טרכון

ערך זה עוסק בחבל ארץ. אם התכוונתם לסוג דג, ראו טרכון (דג).

חבל הטרכון או טַרְכוֹנָה הוא כינוי לחבל ארץ היסטורי הנמצא בסמוך לחבל הבשן (ערבית: اللجاة א-לג'ה), צפונית מזרחית לחבל ההיסטורי דקפוליס ודרומית-מזרחית לאגן דמשק. היווה בעבר חלק מממלכתו של פיליפוס ומוזכר בברית החדשה כחבל הארץ של הטרכון. משמעות השם טרכון לפי היוונים היא אזור קשה ומסולע וכנראה מתייחס לשני אזורים געשיים, א-לג'אה וא-צפא. מקורות אחרים מיחסים את השם טרכון רק לא-לג'אה, הוא חבל ארגוב שמוזכר במקרא.

השם טרכון אינו נזכר במקרא. יש המזהים אותו עם חבל ארגב^[1] המוזכר פעמים ספורות במקרא ונמצא לפי ספרות המחקר באזור הבשן:

וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג--נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. יָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לָקַח אֶת-כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, עַד-גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַיִּקְרָא אֹתָם עַל-שְׁמוֹ אֶת-הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

— דברים ג'.

מאוחר יותר כבשו גשור וארם את חבל הארץ. במקרא מוזכרות בהקשר זה העיר קנת ובנותיה.

כב וְאַחַר, בָּא חֶצְרוֹן אֶל-בַּת-מָכִיר אֲבִי גִלְעָד, וְהוּא לְקָחָהּ, וְהוּא בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-שְׂגוּב. כב וּשְׂגוּב, הוֹלִיד אֶת-יָאִיר; וַיְהִי-לוֹ, עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים, בְּאֶרֶץ, הַגִּלְעָד. {ס} כג וַיִּקַּח גְּשׁוּר-וַאֲרָם אֶת-חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם, אֶת-קְנָת וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ--שִׁשִּׁים עִיר."

— דברי הימים א', ב'

אזכור אפשרי נוסף לארגוב מופיע בספר מלכים ב' ט"ו, כאשר פקח בן רמליהו מתנקש בפקחיה בן מנחם:

וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית-מלך (הַמֶּלֶךְ) אֶת-אַרְגֹּב וְאֶת-הָאַרְיֵה, וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ, מִבְּנֵי גִלְעָדִים; וַיְמִתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.

— מלכים ב' ט"ו כ"ה.

השם ארגוב דומה למילה הערבית ערקוב, המתייחסת לאזור טרשי ומבותר, תיאור המאפיין את הטרכון עד ימינו.

בברית החדשה מוזכר הטרכון פעם אחת:

וַיְהִי בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת טִיבַרְיוֹס קֵיסַר וּפוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הֶגְמוֹן בִּיהוּדָה וְהוֹרְדוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־הַגָּלִיל וְאָחִיו פִּילִפּוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה וְלוּסָנִיָּס שַׂר־רֹבַע עַל־אֲבִילִין.

— לוקס ג', א'.

בכתבי יוסף בן מתתיהו טרכון נזכרת בכמה מקומות. בשנת 28 לפנה"ס "הוסיף הקיסר על מלכות הורדוס את חבל הארץ הנקרא טרכון", כדי שלא "תהפך הארץ עוד הפעם לקן השודדים הפושטים על דמשק"^[2]. הורדוס מיגר את מעשי השוד הנפוצים שם והתושבים, אשר "מנהגם לעשוק את שכניהם", נאלצו לעסוק בעבודת אדמה, שלא הביאה להם תועלת^[3]. כחלק ממאבקו בפשיטות השוד היוצאות מטרכון, יִשֵב שם הורדוס חיל-מצב של 3,000 אדומים^[4]. הוא לא הסתפק בזה והקים בגבול טרכון עם הבשן כפר גדול של יהודים בשם בתירה (אקבטנה)^[5]. לפני מותו, כתב הורדוס את צוואתו, בה חילק את ממלכתו בין בניו: "לפיליפוס בנו...את הגולן והטראכון והבשן ופאניאס להיות לו טטרארכיה"^[6].

לאחר מותו של פיליפוס בשנת 35 לספירה, סיפח טיבריוס את נסיכותו לנציבות סוריה^[7]. בשנת 37, כאשר הפך גאיוס קליגולה לקיסר, מינה את אגריפס הראשון למלך על נסיכותו של פיליפוס^[8]. בשנת 41, בעקבות תיווכו המוצלח של אגריפס בין קלאודיוס לסנאט, נתמנה אגריפס על ידי הקיסר החדש למלך יהודה, כשממלכתו כוללת גם את טרכון^[9].

בשנת 53^[10] מסר קלאודיוס לאגריפס השני את נסיכותו לשעבר של פיליפוס ובתוכה חבל טרכון^[11]. בשנת 66 שלח אגריפס כח צבאי של 3,000 פרשים מחבל טרכון, חורן והבשן, כדי לדכא את המרד בירושלים, שהיה עדיין בתחילתו^[12]. לאחר התבוסה שנחל צבאו של אגריפס מידי המורדים בירושלים, ניצל ורוס, המפקח מטעם אגריפס וברניקי, את ההתרופפות השלטונית וניסה להדיח את אגריפס ולתפוס את השלטון בעזרת תושבי טרכון, שייצאו איתו למלחמה על יהודי בתירה. אלה הספיקו לברוח לגמלא וְורוס פוטר^[13].

חבל טרכון נשאר בשלטון יהודי עד מותו של המלך אגריפס השני, אז עבר לשלטונה הישיר של רומא.

הטרכון מוזכר בספרי דברים, כנקודת ציון בגבול תחום עולי בבל - "תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום בוצרא"^[14]. וגם "מן קסרין וטרכונה דמתחם לבוצרה"^[15].

היום נמצא המרחב בתחומה של סוריה המודרנית. שטח הטרכון הוא כאלף קמ"ר בקירוב.

פארקין^[16]סבור כי האזור שייך לערב ולא לארץ ישראל. הוא מצטט את יוסף בן מתתיהו, לפיו הטרכון יושב בידי עוץ, בן ארם.

האזור מאופיין במסלע בזלת קשה למעבר, ללא מקורות מים, ובשל כך ההתיישבות בו מעטה, ולאורך ההיסטוריה שימש המרחב מחסה לשודדים ולנמלטים שמצאו מקלט במערות הרבות שבמרחב. גם כיום, עיקר ההתיישבות היא לאורך גבולותיו החיצוניים של הטרכון ובמספר עמקים הנמצאים בדרום המרחב. הגאוגרף היווני סטראבון הגדיר שני אזורים בזלתיים נפרדים כחלק מהטרכון, אזור א-לג'אה ואזור א-צפא הנמצא ממזרח לחורן. עם זאת, אזור א-צפא המרוחק אינו נחשב כחלק מארץ ישראל, כיוון שמעולם לא התקיימו בו יישובי קבע, בניגוד לאזור א-לג'אה. צורת האזור דמוית משולש שקודקודו הצר בצפון. אורכו מצפון לדרום כ-35 ק"מ, ורוחבו המקסימלי, בחלקו הדרומי, גם הוא כ-35 ק"מ. המרחק מהטרכון לקצהו המזרחי של הגולן, הר פרס, הוא כ-35 ק"מ.

ב-2009 הוכרז א-לג'אה כשמורה ביוספרית על ידי אונסק"ו.

• ארגוב - באנציקלופדיה המקראית (באנגלית)

אזורים בארץ ישראל
רמת הגולן וסביבתה	הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן
הגליל והעמקים	הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל • עמק חרוד • בקעת בית שאן
מישור החוף	מישור החוף הצפוני • הכרמל • חוף הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי
הבקע הסורי-אפריקני	בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח
מרכז שדרת ההר המערבית	הגלבוע • השומרון • הרי בנימין • הרי ירושלים • גוש עציון • השפלה • יהודה • מדבר יהודה • הר חברון
שאר עבר הירדן	הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום
הנגב	הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת