|
טומוקו קאשיקי
טומוקו קאשיקי (ביפנית: 樫木知子; באנגלית: Kashiki Tomoko; נולדה ב-1982) היא ציירת ואמנית יפנית שחיה בקיוטו, יפן[1][2]. היא ידועה בציוריה, המציגים לעיתים קרובות סצנות חלומיות של דמויות נשיות בודדות[3][4]. נעורים וחינוךקאשיקי נולד בעיר קיוטו, יפן בשנת 1982.[5] בשנת 2006 היא קיבלה תואר ראשון באמנויות ציור שמן ובשנת 2008 תואר שני בציור, שניהם מאוניברסיטת קיוטו סיטי לאמנויות (אנ'). בשנת 2011 סיימה תואר דוקטור PhD לציור מאוניברסיטת קיוטו סיטי לאמנויות.[2] קריירהלמרות הכשרתה הקודמת בניהונגה (אנ'),[6] ציורים של קאשיקי מושווים לעיתים קרובות לעבודות סוריאליסטיות בגלל האיכות ה"נמסה" של הנושא והטכניקה האישית שלה.[7] קאשיקי מחזקת נושאים שנמצאים במקומות אחרים באמנות היפנית העכשווית, כגון מתן חזותיות סוחפות מאי הנוחות של החברה שנותרה מאסונות הטבע אחרונים ביפן כמו רעידת האדמה של טוהוקו בשנת 2011 וצונאמי.[3] בשנת 2011 עבודתה של קאשיקי הוצגה בתערוכה "BYE BYE KITTY! ! ! בין גן עדן לגיהנום באמנות יפנית עכשווית" שאצר דייוויד אליוט (אנ') בבניין אגודת החברה יפנית במנהטן, ניו יורק, יחד עם חמישה עשר אמנים יפנים עכשוויים אחרים ביניהם הציג האמן יושיטומו נארה.[8] קאשיקי הושפעה מיצירותיהם של האמנים טושוסאי שאראקו, הירושיגה, קיטגאווה אוטאמרו ואחרים. מאפייני יצירתהנושאעל הפרטים המרכבים את עבודתה של קאשיקי נאמר שהם מושפעים מהאמנות הבודהיסטית ביפן (אנ') מתקופת תקופת הייאן.[9] קאשיקי מציירת בעיקר דמויות נשיות[10], ולדבריה היא גם שואבת השראה מסגנון ביז'ינגה (אנ') של תיאור נשים יפות, נושא מרכזי מז'אנר אוקיו-אה של האמנות היפנית.[9] הדאגה שלה לפרטים ספציפיים של הגוף, כמו עור מקומט, באה לידי ביטוי בסדרת ציורים משנת 2014.[7] ההגדרות בהן מוצגות דמויות אלו הן לעיתים קרובות "רקעים אחרים",[6] שעדיין נראים מבוססים באופן רופף על העיר קיוטו, עיר הולדתה של טומוקו קאשיקי.[3] ניתן לזהות חללים פנימיים בהם לעיתים קרובות היא מציבה את נשותיה. המסדרונות, העמודים, החלונות ואפילו שקעי החשמל מספקים תחושה קרקעית סופית[9] אך לכאורה נקודות מבט ריקות, מגוונות ושטוחות יוצרות "עולם דמיוני ואתרי ללא מיקום זמני או גאוגרפי ספציפי". סִגְנוֹןקאשיקי בוחרת בקפידה את כל יסודות הציור המבוססים על "פילוסופיה פרטית של יופי" ברורה.[11] "... מחווה, הבעת פנים, תנוחה, אובייקטים ספציפיים, רקע, מיקום, מצב, קומפוזציה, הרכב, מרקם שטח, עובי קו, קשרים בין שכבות, ורמת טשטוש" כל השיקולים הרלוונטיים הפכו לחזון שלה. אלמנטים נוזליים, אורגניים וחושניים כמו אפקטים של מים הם נושאים חוזרים ונשנים ביצירותיה של קאשיקי,[6] שאותם היא מסבירה כאותה "ההרגשה הרעננה ההופכת לחיים".[11] חלום, רצון וכמיהה[3] גם הם מוטיבים מרכזיים, שמתחילים "הנוטים לסוריאליסטיים".[9] לגופים ולדמויות צלליות צורות לא אמיתיים ומעוותים - הכוללים איברים ארוכים מדי וזורמים - מאפיין נפוץ שנמצא באמנות הסוריאליסטית. ההגדרות שלה נתפסות גם כסוריאליסטיות שניתן לזהות באופיה, אך עדיין מוכר. טֶכנִיקָהקאשיקי משתמשת במגוון מדיומים בציורים שלה. הכוללים אקריליק, פסטל, צבעי עיפרון ועוד.[6] בכמה מיצירותיה האחרונות היא ציירה ישירות על גבי לוחות עץ.[10] מאז שהוסמכה לתואר שני החלה קאשיקי לבצע תהליך מורכב וטקסי משל עצמה.[3] עבודותיה משרטטות לראשונה בעיפרון, צבועות באקריליק, שכבה אחר שכבה על גבי בד פשתן המותקן על לוחות עץ גדולים. הקומפוזיציות נבנית כשהיא מציירת, מלטשת ומגלפת את פני לוח העץ, ואז צובעת מחדש, שכבה על גבי שכבה.[9] תהליך רב-שלבי זה נתפס כניסוח פיזי של הרגשות החולפות של קאשיקי עצמה. באופן זה, ציוריה של קאשיקי נושאים את הביטוי לנוף והנפש הפנימית שלה".[12] תערוכותתערוכות יחיד
תערוכות קבוצתיות
אוספים ציבוריים
פרסים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||
