכלכלי פגע קשות בענף החינמונים, כמו בכל ענף העיתונות בעולם[3]. בישראלבישראל מופצים חינמונים רבים, החל מעיתונים מקומיים (מקומונים) ועד עיתונים בתפוצה ארצית ועלוני פרשת השבוע. רשימת חינמונים בתפוצה ארצית:
חינמונים בתפוצה ארצית שנסגרו:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|