יבוא

יבוא הוא כלל הסחורות והשירותים הנקנים במדינה כלשהי והמובאים למדינה אחרת על מנת להשתמש בהם או למכור אותם. יבוא ויצוא של סחורות כפופים להסכמי סחר בין מדינות שונות. יבוא של סחורות מוגבל לעיתים על ידי מכסות יבוא והיתרי יבוא. ומדינות יכולות להטיל מס על היבוא. מס זה נקרא מס יבוא.

צורות היסוד של סחר בין-לאומי הן יבוא ויצוא, לפיהם זרימת הסחורות זורמת מחו"ל לארץ וזרמי התשלום זורמים מהמדינה למדינה. הגופים הכלכליים המייבאים (חברות, משקי בית פרטיים, המדינה ואגפי המשנה שלה כגון מינהל ציבורי וחברות ממשלתיות) נקראים יבואנים ומקיימים קשרי מסחר עם היצואן הזר. תנאי מוקדם לייבוא הוא שהיצואנית תעביר את הבעלות על הסחורה/שירותים ליבואן על פי תנאי האספקה והיבואן ישלם ליצואן את מחיר הרכישה על סמך תנאי תשלום (אשראי ספק/אשראי לקוח). רכישת הסחורה מחו"ל נקראת יבוא, אם כי יכול לחול גם ביבוא באותו אזור מטבע (למשל גרמניה/צרפת). יבוא קיים רק במקרה של העברת בעלות מלאה, כך שהשכרה או השאלה מייצגים לכל היותר יבוא שירותים.

מוצרי יבוא כוללים בעיקר חומרי גלם, סחורות או מוצרי הון (מכונות). במקרה של שירותים תיירות בחו"ל נחשבת לייבוא, למשל אם גרמני יוצא לטיול חופשה בחו"ל. יבוא של מקורות כספיים או נכסי הון מחוץ לארץ למימון השקעות נקרא יבוא הון. סכום היבוא הוא ההבדל בין הכמות הנצרכת בארץ לבין הכמות המיוצרת בארץ.

אם המדינה המייבאת לא מייצרת את הסחורה בעצמה או מייצרת כמויות מועטות מדי או איכות המוצר/איכות השירות או המחירים פחות נוחים מאשר ביבוא (יתרון עלות השוואתי), נוצר הצורך בייבוא. במדינת היבוא, היבוא משלים את ההיצע החסר של סחורה. יבוא יכול אפוא לפצות על תת-היצע, פגמים באיכות או חסרונות מחיר במדינת היבוא. מדינות עתירות יבוא יכולות לנסות להסיט את מאזן הסחר לטובת מכסת היצוא בעזרת מדיניות תחליפי יבוא.

יבוא ישיר מתייחס לעסקה בין עסק קמעונאי גדול (למשל וולמארט) ליצרן בארץ זרה. העסק הקמעונאי בדרך כלל רוכש מוצרים שתוכננו על ידי חברות מקומיות ויכולים להיות מיוצרים בחו"ל. באופן זה המשווק הקמעונאי עוקף את הספק מקומי (כלומר "איש הביניים" המתווך) וקונה את המוצר הסופי ישירות מהיצרן. כך ניתן לחסוך את עלויות התיווך ולהוזיל את המוצר לצרכן. יבוא אישי הוא יבוא ישיר של סחורה או סחורות לשימוש אישי שלא באמצעות יבואן.

דיני סחר חוץ במדינות השונות מגדירים יבואן ויצואן כמונחים משפטיים. "יבואן" יכול להיות אדם או ישות משפטית כמו חברה או שותפות המספקת סחורה ממדינות שלישיות למדינה המייבאת. לפיכך, יבוא הוא אספקה מקומית של סחורות ממדינות אחרות. העברת תוכנה או טכנולוגיה, לרבות אספקתה באמצעים אלקטרוניים, שווה לייבוא. גם חשמל נחשב כסחורה, אך ניירות ערך ואמצעי תשלום אינם סחורות.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של יבואנים:

1. יבואנים אשר מחפשים ברחבי העולם מוצרים מכל סוג כדי לייבא ולמכור.
2. יבואנים המחפשים מקורות זרים שיאפשרו להם להשיג את המוצרים שלהם במחיר הנמוך ביותר.
3. שימוש במקורות זרים כחלק משרשרת אספקה גלובאלית.

היבוא משפיע על המאזן המסחרי, שם הוא נרשם בצד החבות. אם מדינה מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת, יש לה "מאזן סחר שלילי" או "גירעון מסחרי". תשלומי היבואנים באים לידי ביטוי בשוק המט"ח כתשלום יוצא. היבואנים שצריכים מטבע חוץ לתשלום עבור הייבוא מגדילים את הביקוש למט"ח. תשלום במטבע חוץ מוביל ליציאה של מטבע חוץ ולקיטון ביתרות המט"ח.

מאזן הסחר, המסומן בדרך כלל ב-NX, הוא ההפרש בין הערך של הטובין (השירותים) שמדינה מייצאת וערך הסחורה שהמדינה מייבאת:

${\displaystyle NX=X-I}$, או ${\displaystyle I=X-NX}$

גירעון בסחר מתרחש כאשר היבוא גדול ביחס ליצוא.

בשנת 2021 עלתה ההצעה לרפורמה חדשה בתחום היבוא על מנת להוריד את יוקר המחיה. הרפורמה כוללת את היעדים הבאים:

• הורדת עלויות היבוא, על מנת להוריד עלויות מסחריות וזמן השיווק.
• הגדלת התחרות, על מנת להכניס יבואנים קטנים ובינוניים לשוק הישראלי בכפוף לרישום היבואנים.
• כניסת רשתות חדשות: הפחתת הדרישות הייחודיות של ישראל במטרה לפתוח דלת לעוד חברות שיווק בינלאומיות לשוק הישראלי.
• הגדלת מבחר המוצרים: התאמת תקינת היבוא הישראלית לתקינה זרה מאפשר נגישות גבוהה יותר לשוק הבינלאומי, וירחיב את מגוון המוצרים הקיימים בשוק.
• הפחתת יוקר המחיה על ידי צמצום עלויות היבוא והרחבת מספר היבואנים תוביל לירידה במחירי המוצרים.

על מנת לממש מטרות אלה, הוחלט להנהיג רפורמה בתחום היבוא שתחול בארבעה שלבים, שנכנסו לתוקף במהלך שנת 2022^[2].

השלב הראשון של רפורמת היבוא התייחס לתחום התקינה, ונכנס לתוקף ב-1 ביוני 2022.

• הכרה בתקינה בינלאומית (מסלול קסיס): מוצרים המיובאים לישראל לא צריכים יותר לעמוד בתקן הישראלי אם הם עומדים בתקן האירופאי.
• מעבר למסלולי הצהרה: לאחר הרפורמה מוצרים יהיו מיובאים על ידי שניים או שלושה יבואנים מאשר יבואן אחד.
• חובת החזקת תיק מוצר: יבואנים שאושרו על פי החוק מחויבים להחזיק מסמכים המאשרים את תקנם של המוצרים המיובאים.
• הגברת אכיפה: במהלך השחרור של המוצרים לשוק הוגבר מערך האכיפה, בעזרת הפעלת סנקציות על יבואנים שלא יעמדו בתקינה החדשה שקבע משרד הכלכלה.^[2]

השלב השני של רפורמת היבוא מתייחס לתחום האנרגיה. ונכנס לתוקף בספטמבר 2022.

• אימוץ רגולציה אירופאית: הרפורמה כוללת אימוץ של הרגולציה באירופה בכל מה שמתקשר למוצרים ידידותיים לסביבה.
• מעבר למסלול הצהרה, המאפשר לייבא מוצרים בתחום הנצילות האנרגטית בכפוף להצהרה בלבד.

השלב השלישי של רפורמת היבוא מתייחס לתחום המזון. ונכנס לתוקף בינואר 2023.

רפורמה זו מאפשרת לאמץ את התקנות האירופאיות ומבטלת את הדרישות המיוחדות שהיו קיימות עד כה על מנת לייבא לישראל מוצרי מזון במספר תחומים. בנוסף לכך, הרפורמה קובעת שיבואנים שיעמדו בתנאים שמציב החוק יוגדרו כ"יבואנים נאותים" בתחום המזון, מה שיאפשר להם להנות מהנחות בתהליכי היבוא. יבואנים נאותים יוכלו לייבא מוצרים רק על פי נוהלי הרגולציה האירופית.

השלב הרביעי של רפורמת היבוא מתייחס לתחום התמרוקים, ונכנס לתוקף באפריל 2023.

בשלב זה יהיה אימוץ רגולציה אירופאית בתחום התמרוקים, שאומר כי יבואנים יוכלו לייבא לישראל מוצרים העומדים בחוקי הרגולציה האירופאית. בנוסף לכך, בשלב זה יאפשרו ליבואנים המקבילים לייבא תמרוקים ללא הצגת מסמכים שמקורם ביצרן. ליבואנים שירצו להמשיך במסלול היבוא הנוכחי יוכלו לעשות כך עד ל-4 שנים מהרגע שהרפורמה תצא.^[2]

בשנת 2023 התקבל במדינת ישראל חוק המגן על יבוא מקביל ומטיל קנס של עד 100 מיליון ש"ח על מונופול שינסה לפגוע ביבוא מקביל.^[3]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ייבוא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יבוא

• יבוא, דף שער בספרייה הלאומית